יְשַׁעְיָהוּ (מהקפלה הסיסטינית של מיכאלאנג'לו)
פרטי היוצר\ת
יְשַׁעְיָהוּ נ”ג - מתוך מגילות מדבר יהודה, שנתגלו גנוזות במערות קומראן. By Photography by Ardon Bar Hama (see [2], author of original document is unknown. (Website of The Israel Museum, Jerusalem: [1].) [Public domain], via Wikimedia Commons
יְשַׁעְיָהוּ נ”ג - מתוך מגילות מדבר יהודה, שנתגלו גנוזות במערות קומראן
סיכום
יְשַׁעְיָהוּ בן אָמוֹץ מנבא ליְהוּדָה בימי עֻזִּיָּהוּ, יוֹתָם (המתחיל למלוך כשעֻזִּיָּהוּ אביו נעשה מצורע), אָחָז (בנו), וחִזְקִיָּהוּ (בנו). ראו שושלת מלכי יְהוּדָה ויִשְׂרָאֵל. הוא מנבא דברי תוכחה חברתית ודתית ונבואות חורבן לעם ולגויים (בָּבֶל, אַשּׁוּר, מוֹאָב, דַּמָּשֶׂק ואֲרָם, כּוּשׁ, מִצְרָיִם, אַשְׁדּוֹד, שבטי ערָב, וצֹר, וגם לממלכת יִשְׂרָאֵל וליושבי ירושלים). אך הוא גם מנבא ישועה לעם ולירושלים, ושלום עולמי בין בני האדם ואפילו בין החיות.
לקראת פלישת מלך אַשּׁוּר לארץ, הנביא זועם בשם ה' על העם המבקש ברית הגנה עם מִצְרַיִם שתכזיב, במקום לסמוך על ה'. בימי מסע סַנְחֵרִיב מלך אַשּׁוּר ליְהוּדָה והמצור על ירושלים, חִזְקִיָּהוּ נועץ ביְשַׁעְיָהוּ שמציע לא לפחוד מגידופי הרַבשָׁקֵה. המלך מציג לפני ה' במקדש מכתב מהרַבשָׁקֵה עם נאצות כלפי ה', וה' עונה שינקום בסַנְחֵרִיב, ואמנם למחרת מכה מלאך ה' במחנה אַשּׁוּר, סַנְחֵרִיב חוזר לנִינְוֵה ושם הוא נרצח בידי שני בניו. חִזְקִיָּהוּ חולה אנושות ומתפלל לעזרה. ה' מעניק לו עוד 15 שנות חיים. חִזְקִיָּהוּ מציג למשלחת בָּבֶלית בגאווה את אוצרותיו ויְשַׁעְיָהוּ מנבא שהם עוד יובאו כשלל לבָּבֶל.
פרקים מ והלאה כוללים נבואות שנמסרו על ידי נביא (המכונה יְשַׁעְיָהוּ השני) שחי אחרי יְשַׁעְיָהוּ בן אָמוֹץ. הן נכתבו שנים רבות לאחר חורבן בית ראשון, ואחרי הצהרת כּוֹרֶשׁ שהתיר את שיבת הגולים לארץ. הנבואות כוללות קריאות לעם לצאת מבָּבֶל ולעלות לציון, ועידוד שהדרך תהיה מופלאה (בדומה ליציאת מצרים) והם יקבלו בדרך סיוע מה' שידאג להם במדבר עם מים ועצים. צִיּוֹן עצמה תקום מעפרה ומדומה לאישה עקרה שמרבה בנים, או לאישה המתייפה לקראת בוא ה' והעם. הנבואות כוללות שירים על עבד ה' (עם ישראל\המשיח\הנביא?) שיביא צדק לאומות, ויעשה ניסים לחלשים, אך יסבול מאלימות של שומעיו (מכות, מריטת זקן, קללות ויריקות) אותה יקבל בהכנעה.
פרקים נ"ו והלאה כוללים נבואות מאוחרות אף יותר, מנביא (המכונה יְשַׁעְיָהוּ השלישי) שחי בימים בהם העם כבר שב לארץ. הנבואות כוללות דברי תוכחה לעם על עיסוקו במנהגי עבודת אלילים, בפריצות, ובאכילת אוכל טמא. המצב בירושלים היה עדיין קשה והנבואות מבשרות על גאולה לעיר בעתיד, אז כל הגויים יבואו אליה לעבוד את ה' עם אוצרות לה ולמקדש, ויביאו איתם את בני ישראל שנותרו בגלות. הישועה תנתן גם לנוכרים ולסריסים המקיימים את הברית, והנוכרים יוכלו גם להקריב במקדש שהוא בית תפילה לכל העמים. הצדק והישועה של צִיּוֹן יִוָּודְעוּ בעולם וה' ישים עליה שומרים. ישררו בה שלום (גם בין החיות) ונאמני ה' יחיו עד גיל מופלג.
לקראת פלישת מלך אַשּׁוּר לארץ, הנביא זועם בשם ה' על העם המבקש ברית הגנה עם מִצְרַיִם שתכזיב, במקום לסמוך על ה'. בימי מסע סַנְחֵרִיב מלך אַשּׁוּר ליְהוּדָה והמצור על ירושלים, חִזְקִיָּהוּ נועץ ביְשַׁעְיָהוּ שמציע לא לפחוד מגידופי הרַבשָׁקֵה. המלך מציג לפני ה' במקדש מכתב מהרַבשָׁקֵה עם נאצות כלפי ה', וה' עונה שינקום בסַנְחֵרִיב, ואמנם למחרת מכה מלאך ה' במחנה אַשּׁוּר, סַנְחֵרִיב חוזר לנִינְוֵה ושם הוא נרצח בידי שני בניו. חִזְקִיָּהוּ חולה אנושות ומתפלל לעזרה. ה' מעניק לו עוד 15 שנות חיים. חִזְקִיָּהוּ מציג למשלחת בָּבֶלית בגאווה את אוצרותיו ויְשַׁעְיָהוּ מנבא שהם עוד יובאו כשלל לבָּבֶל.
פרקים מ והלאה כוללים נבואות שנמסרו על ידי נביא (המכונה יְשַׁעְיָהוּ השני) שחי אחרי יְשַׁעְיָהוּ בן אָמוֹץ. הן נכתבו שנים רבות לאחר חורבן בית ראשון, ואחרי הצהרת כּוֹרֶשׁ שהתיר את שיבת הגולים לארץ. הנבואות כוללות קריאות לעם לצאת מבָּבֶל ולעלות לציון, ועידוד שהדרך תהיה מופלאה (בדומה ליציאת מצרים) והם יקבלו בדרך סיוע מה' שידאג להם במדבר עם מים ועצים. צִיּוֹן עצמה תקום מעפרה ומדומה לאישה עקרה שמרבה בנים, או לאישה המתייפה לקראת בוא ה' והעם. הנבואות כוללות שירים על עבד ה' (עם ישראל\המשיח\הנביא?) שיביא צדק לאומות, ויעשה ניסים לחלשים, אך יסבול מאלימות של שומעיו (מכות, מריטת זקן, קללות ויריקות) אותה יקבל בהכנעה.
פרקים נ"ו והלאה כוללים נבואות מאוחרות אף יותר, מנביא (המכונה יְשַׁעְיָהוּ השלישי) שחי בימים בהם העם כבר שב לארץ. הנבואות כוללות דברי תוכחה לעם על עיסוקו במנהגי עבודת אלילים, בפריצות, ובאכילת אוכל טמא. המצב בירושלים היה עדיין קשה והנבואות מבשרות על גאולה לעיר בעתיד, אז כל הגויים יבואו אליה לעבוד את ה' עם אוצרות לה ולמקדש, ויביאו איתם את בני ישראל שנותרו בגלות. הישועה תנתן גם לנוכרים ולסריסים המקיימים את הברית, והנוכרים יוכלו גם להקריב במקדש שהוא בית תפילה לכל העמים. הצדק והישועה של צִיּוֹן יִוָּודְעוּ בעולם וה' ישים עליה שומרים. ישררו בה שלום (גם בין החיות) ונאמני ה' יחיו עד גיל מופלג.
מקומות
|
מבנה הספר
פרקים | ||
---|---|---|
א | י"ב | דברי תוכחה חברתית ודתית ונבואות חורבן לעם, אך גם ישועה, שלום עולמי, ומנהיג צודק באחרית הימים. יְשַׁעְיָהוּ גם מספר על ארועי הקדשתו לנביא ועל בניו שקיבלו שמות סמליים מה'. |
י"ג | כ"ג | נבואות תוכחה וחורבן או נחמה לגויים - לבָּבֶל, אַשּׁוּר, מוֹאָב, דַּמָּשֶׂק ואֲרָם, כּוּשׁ, מִצְרָיִם, אַשְׁדּוֹד, שבטי ערָב, וצֹר, וגם לממלכת יִשְׂרָאֵל וליושבי ירושלים. |
כ"ד | ל"ג | נבואות תוכחה לעם ולאנושות כולה. ה' ילחם ברֶשַׁע (במפלצות הים), בערים הגאות (כולל בממלכת אפריים), ובחוטאים, אך יגן על הצדיקים והחלשים שיהוו את שארית הפליטה. הוא ישיב את הגולים מרחבי העולם לירושלים עירו. ירושלים תדע ימים קשים של מצור (אַשּׁוּר), ולשוא תבקש ברית הגנה עם מִצְרַיִם שתכזיב, במקום לסמוך על ה' שיכה את אַשּׁוּר. אך, בעתיד ימלוך מלך יפה וחכם, וימי החג והשלווה יחזרו לעיר. |
ל"ד | ל"ה | נבואות שנאמרו לאחר חורבן בית ראשון. נבואת חורבן לעמים שפשעו בעם ישראל, ובמיוחד לאֱדוֹם. המדבר יהיה שמח, פורח, ושופע במים, כשתפתח בו דרך לגולים השבים לציון. |
ל"ו | ל"ט | תיאור היסטורי של מסע סַנְחֵרִיב מלך אַשּׁוּר ליְהוּדָה: אחרי שכבש את ערי יְהוּדָה הוא שם מצור על ירושלים ושלח את שר המלחמה שלו (הרַבשָׁקֵה) לשכנע את הנצורים בעיר להיכנע. חִזְקִיָּהוּ נועץ ביְשַׁעְיָהוּ שמציע לא לפחוד מגידופי הרַבשָׁקֵה. המלך מציג לפני ה' במקדש מכתב מהרַבשָׁקֵה עם נאצות כלפי ה', וה' עונה שינקום בסַנְחֵרִיב, ואמנם למחרת מכה מלאך ה' במחנה אַשּׁוּר, סַנְחֵרִיב חוזר לנִינְוֵה ושם הוא נרצח בידי שני בניו. חִזְקִיָּהוּ חולה אנושות ומתפלל לעזרה. ה' מעניק לו עוד 15 שנות חיים. חִזְקִיָּהוּ מציג למשלחת בָּבֶלית בגאווה את אוצרותיו ויְשַׁעְיָהוּ מנבא שהם עוד יובאו כשלל לבָּבֶל. |
מ | מ"ח | יְשַׁעְיָהוּ השני: יוצרי פסילי האלילים נלעגים כי הפסלים מעשי ידיהם לא יכולים לעזור אפילו לעצמם, ונביאיהם וקוסמיהם לא יכולים לנבא את הנולד. ה' לעומת זאת הושיע את עמו, והודיע מראש (ע"י נביאיו) על נפילת בָּבֶל ושיבת ציון, בעזרת כּוֹרֶשׁ שליחו. קריאה לעם לצאת מבָּבֶל ולעלות לציון, תוך קבלת סיוע מה' שידאג להם במדבר עם מים ועצים. שיר 1 על עבד ה' (עם ישראל\המשיח\הנביא?) יביא צדק לאומות, ויעשה ניסים לחלשים. |
מ"ט | נ"ה | יְשַׁעְיָהוּ השני: שירים נוספים על עבד ה' ונבואות נחמה: בשיר 2 העבד (עם ישראל\הנביא?) נקרא להשיב את העם לה'. בשיר 3 העבד (הנביא?) מקבל בהכנעה את האלימות (מכות, מריטת זקן, קללות ויריקות) הבאה עליו בשל נבואותיו שקיבל מה'. בשיר 4 הגויים ומלכיהם מתפלאים על תקומתו של עבד ה' (הנביא המשיח או העם כולו?) שהיה קודם עלוב למראה, חולה, ובזוי. כל סיבלו ואף מותו באו לו כדי לכפר על חטאי הדוברים, והוא סבל בשקט ולא התלונן, ובשל כך זכה (העם?) מה' להצלחה ואריכות ימים. נבואות הנחמה מתארות את העם שישוב לצִיּוֹן מכל קצות הארץ בדרכים שיהיו לפוריות ובטוחות. צִיּוֹן עצמה תקום מעפרה ומדומה לאישה עקרה שמרבה בנים, או לאישה המתייפה לקראת בוא ה' והעם. |
נ"ו | ס"ו | יְשַׁעְיָהוּ השלישי: דברי תוכחה, ונבואות גאולה לירושלים, שכל הגויים יבואו אליה לעבוד את ה': דברי תוכחה לעם על עיסוקו במנהגי עבודת אלילים, בפריצות, ובאכילת אוכל טמא. העם תוהה למה הוא צַּם ובכל זאת ה' לא עונה לתחינותיו - וההסבר הוא שהם חוטאים בעודם צמים. ה' מעדיף את תפילות העניים על פני אלה המקריבים קורבנות יקרים ללא יראת ה'. ה' ירד מהשמים להלחם באויביו (החוטאים והגויים) עד שההרים יזלו. הוא מדומה לדורך ענבים בגת כיוון שבגדיו יאדימו מדם אויביו. בסוף צִיּוֹן תּוּאַר באור ה' בעוד שאר העולם ישאר בחושך. לכן יבואו כל הגויים לצִיּוֹן עם אוצרות לה ולמקדש, ויביאו איתם את בני ישראל השבים אליה. גם נוכרים וסריסים המקיימים את הברית עם ה' יוכלו להקריב במקדש שהוא בית תפילה לכל העמים. הצדק והישועה של צִיּוֹן יִוָּודְעוּ בעולם וה' ישים עליה שומרים. ישררו בה שלום (גם בין החיות) ונאמני ה' יחיו עד גיל מופלג. |
סיכום פרקים (לחיצה על שם הפרק מובילה לפרוט נוסף ולמפת המקומות המוזכרים בו)
פרק | |
---|---|
א | פתיחת הספר. העם חוטא לה' ויהודה מוכה קשות מלבד ירושלים (כנראה תיאור הכיבוש האשורי). ה' מואס בזבחי העם הרבים הניתנים בזמן שהעם חוטא באי צדק ובעבודה זרה. נבואת נחמה לירושלים שתנצל בזכות הצדק שיחזור אליה. |
ב | חזון אחרית הימים: כל הגויים ינהרו לציון לעבוד את ה' וישרור שלום כללי ונצחי. כיום, כל עוד יש שפע, העם עוד עובד אלילים שהוא יוצר בעצמו. ביום ה' (שלפני אחרית הימים) ייענשו הגאים, העבודה הזרה תוסר והחוטאים ימלטו למקומות מסתור מפחד ה'. |
ג | נבואות תוכחה וחורבן. ה' יסיר את כל המנהיגים שהעם בטח בהם ובמקומם ימשלו נערים, נשים, וליצים, ואיש לא רוצה לקחת על עצמו את האחריות למצב מייאש שכזה. הצדיק זוכה בטוב שהוא עושה, והרשע ברע. ה' שופט את הגויים וגם את מנהיגי עמו על שקילקלו את העם. תוכחה לבנות ציון הנוהגות בגאוותנות בהליכתן, במבטן, ובתכשיטיהן. |
ד | סיכום נבואת החורבן מהפרק הקודם: הגברים יתמעטו בשל הקרבות ונשים יתקשו למצוא גבר. נבואת נחמה: אחרי שה' יסיר את החוטאים וינקה את ירושלים תשאר פליטה לישראל שתהיה קדושה ומפוארת. ה' יגן על ירושלים כמו עם ענן ואש ועם סוכה נותנת מַחֲסֶה. |
ה | משל הכֶּרֶם: "ידידו" של הנביא השקיע בכֶּרֶם אך היא כשלה, ולכן הוא הורס אותה. כך גם ה' יזנח את העם שאכזב אותו. 6 נבואות "הוֹי" על גורל הרשעים למיניהם. תאור האויב שה' שולח להכות בעם. |
ו | חזיון הקדשת יְשַׁעְיָהוּ לנביא: ה' יושב על כסא גבוה בהיכל ומעליו 6 מלאכים. כשיְשַׁעְיָהוּ חושש ששפתיו טמאות, אחד המלאכים נוגע בהם עם גַּחַל שהוא לוקח מהמזבח עם מלקחיים. ה' מצווה שיְשַׁעְיָהוּ ינבא כך שהעם לא יבין כדי שהעם לא יחזור בו מחטאיו, וכך ייענש וארצו תיחרב. מהגזע הכָּרוּת יֵצֵא זרע הקודש של פליטת ישראל. |
ז | רְצִין מלך אֲרָם ופֶקַח מלך יִשְׂרָאֵל עולים על יְהוּדָה בימי אָחָז. יְשַׁעְיָהוּ ובנו יוצאים לעודד את אָחָז שאין לחשוש מפני הפולשים כיוון שהם יִפְּלוּ במהירה. אך יְהוּדָה תדע ימים קשים כשאַשּׁוּר תפלוש לארץ והאדמה תיחרב עד שלא תוכל עוד לשמש לגידולים. |
ח | מצווה על יְשַׁעְיָהוּ לחרוט את המילים "לְמַהֵר שָׁלָל חָשׁ בַּז" על גליון גדול ואז לקרוא כך לבנו. עד שהבן גדל, עזבו צבאות אֲרָם ויִשְׂרָאֵל את הארץ. אַשּׁוּר תפלוש, אך כל הפולשים ליהודה לא יצליחו כי "עִמָּנוּ אֵל". יְשַׁעְיָהוּ מאמין בעזרת ה' אך יש הפונים למכשפים למיניהם. הם יסבלו ויִשְׂרָאֵל תיפול. |
ט | נבואת ישועה: ההולכים בחושך יראו אור ואצל האויב תרבה המהומה. מהעם יִוָּלֵד ילד פלא שיביא שלום וימלוך בצדק לעד. נבואות תּוֹכָחָה וחורבן ליִשְׂרָאֵל: תושביה הגאים מאמינים רק בכוחם וזונחים את ה' ולכן יענשו בפלישות אויב, מכות לראשי העם ולחלשים. הם ילחמו איש באחיו. אך ה' לא יסתפק בעונשים אלה. |
י | נבואת תּוֹכָחָה נגד המחוקקים חוקי עוול ושופטים באי צדק את החלשים. נבואת תוכחה וחורבן לאַשּׁוּר: היא משמשת את ה' כמַטֶּה להעניש בו את האומות החוטאות אבל חושבת בגאוותה שהיא המבצעת ולא הכלי. אך היא תוכֶּה כמו מצרים, ושארית יִשְׂרָאֵל הצדיקים תשרוד. |
י”א | בעתיד יבוא מנהיג מבית דוד שינהג בחוכמה, בגבורה ובצדק, בהשראת ה', וכל הגויים יבואו לשמוע את דבריו. תשרור אחווה בין כל החיות ("וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ") וביניהן לבני האדם. ה' יאסוף את שארית העם שפוזרה בגלות ברחבי העולם ויעשה להם דרך כמו בימי יציאת מצרים. יִשְׂרָאֵל ויְהוּדָה לא יקנאו עוד זה בזה וילחמו יחדיו בהצלחה באויביהם. |
י”ב | מזמור תודה לה' ששב מכעסו וחזר להיות מקור בלתי נדלה של ישועה. קריאה לכולם להינות מישועה זאת ולפרסמה בעולם. |
י”ג | נבואת חורבן לבָּבֶל: ה' קורא לאומות לבוא בהמוניהם מרחבי העולם להלחם. ביום ה' הקרב ה' ילחם בעצמו, גרמי השמים יחשיכו והארץ תרעד. ממלכת מָדָי תקום על בָּבֶל ותנהג באכזריות רבה, גם נגד נשים וילדים. בָּבֶל תחרב ולא תקום עוד, ובהריסותיה ישבו רק חיות מדבר. |
י”ד | נבואה על שיבת בני יִשְׂרָאֵל לציון שתבוצע על ידי עמים אחרים שיתלוו אליהם. מָּשָׁל על מֶלֶךְ בָּבֶל שחשב למלוך בשמיים, אך ימות וירד לַשְׁאוֹל ויזכה שם ללעגם של שאר המלכים המתים. נבואת חורבן לאַשּׁוּר שתובס בארץ יִשְׂרָאֵל. נבואת תבוסה לפְּלִשְׁתִּים שיובסו בעוד שעם יִשְׂרָאֵל אמנם יהיה עני אך ישרוד לבטח בחסות ה'. |
ט”ו | קינה על מוֹאָב: מוֹאָב הוכתה בלילה. תושביה עולים לקונן בבמות הפולחן, בגגות וברחובות. בכי ישמע בכל רחבי מוֹאָב על עריהם המוּכּוֹת (רשימת ערי מוֹאָב). גם הפליטה תיטרף ע"י אריות והנותרים יקברו. |
ט”ז | תושבי מוֹאָב מבקשים עזרה מירושלים, כי בה אין שודדים, אלא מלך מבית דוד השופט בצדק. בני ירושלים עונים ששמעו בעבר על הגאווה, הכעס, והשקרים של מוֹאָב, ולכן היא מלאה כעת בבכי. תרועות האויב הגיעו בדיוק בעת הקציר, ולכן לא תהיה שמחה של הכנת היַיִן. הנביא עצוב יחד עם תושבי מוֹאָב, ועוד 3 שנים כבר לא יוותרו מהם הרבה. |
י”ז | נבואה לדַּמָּשֶׂק ולאֲרָם: דַּמָּשֶׂק ושאר ערי אֲרָם יחרבו, וכך גם יהיה בממלכת יִשְׂרָאֵל (רמז לכיבוש האשורי של שתי הממלכות?) ש"תיקצר" כמו שיבולים בשדה. אז יפנה העם אל ה' לעזרה, ולא עוד לאלילים מעשה ידיו, שמנחמים רק זמן קצר ואז מביאים אסון. המון של עמים רבים שועט (לתקוף את יהודה?) עם רעש כמו של מים שוטפים, אך ה' יגער בהמון עד שינוס. |
י”ח | נשלחים שליחים מהירים לארץ כּוּשׁ הרחוקה בסירות גֹּמֶא. מתוארים תושבי כוּשׁ וארצם. ההודעה היא שה' יכה את אויביהם כמו שמסירים ענפים קטנים או שרידי פרי מהעץ. תושבי כּוּשׁ ישלחו שַׁי לה' בציון על עזרתו. |
י”ט | נבואה למִצְרָיִם: ה' גורם במצרים למלחמת אזרחים ומבלבל את רוח העם ועושה את מנהיגיו לטיפשים ואובדי עצות. 5 נבואות ל"יּוֹם הַהוּא" במִצְרָיִם, כולל על עבודת ה' במצרים (ע"י קהילות ישראל ומקומיים?) ואיחוד מבורך של יִשְׂרָאֵל, אַשּׁוּר, ומִצְרָיִם. |
כ | שר צבא אַשּׁוּר בא לאַשְׁדּוֹד (שמרדה באַשּׁוּר) בשליחות סַרְגוֹן מלך אַשּׁוּר, וכבש אותה. אז ה' מצווה על יְשַׁעְיָהוּ להסיר את בגד השק שלבש וללכת יחף 3 שנים לאות אבל על מצבם הדומה הצפוי של גולי מִצְרַיִם וכּוּשׁ, כי אַשּׁוּר תכבוש גם אותם, וכל מי שסמך עליהם (כולל ביהודה) עכשיו תישבר תקוותו. |
כ”א | נבואה לבָּבֶל (המכוּנה "מִדְבַּר יָם"): הנביא מזדעזע למראה חזון החורבן של נפילת בָּבֶל, הבא אליו בלילה. נבואות לשבטי עֲרָב דּוּמָה, דְּדָן, תֵימָא, קֵדָר - שינוסו מפני אויב בעל חרבות וקשתות (אַשּׁוּר?) ויאלצו למצוא מחסה וקבלת אורחים זה אצל זה. |
כ”ב | חזון על ירושלים (המכונה "גֵּיא חִזָּיוֹן"): יְשַׁעְיָהוּ בוכה כשכל תושבי העיר חוגגים (אולי לכבוד סיום העבודות על ניקבת השילוח?) בעוד העיר מלאה קורבנות (פליטי הכיבוש האַשּׁוּרי בשאר יהודה?). יְשַׁעְיָהוּ נוזף בשר הבכיר שֶׁבְנָא על גאוותו. הוא לועג לפיטוריו ולגירושו רחוק מהעיר, ושמח לירושת תפקידו על ידי אֶלְיָקִים בֶּן חִלְקִיָּהוּ. |
כ”ג | נבואה על צֹר: סוחרי צֹר השבים באוניות מתַּרְשִׁישׁ ומקפריסין (כִּתִּים) ישמעו על נפילתה ויבכו. תושבי צֹר יעברו לתַּרְשִׁישׁ ולשאר מושבותיהם שהקימו לעצמם עוד מימי קדם בים התיכון. אך גם שם לא ימצאו מבטח מאַשּׁוּר שהחריבה אפילו את בבל. צֹר תִּשָּׁכַח עכשיו ל70 שנה ואז תנסה שוב לחזור לימי גדולתה, כמו זונה זקנה החוזרת לנגן ולשיר ברחובות. |
כ”ד | ה' מביא להתפוררות חברתית כללית באנושות כולה. לא תהיה עוד שמחה במשתים מלווים בנגינה וביין. החוטאים יענשו וגם הטבע יתפורר - מהשמיים שיסערו ועד הארץ שתרעש. אבל השורדים ישירו לה' מקצוות הארץ ומאיי הים, וה' ימלוך מציון. |
כ”ה | שיר תודה לה' על החרבת עיר רשע והצלת החלשים. שיר תודה לה' על משתה משובח שיעשה לכל האנושות בו יבוטלו הַמָּוֶת והעצב. שיר תודה לה' על המכות שיעשה לממלכת מוֹאָב הרשעה שתדמה לקש הנדוש לזבל, או לאדם טובע. |
כ”ו | שיר על חוסנה של ירושלים וההגנה שהיא נותנת לצדיקים בניגוד לעיר הגאווה שתיהרס. הצדיקים יוושעו והרשעים יענשו. העם מתאמץ בתפילותיו כמו אישה יולדת אך יולד רק רוח - הלוואי וה' יחיה את מתינו. ה' קורא לעם להסתגר בבתים בזמן שהוא עובר ומעניש את החוטאים. |
כ”ז | בעתיד, ה' ילחם בחרבו במפלצות הים. הוא ישמור על העם כמו על כַּרְמוֹ שתתן פרי לכל העולם. עיר האויב תחרב. ה' יְלַקֵּט את גולי בני ישראל (כמו פירות מענפים) מרחבי העולם ויָשִׁיבם לירושלים, שם הם שוב ישתחוו לו. |
כ”ח | נבואה על חורבנה הצפוי של ממלכת אפריים, הדומה לשיכור עטור בכתר הוללות של פרחים נובלים, שיירמס ע"י האויב, שליח ה'. תוכחה על ירושלים הלועגת לנביאים "המציקים" לה בתוכחותיהם כמו לתינוקות. משל האיכר: לאיכר מלאכות רבות הנעשות כל אחת בעִתָהּ. כך גם ה' מעניש או מֵקֵל לפי הצורך. |
כ”ט | נבואה לירושלים (המכונה כאן "אֲרִיאֵל"): עוד שנים רבות תתאבל העיר בשל מצור כבד, אך אז ה' יפזר את האויבים פתאום כאבק בסוּפָה. ה' נוזף בעם שמכבד אותו במילים ובקיום מצוות כאילו מתוך הכרח או מתוך למדנות, אך בליבו הוא רחוק מה'. דברי תוכחה לאלה החושבים שיוכלו לחטוא בהסתר. לקראת הגאולה ישתנו סדרי עולם (חרשים ישמעו וכו') והחוטאים יענשו. |
ל | הנביא זועם בשם ה' על העם המבקש ברית הגנה (מול אַשּׁוּר) עם מִצְרַיִם שתכזיב, במקום לסמוך על ה'. אחרי שהעם בציון יוּכֶּה, ה' יבוא לעזרתו ותבוא הגאולה עם גשם ברכה. ה' ילחם באַשּׁוּר ותוכן תופת אש למלכה. |
ל”א | הנביא נוזף על העם היורד לעשות ברית הגנה עם מִצְרַיִם בלי לסמוך או להתייעץ עם ה'. ה' יגן על ירושלים מפני האויב האַשּׁוּרי כמו ציפור המגינה על הקֵן משמיים, ולא יחשוש מהמון האויב כמו שאַרְיֵה לא עוזב את טרפו גם כשהוא מוקף בהמון רועים זועקים. |
ל”ב | באחרית הימים ימלוך מלך בצדק ותהיה הגנה לכל, והבחנה ברורה בין רשעים לצדיקים. תוכחה נגד הנשים הבטוחות שלא תבוא הרעה. תוך שנה תבוא עליהן המכה ובבתי הפאר העליזים יגדלו קוצים. באחרית הימים המדבר ישמש לחקלאות, והכַּרְמֶל יהיה ליער מפואר - ובשניהם ישרור צדק שיגרום לשלום, לבטחון ולשפע. |
ל”ג | נבואת עונש לעריץ. תחינה לה' להושיע מצָרָה, מלחמתו באויבי העם, ודברי תהילה בשל הצדק, החכמה והישועה שיביא. תאור הסבל של העם והארץ מהאויבים, עד שה' יופיע ויכה בהם. בעתיד ימלוך מלך יפה וחכם, ימי החג והשלווה יחזרו לעיר שתוקף בנהרות אדירים, שאוניות האויב לא יוכלו לעבור. |
ל”ד | נבואת חורבן לעמים: קריאה לכל אומות העולם לשמוע את הנבואה על כעס ה' והחורבן הצפוי להם. במיוחד תענש אֱדוֹם וחרב ה' תמלא דם ושומן מהזבחים של הקורבנות שיכללו גם את גיבורי אֱדוֹם, נקמה על פשעיה לירושלים. נחליה יהיו לזפת בוערת, אדמתה לגופרית, וארמונותיה למשכן ציפורים, חיות מדבר, וקוצים. |
ל”ה | המדבר שמח, פורח, ושופע במים. נפתחת בו דרך לגולים השבים לציון, בה אין סכנות ולא הולכים לאיבוד כי ה' בא להצילם. גם החלשים יִצְלְחוּ את המדבר בקלות והנכים (עִוְרִים, חֵרְשִׁים, פִּסְחִים, וכו') יבריאו. |
ל”ו | סַנְחֵרִיב כובש את ערי יְהוּדָה. אח"כ מלך אַשּׁוּר צר על ירושלים והרַב שָׁקֵה (שר המשקים) מנסה לשכנע את שליחי חִזְקִיָּהוּ ואת העם השומע בחומה שאין טעם להתנגד. (רוב הפרק תואם את מְלָכִים-ב י”ח) |
ל”ז | חִזְקִיָּהוּ נועץ ביְשַׁעְיָהוּ שמציע לא לפחוד מגידופי הרַבשָׁקֵה. המלך מתפלל לה' ומציג לפניו במקדש מכתב מהרַבשָׁקֵה עם נאצות כלפי ה', וה' עונה שינקום בסַנְחֵרִיב. בלילה מכה מלאך ה' במחנה אַשּׁוּר, סַנְחֵרִיב חוזר לנִינְוֵה שם הוא נרצח בידי שני בניו. (רוב הפרק תואם את מְלָכִים-ב י”ט) |
ל”ח | חִזְקִיָּהוּ חולה אנושות ומתפלל לעזרה. ה' מעניק לו עוד 15 שנות חיים ונותן לו אות (דרך יְשַׁעְיָהוּ) בו הצל זז 10 מעלות אחורנית. תפילת חִזְקִיָּהוּ והבראתו. (ראשית הפרק תואמת את מְלָכִים-ב כ). |
ל”ט | חִזְקִיָּהוּ מציג למשלחת בָּבֶלית בגאווה את אוצרותיו ויְשַׁעְיָהוּ מנבא שהם עוד יובאו לבָּבֶל, וצאצאיו יוגלו ויהיו לסריסים למלך בָּבֶל. חִזְקִיָּהוּ דווקא שמח לנבואה כי לפחות בימיו ישכון שלום. |
מ | נבואת נחמה לעם: ה' יתגלה בכל הדרו ותבוא הגאולה לעם הסובל. תהילת ה' ובריאתו. לעג ליוצרים פסלי אלילים הדואגים לשלום הפסל כי האליל לא יכול בעצמו. העם מרגיש כאילו ה' לא רואה את סִבְלוֹתָיו, אך ה' יודע הכל וישיב לחלשים את כוחם. |
מ”א | אומות העולם נקראות להקשיב ולהתכונן להתכנס למִּשְׁפָּט, בין אליליהם לה'. הוא יעיר ממזרח (את כוֹרֶשׁ\עבד ה'?) שיכה את הגויים. נביאי האלילים לא מסוגלים לנבא את העתיד בעוד נביאי ה' בישרו את שיבת ציון המתרחשת כעת. ה' יחזיר את העם מכל קצוות הארץ, יתן מקורות מים לצמאים, ויפריח את השממה עם עצים. |
מ”ב | שיר עבד ה' ה-1: עבד ה' (עם ישראל\המשיח\הנביא?) בא לשפוט בצדק את האומות, ולרפא עִוְרים, חרשים ואסירים עם תורת ה'. הִמְנוֹן לה' שתהילתו ידועה בעולם כולו, ועתה הוא בא ברעש הורס הרים, ויגן על עמו. העם שהתעוור כשלא שמע עד כה את דברי הנביאים הוכה ע"י ה'. |
מ”ג | ה' מעודד את עמו, שיקבץ אותו מרחבי העולם ויגן עליו בדרכו לציון. כמו שעשה לו דרך בים והכה את אויביו בימי עלית מצרים כך כעת יעשה לו דרך וייתן לו מים במדבר. האומות מכונסות למשפט בין ה' לאליליהן ואינן מצליחות להביא עדים ליכולתם להתנבא, בעוד עם ישראל הוא העד של ה' לעניין. |
מ”ד | ה' מעודד את עם ישראל שיעזור לו במים וגשם. הוא מצהיר שהוא האל היחידי ורק הוא יכול לנבא את הבאות, כגון חזרת עמו לארץ. לעג ליוצרי פסילי אלילים, המשתמשים באותו גדע עץ, הן לחימום, לאור, ולבישול, והן ליצירת פסל אל אליו הם מתפללים אח"כ. |
מ”ה | ה' שולח את כּוֹרֶשׁ ועוזר לו להכניע גויים (את בָּבֶל), למרות שכּוֹרֶשׁ לא הכיר אותו. ה' עושה זאת למען ישראל עבדו, ולמען ידעו כולם שהוא האלוהים היחיד בורא הכל. בעתיד יבינו כל הגויים את ההֶבֶל שבעבודת האלילים ויעבדו כולם את ה'. |
מ”ו | בֵּל, ונְבוֹ - אלילי בָּבֶל, נופלים ונישאים על בהמות ע"י הפליטים הבורחים מהעיר, ואילו ה' נושא את עמו ודואג להם מלידה ועד זִקְנָה. אי אפשר לְפַסֵּל פֶּסֶל בדמות ה', ופסילי האלילים לא זזים ולא עוזרים גם כשצועקים עליהם. ה' קרא לעַיִט (כּוֹרֶשׁ) לעשות את רצונו, כפי שאמר מראש. |
מ”ז | קריאה לאֵשֵׁת בָּבֶל לרדת מכסאה ולנטוש את חיי העושר לחיי עבודות פרך ובושה. ה' נתן את עמו וארצו בידי בָּבֶל כיוון שכעס עליהם, אך בָּבֶל הגזימה באכזריותה, ולכן נענשה בלי שציפתה לזאת. היא חשבה שקוסמיה יגנו עליה אך גם הם, וגם סוחריה הוכו וברחו לכל עבר. |
מ”ח | נזיפה לתושבי יְהוּדָה הנוהגים לשאת את שם ה' לשוא, ועל היותם קשי עורף. ה' הודיע מראש (ע"י נביאיו) את העתיד להתרחש (נפילת בָּבֶל ושיבת ציון ע"י כּוֹרֶשׁ שליחו) כדי שלא יחשבו שהדבר קרה בזכות פסלי האלילים. קריאה לעם לצאת את בָּבֶל לציון תוך קבלת עזרה מה' (מים מסלע במדבר). |
מ”ט | שיר עבד ה' ה-2: העבד (עם ישראל\הנביא?) נקרא להשיב את העם לה'. העם יבוא מכל קצות הארץ בדרכים שיהיו לפוריות ובטוחות. צִיּוֹן הבוכה כעת על בדידותה תצטופף בקרוב מהשבים אליה. הגויים יישאו את השבים לארץ ומלכיהם יטפלו בהם. |
נ | עונשי העם באו עליו בשל חטאיו. למה ה' קורא לעם (לשוב ארצה?) ואיש לא בא? שיר עבד ה' ה-3: העבד (הנביא?) מקבל בהכנעה את האלימות (מכות, מריטת זקן, קללות ויריקות) הבאה עליו בשל נבואותיו שקיבל מה'. הוא בטוח בה' שיגן עליו במשפט מול אויביו, שיִבְלוּ כמו בגד אכול עש. |
נ”א | דברי נחמה: העם נקרא להזכר במוצאו מאַבְרָהָם ומשָׂרָה שזכו לברכת ה' להצלחת צאצאיהם. קריאה לזְרוֹעַ ה' להלחם כבעבר בכוחות היָם - ברַהַב, שר הים, ובתַנִּין ולעשות דרך לשבים לציון. יְרוּשָׁלִַם אמנם שתתה מכוס הרעל עך כעת ה' יקח אותה ממנה ויעבירה לאויביה. |
נ”ב | קריאה לציון לקום מעפרה ולהתייפות לקראת שיבת ציון. יפות רגלי הצופה מההרים והמבשר על הישועה והשלום, ועל בוא ה' למלוך בציון. קריאה לעם לצאת מהגלות ולהטהר לקראת בואו לציון. שיר עבד ה' ה-4 (פתיחה): כמו שבעבר התפלאו רבים על מראהו של העבד (העם?) המושחת מאסונו, כך כעת ינועו מפחד ומתמהון. |
נ”ג | שיר עבד ה' ה-4: הגויים ומלכיהם (שהוזכרו בסוף הפרק הקודם) ממשיכים להתפלא על תקומתו של עבד ה' (הנביא המשיח או העם כולו?) שהיה קודם עלוב למראה, חולה, ובזוי. כל סיבלו ואף מותו באו לו כדי לכפר על חטאי הדוברים (מלכי הגויים האומרים שחטאי עמיהם כופרו ע"י מתי ישראל?), והוא סבל בשקט ולא התלונן, ובשל כך זכה (העם?) מה' להצלחה ואריכות ימים. |
נ”ד | נחמה לציון: היא מדומה לאישה עקרה וה' קורא לה לשמוח כי בניה ירבו בקרוב, ולכן עליה להרחיב את אוהלה למענם. כפי שלפי ברית נח לא יחזור המבול, כך גם ה' לא יסיר את חסדו עוד. ה' יְיָיפֶּה את העיר באבנים יקרות. אין לפחוד מאויבים כי ה' ברא את החרש שהכין את כלי נִשְׁקָם. |
נ”ה | הנביא מבטיח ששומעיו יקבלו מים, יין, חלב, ולחם בחינם אם רק ילכו לפי דברי ה'. קריאה לעבוד את ה' כי הוא קרוב ולרשעים לעזוב את דרכם כי דרכי ה' ומחשבותיו רחוקים מדרכי ומחשבות אדם כמו שמיים מארץ. כמו שגשם שיָרַד לא ישוב לשמיים, כך דברי ה' לא ישובו לפיו אלא ימלאו את מטרתם, כי הגולים ישובו לציון בשמחה ובבטחון. |
נ”ו | ה' קורא לצדק ולשמירת השבת כי ישועתו קרובה. היא תנתן גם לנוכרים ולסריסים המקיימים את הברית, והנוכרים יוכלו גם להקריב במקדש שהוא בית תפילה לכל העמים. משל העדר המופקר ע"י רועים עוורים וכלבים אילמים וישנים, הנמשלים למנהיגי העם. |
נ”ז | הצדיקים אובדים ומתים ואנשים לא שמים לב. דברי תוכחה לעם על עיסוקו במנהגי עבודת אלילים ובפריצות. דברי נחמה: קריאה לסלול דרך לעם. ה' ראה את חטאי העם וריפא את העם מהם - עם האימרה: "שָׁלוֹם שָׁלוֹם, לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב". הרשעים נמשלים לים סוער שלא מוצא מנוח ופולט רֶפֶשׁ לחוף. |
נ”ח | העם תוהה למה הוא צַּם ובכל זאת ה' לא עונה לתחינותיו. הנביא עונה שבעוד הם צמים הם ממשיכים לחטוא. אין לה' צורך בצום שכזה, אלא בצום המלווה בעזרה לחלשים, במעשי צדק, ובשמירה על השַּׁבָּת. |
נ”ט | תוכחה: תחינות העם אינן נענות בשל חטאיהם, שאינם מועילים לדבר, כמו שביצי נחשים לא טובים למאכל, וכורי עכביש לא לבגד. קינה: המקוננים גונחים מצער (כמו דֻּבִּים או יּוֹנִים) על שאינם מוצאים את האור, ומתוודים על חטאיהם. מזמור לה' היוצא לקרב כנגד החוטאים והנותן ישועה לחוזרים בתשובה. |
ס | צִיּוֹן תּוּאַר באור ה' בעוד שאר העולם ישאר בחושך. לכן יבואו כל הגויים לציון עם אוצרות לה ולמקדש, ויביאו איתם את בני ישראל השבים אליה. הגויים יעבדו את ה' ואת צִיּוֹן, והיא תונהג בצדק ותהיה מוארת באור תמיד במקום באור המאורות השוקעים תכופות. |
ס”א | יְשַׁעְיָהוּ מספר על משיחתו לנביא לנחם את האבלים שבעם, לבשר על ישועתם הקרובה, ועל בניית החורבות הצפויה. זרים ישרתו את עם ישראל שיהיה לעם כוהנים לה', והבושה שסבל בעבר תהפוך לתהילה. הנביא שמח בה' שהלביש אותו בגדי ישועה וצדק מפוארים כמו של חתן וכַּלָּה. ה' יצמיח צדק וישועה בעם כמו שהארץ מצמיחה זרעים. |
ס”ב | הנביא לא ישקוט עד שהצדק והישועה של צִיּוֹן יִוָּודְעוּ בעולם. כינויי הבוז שכינו אותה בעבר יוּמְרוּ בשמות כמו 'חֶפְצִי בָהּ' או 'בְּעוּלָה' (כי בניה יבעלו אותה בשמחה כמנהג חתן בכלה). הדובר מספר שהפקיד שומרים על חומות ירושלים. ה' נשבע לא למסור עוד את פרי הארץ לאויבים. קריאה לפנות דרך בשערי יְרוּשָׁלִַם לגּוֹיֵי העולם הבאים אליה. |
ס”ג | ה' בא מאֱדוֹם ובגדיו אדומים, כאילו בא מדריכת ענבים. ה' עונה שהצבע הוא מדָּם האויב שניתז עליו כשבא לנקום ולגאול את העם. סקירת יחסי ה' והעם בעבר: כשהעם היה נאמן ה' כָּאַב יחד עם העם את צרותיו, אך כשמרד - נלחם בו כבאויב. מזמור תחינה לה' שירד ממעונו להלחם בארץ. |
ס”ד | המשך המזמור מהפרק הקודם: תחינה שה' ירד משמים להלחם עד שההרים יזלו. ה' הכה את הצדיקים שהלכו בדרכו יחד עם כל העם החוטא. בקשה מה' לזכור שהוא שיצר את העם ולכן אל לו לזכור לעד את חטאיו, ולהמשיך להבליג על חורבן הארץ והמקדש. |
ס”ה | אין מקשיבים לה' והעם נוהג בעבודה זרה ובאוכל טמא. ה' אומר שאין להשחית אֶשְׁכּוֹל ענבים שנפל אם יש בו עוד מיץ וכך גם לא ישחית את כל העם יחד עם הצדיקים. ה' יברא עולם חדש בו יִשָּׁכְחוּ צָרוֹת העבר, ונאמניו יחיו עד גיל מופלג ויזכו לראות ברכה בעמלם ובילדיהם. ישרור שלום - גם בין החיות. |
ס”ו | בית ה' הוא העולם ולא מבנה המקדש. הוא מעדיף את העניים חסרי הקורבנות היקרים על המקריבים ללא יראת ה'. ירושלים תלד במהרה עם שלם (הגולים השבים אליה). קריאה לאוהביה לשמוח את שמחתה. ה' יזרים אליה שלום ואוצרות כבנָהָר. ה' ישלח את פליטי מכותיו לקבץ את הגויים הרחוקים שלא שמעו עוד על ה' לירושלים כדי שיראו את כבודו, ויישאו בחזרה את הגולים. |
ציטוטים נבחרים - חלקם מולחנים
לחן | פרק | פסוק | |
---|---|---|---|
א | ג | יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו | |
ב | ג | כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר יְהוָה מִירוּשָׁלִָם. | |
ב | ד | וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת, לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה. | |
ב | ה | בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה | |
ו | ג | "קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְהוָה צְבָאוֹת, מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ" | |
ח | י | עֻצוּ עֵצָה וְתֻפָר, דַּבְּרוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם, כִּי עִמָּנוּ אֵל. | |
י"א | ו | וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ, וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו, וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם. | |
י"ב | ג | וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן, מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה. | |
ט"ז | ט | כִּי עַל קֵיצֵךְ וְעַל קְצִירֵךְ 'הֵידָד' נָפָל. | |
כ"א | י"א | "שֹׁמֵר, מַה מִלַּיְלָה? שֹׁמֵר מַה מִלֵּיל?" | |
כ"ב | י"ג | "אָכוֹל וְשָׁתוֹ כִּי מָחָר נָמוּת" | |
כ"ז | א | בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד יְהוָה בְּחַרְבוֹ הַקָּשָׁה וְהַגְּדוֹלָה וְהַחֲזָקָה, עַל לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִחַ, וְעַל לִוְיָתָן נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן, וְהָרַג אֶת הַתַּנִּין אֲשֶׁר בַּיָּם. | |
ל"ה | א | יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה, וְתָגֵל עֲרָבָה וְתִפְרַח כַּחֲבַצָּלֶת. | |
ל"ו | ו | הִנֵּה בָטַחְתָּ עַל מִשְׁעֶנֶת הַקָּנֶה הָרָצוּץ הַזֶּה, עַל מִצְרַיִם... | |
מ | א | נַחֲמוּ, נַחֲמוּ עַמִּי.. | |
מ | ג | קוֹל קוֹרֵא: בַּמִּדְבָּר פַּנּוּ דֶּרֶךְ יְהוָה.. | |
מ | ד | וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה. | |
מ"א | י"ט | אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז שִׁטָּה וַהֲדַס וְעֵץ שָׁמֶן, אָשִׂים בָּעֲרָבָה בְּרוֹשׁ תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּו. | |
מ"ז | י | וַתֹּאמְרִי בְלִבֵּךְ "אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד" | |
נ"ב | ז | מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר, מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם מְבַשֵּׂר טוֹב מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה, אֹמֵר לְצִיּוֹן: "מָלַךְ אֱלֹהָיִךְ!". | |
נ"ג | ג | נִבְזֶה וַחֲדַל אִישִׁים אִישׁ מַכְאֹבוֹת וִידוּעַ חֹלִי.. | |
נ"ו | ה | וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמֹתַי יָד וָשֵׁם - טוֹב מִבָּנִים וּמִבָּנוֹת. | |
נ"ז | ב | יָבוֹא שָׁלוֹם, יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם.. | |
נ"ז | י"ט | "שָׁלוֹם שָׁלוֹם, לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב" | |
ס"א | י | שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּיהוָה, תָּגֵל נַפְשִׁי בֵּאלֹהַי, כִּי הִלְבִּישַׁנִי בִּגְדֵי יֶשַׁע, מְעִיל צְדָקָה יְעָטָנִי | |
ס"ב | ו | עַל חוֹמֹתַיִךְ יְרוּשָׁלִַם הִפְקַדְתִּי שֹׁמְרִים, כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה.. | |
ס"ו | י | שִׂמְחוּ אֶת יְרוּשָׁלִַם וְגִילוּ בָהּ כָּל אֹהֲבֶיהָ.. |
נפשות פועלות
אילן יוחסין