סיכום
מִזְמוֹר שדָוִד שר אחרי שנָתָן הנביא האשים אותו על פרשת בַּת שֶׁבַע. דָוִד מודה שחטא ומתחנן שה' יסלח לו, ימחוק את חטאיו, ויתן לו לב חדש וטהור. הוא מַכִּיר בכך שחטאיו היו בעצם כנגד ה', ומאשים את עצמו שהיה מוכתם כבר מיום שנוצר אצל אִמּוֹ. אחרי שה' יסלח לו, דָוִד יְלַמֵּד את הפּוֹשְׁעִים לחזור בתשובה כמוהו. ה' מעדיף דברי חרטה כאלה יותר מִזְּבָחִים וְקָרְבָּנוֹת.
תקציר
| כותרת: מִזְמוֹר שדָוִד שר אחרי שנָתָן הנביא האשים אותו ( שְׁמוּאֵל-ב פרק י"ב פסוקים א-טשְׁמוּאֵל-ב פרק י"ב פסוקים א-ט: א
וַיִּשְׁלַח יְהוָה אֶת נָתָן אֶל דָּוִד וַיָּבֹא אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ שְׁנֵי אֲנָשִׁים הָיוּ בְּעִיר אֶחָת אֶחָד עָשִׁיר וְאֶחָד רָאשׁ.
ב
לְעָשִׁיר הָיָה צֹאן וּבָקָר הַרְבֵּה מְאֹד.
ג
וְלָרָשׁ אֵין כֹּל כִּי אִם כִּבְשָׂה אַחַת קְטַנָּה אֲשֶׁר קָנָה וַיְחַיֶּהָ וַתִּגְדַּל עִמּוֹ וְעִם בָּנָיו יַחְדָּו מִפִּתּוֹ תֹאכַל וּמִכֹּסוֹ תִשְׁתֶּה וּבְחֵיקוֹ תִשְׁכָּב וַתְּהִי לוֹ כְּבַת.
ד
וַיָּבֹא הֵלֶךְ לְאִישׁ הֶעָשִׁיר וַיַּחְמֹל לָקַחַת מִצֹּאנוֹ וּמִבְּקָרוֹ לַעֲשׂוֹת לָאֹרֵחַ הַבָּא לוֹ וַיִּקַּח אֶת כִּבְשַׂת הָאִישׁ הָרָאשׁ וַיַּעֲשֶׂהָ לָאִישׁ הַבָּא אֵלָיו.
ה
וַיִּחַר אַף דָּוִד בָּאִישׁ מְאֹד וַיֹּאמֶר אֶל נָתָן חַי יְהוָה כִּי בֶן מָוֶת הָאִישׁ הָעֹשֶׂה זֹאת.
ו
וְאֶת הַכִּבְשָׂה יְשַׁלֵּם אַרְבַּעְתָּיִם עֵקֶב אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְעַל אֲשֶׁר לֹא חָמָל.
ז
וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל דָּוִד אַתָּה הָאִישׁ כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָנֹכִי מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל וְאָנֹכִי הִצַּלְתִּיךָ מִיַּד שָׁאוּל.
ח
וָאֶתְּנָה לְךָ אֶת בֵּית אֲדֹנֶיךָ וְאֶת נְשֵׁי אֲדֹנֶיךָ בְּחֵיקֶךָ וָאֶתְּנָה לְךָ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וְאִם מְעָט וְאֹסִפָה לְּךָ כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה.
ט
מַדּוּעַ בָּזִיתָ אֶת דְּבַר יְהוָה לַעֲשׂוֹת הָרַע בעינו [בְּעֵינַי] אֵת אוּרִיָּה הַחִתִּי הִכִּיתָ בַחֶרֶב וְאֶת אִשְׁתּוֹ לָקַחְתָּ לְּךָ לְאִשָּׁה וְאֹתוֹ הָרַגְתָּ בְּחֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן.
) על פרשת בַּת שֶׁבַע (כשדָוִד בא ושכב איתה, וגרם למות אוּרִיָּה בַּעֲלָהּ בקרב מול בְּנֵי עַמּוֹן - שְׁמוּאֵל-ב פרק י"א). |
| א
לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד.
ב בְּבוֹא אֵלָיו נָתָן הַנָּבִיא כַּאֲשֶׁר בָּא אֶל בַּת שָׁבַע. |
| דָוִד מבקש שה' יעשה עימו חסד ויסלח\יחון אותו, וְיִמְחַק\יִמְחֶה את הפשעים שעשה. הוא מבקש שה' "יְכַבֵּס" אותו (וכך יוריד את כתמי החטא\עָווֹן ממנו) ויטהר אותו מחטאיו. דָוִד מוֹדֶה בַּפֶּשַׁע שעשה, והוא רואה את חֶטְאוֹ עומד מוּלוֹ תָמִיד. |
| ג
חָנֵּנִי אֱלֹהִים כְּחַסְדֶּךָ כְּרֹב רַחֲמֶיךָ מְחֵה פְשָׁעָי.
ד הרבה [הֶרֶב] כַּבְּסֵנִי מֵעֲוֹנִי, וּמֵחַטָּאתִי טַהֲרֵנִי. ה כִּי פְשָׁעַי אֲנִי אֵדָע וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד. |
| דָוִד מַכִּיר בכך שֶׁהַחֵטְא שֶׁחָטָא (עם בַּת שֶׁבַע ואוּרִיָּה) הוא בעצם חטא כנגד ה', אשר שופט בצדק לפי חוּקֵי תורתו. דָוִד מאשים את עצמו שהוא היה מוכתם בחטא כבר ביום שנוצר\חוֹלָל וכְּשֶׁאִמּוֹ נִתְעַבְּרָה-איתו\יֶחֱמַתְנִי. |
| ו
לְךָ לְבַדְּךָ חָטָאתִי וְהָרַע בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי לְמַעַן תִּצְדַּק בְּדָבְרֶךָ תִּזְכֶּה בְשָׁפְטֶךָ.
ז הֵן בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי וּבְחֵטְא יֶחֱמַתְנִי אִמִּי. |
| דָוִד מבקש שה' יראה לו את האֱמֶת והחָכְמָה במקומות הנסתרים שבגופו (טֻּחוֹת וסָתֻם מפורשים ככליות ולב - מקום הַמּוּסָר והמחשבות). הוא מבקש שה' יטהר אותו בְאֵזוֹב (למשל כמו שהכוהן מטהר את חולה הצרעת - וַיִּקְרָא פרק י"ד פסוקים א-זוַיִּקְרָא פרק י"ד פסוקים א-ז: א
וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר.
ב
זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן.
ג
וְיָצָא הַכֹּהֵן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה נִרְפָּא נֶגַע הַצָּרַעַת מִן הַצָּרוּעַ.
ד
וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהֹרוֹת וְעֵץ אֶרֶז וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב.
ה
וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְשָׁחַט אֶת הַצִּפּוֹר הָאֶחָת אֶל כְּלִי חֶרֶשׂ עַל מַיִם חַיִּים.
ו
אֶת הַצִּפֹּר הַחַיָּה יִקַּח אֹתָהּ וְאֶת עֵץ הָאֶרֶז וְאֶת שְׁנִי הַתּוֹלַעַת וְאֶת הָאֵזֹב וְטָבַל אוֹתָם וְאֵת הַצִּפֹּר הַחַיָּה בְּדַם הַצִּפֹּר הַשְּׁחֻטָה עַל הַמַּיִם הַחַיִּים.
ז
וְהִזָּה עַל הַמִּטַּהֵר מִן הַצָּרַעַת שֶׁבַע פְּעָמִים וְטִהֲרוֹ וְשִׁלַּח אֶת הַצִּפֹּר הַחַיָּה עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה.
) ו"יְכַבֵּס" אותו מחטאיו עד שיַלְבִּין כמו שֶּׁלֶג (שוב כמו שהמצורע למשל צריך לכבס את בגדיו - שָׁם - פסוק ט). |
| ח
הֵן אֱמֶת חָפַצְתָּ בַטֻּחוֹת וּבְסָתֻם חָכְמָה תוֹדִיעֵנִי.
ט תְּחַטְּאֵנִי בְאֵזוֹב וְאֶטְהָר תְּכַבְּסֵנִי וּמִשֶּׁלֶג אַלְבִּין. |
| כך ה' יביא שָׂשׂוֹן\שִׂמְחָה\גיל על הַגּוּף\הָעֲצָמוֹת של דָוִד, שהיו מדוכאות עד כה (מִכֹּבֶד החטאים). לכן דָוִד מבקש שה' לא יביט על חטאיו, אלא יִמְחַק\יִמְחֶה אותם. |
| י
תַּשְׁמִיעֵנִי שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה תָּגֵלְנָה עֲצָמוֹת דִּכִּיתָ.
יא הַסְתֵּר פָּנֶיךָ מֵחֲטָאָי וְכָל עֲוֹנֹתַי מְחֵה. |
| אז (אחרי שיטהר אותו) ה' יברא לדָוִד לֵב טָהוֹר ויכונן בו רוּחַ חדשה וטהורה. דָוִד מתחנן שה' לא ישליך אותו מעל פניו בגלל חטאיו, ושלא יִקַּח ממנו את רוּחַ ה' הקדושה (שהוזכרה בפסוק הקודם). כך ה' ישיב לדָוִד את השמחה שבישועתו, והרוּחַ הנדיבה של ה' תִּתְמֹךְ\תִּסְמֹךְ אותו. |
| יב
לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי.
יג אַל תַּשְׁלִיכֵנִי מִלְּפָנֶיךָ וְרוּחַ קָדְשְׁךָ אַל תִּקַּח מִמֶּנִּי. יד הָשִׁיבָה לִּי שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ וְרוּחַ נְדִיבָה תִסְמְכֵנִי. |
| אז (אחרי שדָוִד יטוהר ויזכה בלב חדש) הוא יְלַמֵּד את הפֹשְׁעִים\חוטאים את דרכי הצדק של ה', כדי שגם הם יָשׁוּבוּ אל ה' (כמו דָוִד). דָוִד מבקש שה' יציל אותו מלחטוא שוב בשפיכת דָּמִים (כמו דָּם אוּרִיָּה? או אולי דָוִד מבקש הצלה ממבקשי נפשו?). אז דָוִד ישיר\ירונן על הצדק של ה' שהושיע אותו. ישועת ה' תאפשר לדָוִד לפתוח את פיו ולהלל את ה' בשמחה. |
| טו
אֲלַמְּדָה פֹשְׁעִים דְּרָכֶיךָ וְחַטָּאִים אֵלֶיךָ יָשׁוּבוּ.
טז הַצִּילֵנִי מִדָּמִים אֱלֹהִים אֱלֹהֵי תְּשׁוּעָתִי תְּרַנֵּן לְשׁוֹנִי צִדְקָתֶךָ. יז אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ. |
| כי ה' מעדיף לקבל בְּתוֹר "זֶבַח" דברים כאלה של חזרה בתשובה הבאים מרוּחַ ולֵב שנשברו והיו למדוכאים מִכֹּבֶד החטאים, מאשר לקבל כל זֶבַח של קורבן עוֹלָה שדָוִד יכול לתת לו. |
| יח
כִּי לֹא תַחְפֹּץ זֶבַח וְאֶתֵּנָה עוֹלָה לֹא תִרְצֶה.
יט זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה. |
| נראה שדברי הסיום להלן נכתבו אחרי חורבן יְרוּשָׁלִָם (ואולי לקראת בנין הבית השני): המשורר\העַם מוסיף (בניגוד לשני הפסוקים הקודמים) שאחרי שה' ייטיב את מצבה של יְרוּשָׁלִָם ויבנה שוב את חומותיה, אָז הוא שוב ירצה לקבל זִבְחֵי פָּרִים המוקרבים לעוֹלָה (קורבן הנשרף כָּלִיל על המזבח). |
| כ
הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן תִּבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלִָם.
כא אָז תַּחְפֹּץ זִבְחֵי צֶדֶק עוֹלָה וְכָלִיל אָז יַעֲלוּ עַל מִזְבַּחֲךָ פָרִים. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ה | כִּי פְשָׁעַי אֲנִי אֵדָע, וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד. |
| ז | הֵן בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי, וּבְחֵטְא יֶחֱמַתְנִי אִמִּי. |