שְׂאוּ זִמְרָה וּתְנוּ תֹף, כִּנּוֹר נָעִים עִם נָבֶל. תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר.. (ג-ד)
סיכום
המשורר אָסָף קוֹרֵא לַקָּהָל לַהַלֵּל את ה' בשירה ובנגינה. עליהם לחגוג את ראש החודש (את ראש השנה?) בתקיעת שופר, כי זה החוק שנתן להם ה' עוד בימי יציאת מִצְרָיִם. אז ה' שחרר אותם מעבדות, והבטיח כל טוּב אם רק יקיימו את מצוותיו, ולא יעבדו אלוהים אחרים. אבל העַם התעלם מכך והתנהג כִּרְאוּת עיניו, ולכן נענש. ה' שוב מבטיח שאם העַם ילך בדרכיו, הוא מיד יכניע את אויביו, וגם יאכיל את העַם חִטָּה משובחת ודְּבַשׁ.
תקציר
| כותרת: מִזְמוֹר של אָסָף (ראו על אָסָף בדף הספר). 'הַגִּתִּית' היא אולי כלי נגינה מהעיר גַּת, או ניגון של שיר שהיה מוּשָׁר בזמן דריכת הענבים בַּגַּת. |
| א
לַמְנַצֵּחַ עַל הַגִּתִּית לְאָסָף.
|
| אָסָף קורא לקהל לשיר\לָרוֹן ולהריע לה'\אלֹהֵי-יַעֲקֹב\יִשְׂרָאֵל שהוא מקור הָעֹז (כּוֹחַ וּגְבוּרָה) של העַם. הוא קורא לְזַמֵּר לצלילי נגינה נעימים של תֹף, כִּנּוֹר, ונָבֶל. |
| ב
הַרְנִינוּ לֵאלֹהִים עוּזֵּנוּ הָרִיעוּ לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב.
ג שְׂאוּ זִמְרָה וּתְנוּ תֹף כִּנּוֹר נָעִים עִם נָבֶל. |
| יש לתקוע בשׁוֹפָר כי עכשיו יום חג לכבוד ראש החֹדֶשׁ והירח מכוסה. חובת התקיעה בשופר בראש החֹדֶשׁ היא חוק לעַם יִשְׂרָאֵל שניתן מה'. למשל ב בַּמִּדְבָּר פרק י פסוק יבַּמִּדְבָּר פרק י פסוק י: י
וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי אֱלֹהֵיכֶם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.
מופיעה המצווה לחגוג ולהריע בַּחֲצֹצְרֹת בראש כל חודש. בוַיִּקְרָא פרק כג פסוק כ"דוַיִּקְרָא פרק כג פסוק כ"ד: כד
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ.
, ובבַּמִּדְבָּר פרק כ"ט פסוק אבַּמִּדְבָּר פרק כ"ט פסוק א: א
וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם.
מופיעה מצוות התְּרוּעָה בראש השנה, ולכן מקובל בד"כ לזהות את החג המתואר במִזְמוֹר זה כראש השנה. |
| ד
תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ.
ה כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב. |
| מצוות\עֵדוּת התְּרוּעָה נמסרה לעַם (המכונה כאן על שם יוֹסֵף), כאשר ה' הוציא אותם מאֶרֶץ מִצְרָיִם - אֶרֶץ שבה העַם שמע שָׂפָה שאותה הוא לא ידע (ראו דְּבָרִים פרק כ"ח פסוק מ"טדְּבָרִים פרק כ"ח פסוק מ"ט: מט
יִשָּׂא יְהוָה עָלֶיךָ גּוֹי מֵרָחוֹק מִקְצֵה הָאָרֶץ כַּאֲשֶׁר יִדְאֶה הַנָּשֶׁר גּוֹי אֲשֶׁר לֹא תִשְׁמַע לְשֹׁנוֹ.
). אז ה' הסיר את המשא\סֵּבֶל מעל הַשֶּׁכֶם של בני העַם שהועבדו בפרך, והעביר את ידיהם מלשאת עוד את הַדְּוָדִים הכבדים (ששימשו להכנת החומר והלבנים?). |
| ו
עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ בְּצֵאתוֹ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם שְׂפַת לֹא יָדַעְתִּי אֶשְׁמָע.
ז הֲסִירוֹתִי מִסֵּבֶל שִׁכְמוֹ כַּפָּיו מִדּוּד תַּעֲבֹרְנָה. |
| העַם קרא לעזרת ה' כשהיה בַּצָּרָה הזאת, וה' נענה לקריאתו וחילץ את העַם, תוך השמעת רעם ממקום נסתר. אז, בימי הנדודים במדבר, ה' גם בחן את אמונת העַם בפרשת מֵי המְרִיבָה (שבה העַם ומֹשֶׁה חטאו בבחינה שערכו גם הם לה' - שְׁמוֹת פרק י"ז פסוק זשְׁמוֹת פרק י"ז פסוק ז: ז
וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל נַסֹּתָם אֶת יְהוָה לֵאמֹר הֲיֵשׁ יְהוָה בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן.
). המילה 'סֶלָה' כאן היא אולי הוראת ביצוע כלשהי למִזְמוֹר, המבדילה בין חלקיו המוזיקליים. |
| ח
בַּצָּרָה קָרָאתָ וָאֲחַלְּצֶךָּ אֶעֶנְךָ בְּסֵתֶר רַעַם אֶבְחָנְךָ עַל מֵי מְרִיבָה סֶלָה.
|
| ה' קורא לעַם לשמוע את דבריו הבאים, בנוכחות עדים: אם העַם ישמע למצוות ה', כולל את שתי הדִּבְּרוֹת הראשונות (ה' הוא אלוהי יִשְׂרָאֵל שהוציאם ממִצְרַיִם ואין לעבוד אלוהים אחרים, או לעשות ולהשתחוות לפסל או לתמונה), אז ה' ימלא את פִּי בני העַם בכל טוּב, ככל שיפערו את פִּיהֶם. |
| ט
שְׁמַע עַמִּי וְאָעִידָה בָּךְ יִשְׂרָאֵל אִם תִּשְׁמַע לִי.
י לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר וְלֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל נֵכָר. יא אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם הַרְחֶב פִּיךָ וַאֲמַלְאֵהוּ. |
| אבל העַם לא רצה\אָבָה לשמוע לקולו של ה' ולבצע את מצוותיו. לכן ה' שלח את העַם מֵעַל פָּנָיו (לַגָּלוּת?) בגלל שהם נהגו רק על פי רצונם והחלטתם (בִּשְׁרִירוּת לִבָּם\בְּמוֹעֲצוֹתֵיהֶם) ולא על פי מצוות ה'. |
| יב
וְלֹא שָׁמַע עַמִּי לְקוֹלִי וְיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה לִי.
יג וָאֲשַׁלְּחֵהוּ בִּשְׁרִירוּת לִבָּם יֵלְכוּ בְּמוֹעֲצוֹתֵיהֶם. |
| אם העַם היה נשמע לה' והולך בדרכיו, אז ה' היה מכניע מִיָּד\כִּמְעַט את אויביהם\צָרֵיהֶם, והיה מַכֵּה אותם (משיב את ידו עליהם). |
| יד
לוּ עַמִּי שֹׁמֵעַ לִי יִשְׂרָאֵל בִּדְרָכַי יְהַלֵּכוּ.
טו כִּמְעַט אוֹיְבֵיהֶם אַכְנִיעַ וְעַל צָרֵיהֶם אָשִׁיב יָדִי. |
| אֵלֶּה ששונאים את ה' וּמִתְכַּחֲשִׁים לו - סופם שיבוא זמן העונש שלהם שֶׁיִּמָּשֵׁךְ לָנֶצַח. ואילו את בני העַם שיהיו נאמנים לו, ה' יאכיל את החלק הַטּוֹב וְהַשֶּׁמֶן\חֵלֶב של החִטָּה, וְיַשְׂבִּיעַ אותם בדְּבַשׁ שהוא יוציא להם מהסלע\צּוּר. |
| טז
מְשַׂנְאֵי יְהוָה יְכַחֲשׁוּ לוֹ וִיהִי עִתָּם לְעוֹלָם.
יז וַיַּאֲכִילֵהוּ מֵחֵלֶב חִטָּה וּמִצּוּר דְּבַשׁ אַשְׂבִּיעֶךָ. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ג- ד | שְׂאוּ זִמְרָה וּתְנוּ תֹף, כִּנּוֹר נָעִים עִם נָבֶל. תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר, בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ. |
| י"ז | וַיַּאֲכִילֵהוּ מֵחֵלֶב חִטָּה, וּמִצּוּר - דְּבַשׁ אַשְׂבִּיעֶךָ. |