כְּגָמֻל עֲלֵי אִמּוֹ (ב)
סיכום
המשורר מצהיר לזכותו שמעולם לא התגאה בְּלִבּוֹ, בשאיפותיו, או במעשיו. הוא משווה את נפשו לתינוק הנגמל מחלב אִמּוֹ (אולי כי הוא מרגיש שמותו קָרֵב, או מתוך צניעות ותחושת תלות מלאה בה'?). לסיום - עם יִשְׂרָאֵל נקרא לקוות\לְיַחֵל לעזרת ה' מעכשיו ולָנֶצַח.
תקציר
כותרת: שִׁיר הַמַּעֲלוֹת המיוחס לדָוִד (ראו פירושים אפשריים למונח זה בסיכום ספר 5 שבדף הספר). המשורר מצהיר לזכותו שמעולם לא התגאה בְּלִבּוֹ, בשאיפותיו (כי לא גבהו עיניו) וגם לא במעשיו (כי לא הלך בדרכים שהיו גדולות ממנו - בדרכי אצילים ומכובדים). |
א
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד יְהוָה לֹא גָבַהּ לִבִּי וְלֹא רָמוּ עֵינַי וְלֹא הִלַּכְתִּי בִּגְדֹלוֹת וּבְנִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי.
|
פסוק קשה לפירוש - אולי המשורר אמר את הדברים למעלה לקראת מותו הקָרֵב, והוא נשבע כאן ("אִם לֹא" הוא ביטוי שבועה) שהרגיע\שׁיטַח\שִׁיוָה ודומם את נפשו, וגמל אותה מעצמו כמו שתינוק נגמל מחלב אִמּוֹ. או אולי הכוונה, בהמשך לתיאור צניעותו של המשורר למעלה, שהמשורר משווה ומדמה את עצמו מתוך צניעות לתינוק שנגמל זה עתה, אך הוא עדיין תלוי באִמּוֹ, כמו שהמשורר עדיין תלוי בה'. |
ב
אִם לֹא שִׁוִּיתִי וְדוֹמַמְתִּי נַפְשִׁי כְּגָמֻל עֲלֵי אִמּוֹ כַּגָּמֻל עָלַי נַפְשִׁי.
|
עם יִשְׂרָאֵל נקרא לקוות\לְיַחֵל לעזרת ה' מעכשיו ולָנֶצַח. |
ג
יַחֵל יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוָה מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם.
|
ציטוטים נבחרים
פסוקים | |
---|---|
ב | כְּגָמֻל עֲלֵי אִמּוֹ, כַּגָּמֻל עָלַי נַפְשִׁי. |