סוף מזמור קט"ז מתוך ההגדה של פסח.
סיכום
המשורר היה קרוב למוות (אולי במחלה) וקרא לעזרת ה' שאמנם הושיע אותו. נפשו יכולה לנוח שוב מהצרות שנפלו עליה, והמשורר יכול שוב להתהלך בבטחה בארץ הַחַיִּים. הוא תּוֹהֶה איך יוּכַל להודות כראוי לה', ועונה בתיאור הקרבת קָרְבָּן ה"שְׁלָמִים" של תּוֹדָה ונֶדֶר שהוא יביא לחַצְרוֹת המקדש ביְרוּשָׁלַיִם.
תקציר
| שָׂמַחְתִּי כאשר ה' שמע את קול תַּחֲנוּנָי (או אולי - רציתי מאוד שה' ישמע את קול תַּחֲנוּנָי). ה' הִטָּה את אָזְנוֹ לשמוע אותי ביום שבו הייתי בצרה וקראתי לו. |
| א
אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע יְהוָה אֶת קוֹלִי תַּחֲנוּנָי.
ב כִּי הִטָּה אָזְנוֹ לִי וּבְיָמַי אֶקְרָא. |
| אז הקיפו\אֲפָפוּ אותי ה"חֲבָלִים" שבהם נמשכים או קשורים המתים אל המקומות הצרים שבשְׁאוֹל\עולם-המתים (כמו ב אִיּוֹב פרק ל"ו פסוק חאִיּוֹב פרק ל"ו פסוק ח: ח
וְאִם אֲסוּרִים בַּזִּקִּים יִלָּכְדוּן בְּחַבְלֵי עֹנִי.
, או "חֲבָלִים" במובן ייסורים כמו בהוֹשֵׁעַ פרק י"ג פסוק י"גהוֹשֵׁעַ פרק י"ג פסוק י"ג: יג
חֶבְלֵי יוֹלֵדָה יָבֹאוּ לוֹ הוּא בֵן לֹא חָכָם כִּי עֵת לֹא יַעֲמֹד בְּמִשְׁבַּר בָּנִים.
). שם מצאו אותי צרות, ואני מצאתי צער\יָגוֹן (ואולי הכוונה למחלה קשה שהביאה את המשורר כמעט עד מוות). קראתי בשמו של ה' - בבקשה\אָנָּה מלט את נפשי\חיי! |
| ג
אֲפָפוּנִי חֶבְלֵי מָוֶת וּמְצָרֵי שְׁאוֹל מְצָאוּנִי צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא.
ד וּבְשֵׁם יְהוָה אֶקְרָא אָנָּה יְהוָה מַלְּטָה נַפְשִׁי. |
| ואז ה', שהוא חַנּוּן, וצַדִּיק, וְרַחוּם, ואשר שומר גם על חסרי החכמה (הפְּתָאיִם) מלפגוע בעצמם, הושיע אותי ממצבי השפל (מדַּלּוֹתִי). ואולי נרמז כאן שהמשורר סבל בגלל טעות או חטא שעשה בטִפְּשׁוּתוֹ. |
| ה
חַנּוּן יְהֹוָה וְצַדִּיק וֵאלֹהֵינוּ מְרַחֵם.
ו שֹׁמֵר פְּתָאיִם יְהֹוָה דַּלּוֹתִי וְלִי יְהוֹשִׁיעַ. |
| המשורר קורא לנפשו לשוב ולנוח מהצרות שנפלו עליה, כי ה' גָּמַל לה חסד, וחילץ אותה מִמָּוֶת, את עיניו מדמעות, ואת רגלו מלמעוד\מִדֶּחִי. |
| ז
שׁוּבִי נַפְשִׁי לִמְנוּחָיְכִי כִּי יְהוָה גָּמַל עָלָיְכִי.
ח כִּי חִלַּצְתָּ נַפְשִׁי מִמָּוֶת אֶת עֵינִי מִן דִּמְעָה אֶת רַגְלִי מִדֶּחִי. |
| אחרי שה' הציל את המשורר מהשְׁאוֹל, הוא יכל להתְהַלֵּךְ בארצם של הַחַיִּים אל מול ה' שהושיע אותו. כל הזמן המשכתי להאמין בה', גם כאשר מרוב עינויים אמרתי בחָפְזָה (במהירות, וללא מחשבה) שאין לבטוח בבני האָדָם כיוון שכולם שקרנים\כּוֹזְבִים. |
| ט
אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי יְהוָה בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים.
י הֶאֱמַנְתִּי כִּי אֲדַבֵּר אֲנִי עָנִיתִי מְאֹד. יא אֲנִי אָמַרְתִּי בְחָפְזִי כָּל הָאָדָם כֹּזֵב. |
| המשורר תּוֹהֶה איך יוכל להשיב גמול ראוי לה' על כל הגמול שה' עשה לו מחסדו כשהייה בצרה? הוא משיב, שהוא ירים את כּוֹס הישועה ויקרא בשם ה'. אולי הכוונה כאן לכוס יֵין הנֶּסֶךְ הנלווה לקָרְבָּן הנֶדֶר המוזכר להלן, ואשר מוקרב בעקבות שבועה להקריב קרבן אם תתקבל עזרה - ראו בַּמִּדְבָּר פרק ט"ו פסוק הבַּמִּדְבָּר פרק ט"ו פסוק ה: ה
וְיַיִן לַנֶּסֶךְ רְבִיעִית הַהִין תַּעֲשֶׂה עַל הָעֹלָה אוֹ לַזָּבַח לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד.
. אחרי הרמת כּוֹס הישועה, המשורר "ישַׁלֵּם", כלומר יקריב את קָרְבָּן ה"שְׁלָמִים" של הנֶדֶר מול\נֶגֶד כל העַם. |
| יב
מָה אָשִׁיב לַיהוָה כָּל תַּגְמוּלוֹהִי עָלָי.
יג כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם יְהוָה אֶקְרָא. יד נְדָרַי לַיהוָה אֲשַׁלֵּם נֶגְדָה נָּא לְכָל עַמּוֹ. |
| מותם של נאמני\חסידי ה' הוא עניין כבד משקל\יָקָר בעיני ה'. המשורר מבקש לכן מה' - בבקשה\אָנָּה פתח את הכבלים\מוסרות הכובלים אותי! המשורר מכנה את עצמו עבד ה', ואף בן של האמה\שִׁפְחָה של ה' (בני השִׁפְחָה נותרים עבדים לעולם - ראו שְׁמוֹת פרק כ"א פסוק דשְׁמוֹת פרק כ"א פסוק ד: ד
אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה וְיָלְדָה לוֹ בָנִים אוֹ בָנוֹת הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ וְהוּא יֵצֵא בְגַפּוֹ.
). |
| טו
יָקָר בְּעֵינֵי יְהוָה הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו.
טז אָנָּה יְהוָה כִּי אֲנִי עַבְדֶּךָ אֲנִי עַבְדְּךָ בֶּן אֲמָתֶךָ פִּתַּחְתָּ לְמוֹסֵרָי. |
| לכן, המשורר יקריב שְׁלָמֵי תּוֹדָה ונֶדֶר לה' מול\נֶגֶד כל העַם (כמו בפסוק י"ד) ויקרא בשם ה'. ראו על שְׁלָמֵי הנֶדֶר והתּוֹדָה בדף ספר וַיִּקְרָא. המשורר יקריב את קָרְבָּנוֹת התּוֹדָה והנֶדֶר בְּחַצְרוֹת המקדש שבתוך יְרוּשָׁלַיִם. הַלְלוּ את ה'! |
| יז
לְךָ אֶזְבַּח זֶבַח תּוֹדָה וּבְשֵׁם יְהוָה אֶקְרָא.
יח נְדָרַי לַיהוָה אֲשַׁלֵּם נֶגְדָה נָּא לְכָל עַמּוֹ. יט בְּחַצְרוֹת בֵּית יְהוָה בְּתוֹכֵכִי יְרוּשָׁלִָם הַלְלוּ יָהּ. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ג | אֲפָפוּנִי חֶבְלֵי מָוֶת, וּמְצָרֵי שְׁאוֹל מְצָאוּנִי.. |
| י"א | אֲנִי אָמַרְתִּי בְחָפְזִי: "כָּל הָאָדָם כֹּזֵב". |