סיכום
ה' חוקר לעומק את דָוִד ויודע עליו הכל, כולל את מחשבותיו הכמוסות ביותר, כיוון שהוא שיצר את דָוִד בבטן אימו. דָוִד אינו יכול לברוח מהמעקב הזה גם אם ימריא לשמיים, יתחבא בשְּׁאוֹל, יעוף לקצה המזרח או היָם, או יסתתר בחושך, כי הלילה מאיר לה' כמו היום. לבסוף, דָוִד מבקש מה' להמשיך ולדעת את מחשבותיו ולהנחות אותם בדרך הנכונה.
תקציר
| כותרת: מִזְמוֹר של דָוִד. ה' חוקר לעומק את דָוִד ויודע עליו הכל: הוא יודע כשדָוִד יושב וכשהוא קם, והוא מבין בחוכמתו את רעיונותיו הכמוסים של דָוִד, למרות שה' נמצא רחוק מאוד ממנו. |
| א
לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד מִזְמוֹר יְהוָה חֲקַרְתַּנִי וַתֵּדָע.
ב אַתָּה יָדַעְתָּ שִׁבְתִּי וְקוּמִי בַּנְתָּה לְרֵעִי מֵרָחוֹק. |
| ה' מודד את דַּרְכּוֹ\אָרְחוֹ של דָוִד, ואת מקום מִשְׁכָּבוֹ\רִבְצוֹ\רִבְעוֹ בזרת שלו (או שהכוונה שה' בורר את הדרך ואת המשכב של דָוִד במדויק כמו שבוררים את הדגן בִּזְרִיָּתוֹ). ה' גם מכיר את דרכו של דָוִד כי הוא רגיל\הִסְכִּין לה (ראו למשל בַּמִּדְבָּר פרק כ"ב פסוק לבַּמִּדְבָּר פרק כ"ב פסוק ל: ל
וַתֹּאמֶר הָאָתוֹן אֶל בִּלְעָם הֲלוֹא אָנֹכִי אֲתֹנְךָ אֲשֶׁר רָכַבְתָּ עָלַי מֵעוֹדְךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי לַעֲשׂוֹת לְךָ כֹּה וַיֹּאמֶר לֹא.
). אין מִלָּה שעומדת על לשונו של דָוִד לקראת יציאתה, שה' אינו כבר יודע את כולה. |
| ג
אָרְחִי וְרִבְעִי זֵרִיתָ וְכָל דְּרָכַי הִסְכַּנְתָּה.
ד כִּי אֵין מִלָּה בִּלְשׁוֹנִי הֵן יְהוָה יָדַעְתָּ כֻלָּהּ. |
| כך, ה' מקיף את דָוִד כמו במצור מאָחוֹר ומקדימה, ושָׂם\שָׂת עליו את כף ידו גם מלמעלה. דָוִד אינו יכול להבין את הפלא הזה של ה', והדבר נִשְׂגָּב (גבוה כמו מבצר\מִשְׂגָּב) מדעתו. |
| ה
אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה.
ו פלאיה [פְּלִיאָה] דַעַת מִמֶּנִּי, נִשְׂגְּבָה - לֹא אוּכַל לָהּ. |
| לאיפה דָוִד יכול ללכת כדי לברוח מפני רוּחַ ה' העוקבת כך אחריו? הרי אפילו אם הוא ימריא\יִנְסוֹק לשָׁמַיִם או יכין את משכבו\יצועו עמוק בשְּׁאוֹל - גם שם ה' יִהְיֶה! |
| ז
אָנָה אֵלֵךְ מֵרוּחֶךָ וְאָנָה מִפָּנֶיךָ אֶבְרָח.
ח אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל הִנֶּךָּ. |
| ואם דָוִד יִנָּשֵׂא על כַנְפֵי השָׁחַר (במזרח) או ישכון בסוף\אַחֲרִית היָם (במערב), גַּם שָׁם ידו הימנית (החזקה) של ה' תתמוך ותֹאחז בו, ותנחה אותו בדרכו. |
| ט
אֶשָּׂא כַנְפֵי שָׁחַר אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם.
י גַּם שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ. |
| ואם דָוִד יחשוב שֶׁבַּמָּקוֹם הָאָפֵל שבו הוא נמצא, רק החושך רואה-אותו\יְשׁוּפֵנוּ, ושהלילה מונע מהאוֹר לעבור בעדו ולהאיר על דָוִד, הרי גם החֹשֶׁךְ אינו מחשיך דבר מה'. כי בשביל ה', הלַיְלָה מאיר כמו היּוֹם, והחושך הוא כמו האור. |
| יא
וָאֹמַר אַךְ חֹשֶׁךְ יְשׁוּפֵנִי וְלַיְלָה אוֹר בַּעֲדֵנִי.
יב גַּם חֹשֶׁךְ לֹא יַחְשִׁיךְ מִמֶּךָ וְלַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר כַּחֲשֵׁיכָה כָּאוֹרָה. |
| ה' מכיר כך את דָוִד כיוון שהוא ברא\קנה את הכליות שלו (מקום המחשבות והרגשות), וה' הוא שעיצב את דָוִד בבטן אימו, כמו פַּסָּל הַנּוֹסֵךְ את מתכת הפֶּסֶל בתבנית. לכן דָוִד מודה לה' על מעשיו המפליאים והנוראים, ועל הַכָּרַת ה' את נפשו. |
| יג
כִּי אַתָּה קָנִיתָ כִלְיֹתָי תְּסֻכֵּנִי בְּבֶטֶן אִמִּי.
יד אוֹדְךָ עַל כִּי נוֹרָאוֹת נִפְלֵיתִי נִפְלָאִים מַעֲשֶׂיךָ וְנַפְשִׁי יֹדַעַת מְאֹד. |
| כל דָוִד (עצמותיו) אינם נסתרים\נכחדים מה', אשר עשה את דָוִד ו"רקם" את רקמות גופו בסֵּתֶר הבטן של אימו (הנמשלת בחושך שֶׁבָּהּ לתַחְתִּיּוֹת האָרֶץ). ה' ראה את גּוּשׁ הַגֹּלֶם (הָעוּבָּר) שהיה אז דָוִד. כך כל בני האָדָם (ולא רק דָוִד לבדו\האֶחָד) מתועדים בספר החיים של ה', יחד עם היום שבו הם נוצרו (לפי פרק פ"ז פסוק ותְּהִלִּים פרק פ"ז פסוק ו: ו
יְהוָה יִסְפֹּר בִּכְתוֹב עַמִּים זֶה יֻלַּד שָׁם סֶלָה.
הספר הזה גם מפרט את מקום הולדתם של בני החיים הרשומים בו). |
| טו
לֹא נִכְחַד עָצְמִי מִמֶּךָּ אֲשֶׁר עֻשֵּׂיתִי בַסֵּתֶר רֻקַּמְתִּי בְּתַחְתִּיּוֹת אָרֶץ.
טז גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ וְעַל סִפְרְךָ כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ יָמִים יֻצָּרוּ ולא [וְלוֹ] אֶחָד בָּהֶם. |
| גם דָוִד רוצה לדעת את רעיונותיו של ה', שהם יקרים בעיניו. ובמיוחד, הרעיונות הראשיים של ה' הם גדולים\עצומים, וכשדָוִד מנסה לספור אותם הם רבים מגרגרי החוֹל. דָוִד מקיץ מחזיון זה ורואה שה' עדיין איתו (כי ה' אינו עוזב אותו לא בחלום ולא בהקיץ). |
| יז
וְלִי מַה יָּקְרוּ רֵעֶיךָ אֵל מֶה עָצְמוּ רָאשֵׁיהֶם.
יח אֶסְפְּרֵם מֵחוֹל יִרְבּוּן הֱקִיצֹתִי וְעוֹדִי עִמָּךְ. |
| דָוִד מבקש שה' יהרוג\יקטול את הרשעים שופכי הדם, ומבקש שיזוזו\יסוּרוּ מדרכו. הם זוממים מזימות מרושעות בשמו של ה' (אותו הם אומרים), וכמו אויביו\עָרָיו הם נושאים את שם ה' לַשָּׁוְא. |
| יט
אִם תִּקְטֹל אֱלוֹהַּ רָשָׁע וְאַנְשֵׁי דָמִים סוּרוּ מֶנִּי.
כ אֲשֶׁר יֹאמְרֻךָ לִמְזִמָּה נָשֻׂא לַשָּׁוְא עָרֶיךָ. |
| דָוִד מצהיר שהוא שונא את אלה ששונאים כך את ה', והוא נאבק\מתקוטט עם הקמים על ה' להתנגד לו. דָוִד שונא אותם בשנאה הגדולה עד קצה\תַּכְלִית השנאה האפשרית, והוא הפך את אויבי ה' גם לאויביו שלו עצמו. |
| כא
הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ יְהוָה אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט.
כב תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים לְאוֹיְבִים הָיוּ לִי. |
| דָוִד לבסוף מבקש מה' להמשיך ולחקור\לבחון ולדעת את מה שבְּלִבּוֹ ואת הִרְהוּרָיו\שַׂרְעַפָּיו. אם ה' יִרְאֶה כך שדָוִד הולך בְּדֶרֶךְ מעציבה (דֶרֶךְ חטאים), אזי דָוִד מבקש שה' ינחה אותו בַּדֶּרֶךְ הַנִּצְחִית (דרך התורה). |
| כג
חָקְרֵנִי אֵל וְדַע לְבָבִי בְּחָנֵנִי וְדַע שַׂרְעַפָּי.
כד וּרְאֵה אִם דֶּרֶךְ עֹצֶב בִּי וּנְחֵנִי בְּדֶרֶךְ עוֹלָם. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ד | כִּי אֵין מִלָּה בִּלְשׁוֹנִי, הֵן יְהוָה יָדַעְתָּ כֻלָּהּ. |
| י"א | וָאֹמַר "אַךְ חֹשֶׁךְ יְשׁוּפֵנִי, וְלַיְלָה אוֹר בַּעֲדֵנִי". |