נבונאיד - מלכה האחרון של בָּבֶל, עד נפילתה בידי כּוֹרֶשׁ מלך פָּרַס
|
|
סיכום
נבואת חורבן לבָּבֶל האלילית. אויב מצפון יבוא ויחריב את העיר ובכך יעשה לה מה שעשתה לאחרים. ה' יתנקם בה על הרס מקדשו, וישיב את העם (בני יִשְׂרָאֵל ויְהוּדָה) מהגלות.
תקציר - הנבואה על בָּבֶל בפסוקים הצבועים מופיעה בניסוח כמעט זהה בהקשר של האויב מצפון בפרק ו פסוקים כ"ב-כ"ד ובהקשר של חורבן אֱדוֹם בפרק מט פסוקים י"ט-כ"א.
| נבואת חורבן לבָּבֶל. קריאה להודיע לכל האומות על נפילת בָּבֶל, ושבירת אליליה, כולל אלילה הראשי, המכונה בֵּל או מְרֹדָךְ. כבש אותה אויב שבא מצָּפוֹן ועשה אותה שוממת מאָדָם ובְּהֵמָה. |
| א הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֶל בָּבֶל אֶל אֶרֶץ כַּשְׂדִּים בְּיַד יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא. ב הַגִּידוּ בַגּוֹיִם וְהַשְׁמִיעוּ וּשְׂאוּ נֵס הַשְׁמִיעוּ אַל תְּכַחֵדוּ אִמְרוּ נִלְכְּדָה בָבֶל הֹבִישׁ בֵּל חַת מְרֹדָךְ הֹבִישׁוּ עֲצַבֶּיהָ חַתּוּ גִּלּוּלֶיהָ. ג כִּי עָלָה עָלֶיהָ גּוֹי מִצָּפוֹן הוּא יָשִׁית אֶת אַרְצָהּ לְשַׁמָּה וְלֹא יִהְיֶה יוֹשֵׁב בָּהּ מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה נָדוּ הָלָכוּ. |
| אז בני יִשְׂרָאֵל ויְהוּדָה הגולים ביחד יבקשו את עזרת ה', ובזכות הברית איתו יחפשו את דרכם חזרה לציון. בעבר הם היו כמו צאן שאבד בגלל שהרועים (מנהיגי העם) הטעו אותו, כל מי שנתקל בהם טרף אותם, ואויביהם לא הרגישו אשמה כי הם ידעו שהעם נענש בצדק על חטאיו. אבל עכשיו העם יצא מבָּבֶל כמו תיישים הצועדים לפני הצאן. |
| ד בַּיָּמִים הָהֵמָּה וּבָעֵת הַהִיא נְאֻם יְהוָה יָבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה וּבְנֵי יְהוּדָה יַחְדָּו הָלוֹךְ וּבָכוֹ יֵלֵכוּ וְאֶת יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם יְבַקֵּשׁוּ. ה צִיּוֹן יִשְׁאָלוּ דֶּרֶךְ הֵנָּה פְנֵיהֶם בֹּאוּ וְנִלְווּ אֶל יְהוָה בְּרִית עוֹלָם לֹא תִשָּׁכֵחַ. ו צֹאן אֹבְדוֹת היה [הָיוּ] עַמִּי רֹעֵיהֶם הִתְעוּם הָרִים שובבים [שׁוֹבְבוּם] מֵהַר אֶל גִּבְעָה הָלָכוּ שָׁכְחוּ רִבְצָם. ז כָּל מוֹצְאֵיהֶם אֲכָלוּם וְצָרֵיהֶם אָמְרוּ לֹא נֶאְשָׁם תַּחַת אֲשֶׁר חָטְאוּ לַיהוָה נְוֵה צֶדֶק וּמִקְוֵה אֲבוֹתֵיהֶם יְהוָה. ח נֻדוּ מִתּוֹךְ בָּבֶל וּמֵאֶרֶץ כַּשְׂדִּים יצאו [צֵאוּ] וִהְיוּ כְּעַתּוּדִים לִפְנֵי צֹאן. |
| ה' מביא על בָּבֶל אויב מצפון שיכבוש אותה, חיציו יפגעו, והוא ישבע משלל הבבלים. זה יהיה עונש על שמחת הבבלים כשהם הכו את הארץ (נחלת ה'). כעת הם יהיו בושה לאימם וסוף העיר להיות כמדבר. |
| ט כִּי הִנֵּה אָנֹכִי מֵעִיר וּמַעֲלֶה עַל בָּבֶל קְהַל גּוֹיִם גְּדֹלִים מֵאֶרֶץ צָפוֹן וְעָרְכוּ לָהּ מִשָּׁם תִּלָּכֵד חִצָּיו כְּגִבּוֹר מַשְׁכִּיל לֹא יָשׁוּב רֵיקָם. י וְהָיְתָה כַשְׂדִּים לְשָׁלָל כָּל שֹׁלְלֶיהָ יִשְׂבָּעוּ נְאֻם יְהוָה. יא כִּי תשמחי [תִשְׂמְחוּ] כִּי תעלזי [תַעַלְזוּ] שֹׁסֵי נַחֲלָתִי כִּי תפושי [תָפוּשׁוּ] כְּעֶגְלָה דָשָׁה ותצהלי [וְתִצְהֲלוּ] כָּאֲבִּרִים. יב בּוֹשָׁה אִמְּכֶם מְאֹד חָפְרָה יוֹלַדְתְּכֶם הִנֵּה אַחֲרִית גּוֹיִם מִדְבָּר צִיָּה וַעֲרָבָה. |
| בָּבֶל תהיה שוממה וכל מי שיעבור בה ישרוק בתדהמה על מצבה. קריאה לקַשָּׁתִים במצור על בָּבֶל לא לחסוך בחיצים כנגדה. הם יכולים להריע על נפילת חומותיה הקרובה, נקמת ה' שיעשה לה כמו שהיא עשתה לאחרים. יֵהָרְגוּ וינוסו גם הבבלים העוסקים בחקלאות, בעת עבודתם. |
| יג מִקֶּצֶף יְהוָה לֹא תֵשֵׁב וְהָיְתָה שְׁמָמָה כֻּלָּהּ כֹּל עֹבֵר עַל בָּבֶל יִשֹּׁם וְיִשְׁרֹק עַל כָּל מַכּוֹתֶיהָ. יד עִרְכוּ עַל בָּבֶל סָבִיב כָּל דֹּרְכֵי קֶשֶׁת יְדוּ אֵלֶיהָ אַל תַּחְמְלוּ אֶל חֵץ כִּי לַיהוָה חָטָאָה. טו הָרִיעוּ עָלֶיהָ סָבִיב נָתְנָה יָדָהּ נָפְלוּ אשויתיה [אָשְׁיוֹתֶיהָ] נֶהֶרְסוּ חוֹמוֹתֶיהָ כִּי נִקְמַת יְהוָה הִיא הִנָּקְמוּ בָהּ כַּאֲשֶׁר עָשְׂתָה עֲשׂוּ לָהּ. טז כִּרְתוּ זוֹרֵעַ מִבָּבֶל וְתֹפֵשׂ מַגָּל בְּעֵת קָצִיר מִפְּנֵי חֶרֶב הַיּוֹנָה אִישׁ אֶל עַמּוֹ יִפְנוּ וְאִישׁ לְאַרְצוֹ יָנֻסוּ. |
| העם הוא כמו כבשים שהתפזרו כשהבריחו אותם אריות. קודם מלך אַשּׁוּר (את יִשְׂרָאֵל) ואז נְבוּכַדְנֶאצַּר מלך בָּבֶל (את יְהוּדָה). לכן ה' יעניש (בחורבן) את מלך בָּבֶל כמו שהעניש את מלך אַשּׁוּר. הוא ישיב את העם לארצו (לכַּרְמֶל, לבָּשָׁן, לאֶפְרַיִם, ולגִּלְעָד). אז העם לא יחטא עוד וה' יסלח לו. |
| יז שֶׂה פְזוּרָה יִשְׂרָאֵל אֲרָיוֹת הִדִּיחוּ הָרִאשׁוֹן אֲכָלוֹ מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְזֶה הָאַחֲרוֹן עִצְּמוֹ נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל. יח לָכֵן כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי פֹקֵד אֶל מֶלֶךְ בָּבֶל וְאֶל אַרְצוֹ כַּאֲשֶׁר פָּקַדְתִּי אֶל מֶלֶךְ אַשּׁוּר. יט וְשֹׁבַבְתִּי אֶת יִשְׂרָאֵל אֶל נָוֵהוּ וְרָעָה הַכַּרְמֶל וְהַבָּשָׁן וּבְהַר אֶפְרַיִם וְהַגִּלְעָד תִּשְׂבַּע נַפְשׁוֹ. כ בַּיָּמִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא נְאֻם יְהוָה יְבֻקַּשׁ אֶת עֲוֹן יִשְׂרָאֵל וְאֵינֶנּוּ וְאֶת חַטֹּאת יְהוּדָה וְלֹא תִמָּצֶאינָה כִּי אֶסְלַח לַאֲשֶׁר אַשְׁאִיר. |
| ה' קורא לאויבה של בָּבֶל לעלות ולהחריב את עריה (מְרָתַיִם, בדרום בבל על המפרץ הפרסי, ופְּקוֹד, עם שישב ממזרח לנהר החידקל). ישמעו קולות מלחמה כשבָּבֶל, פטיש הארץ, תישבר, ותיפול במלכודת כיוון שהתגרתה בה'. ה' יוציא מאוצרו את כלי מלחמתו להלחם בבבלים. אויביה יפרצו לאבוסיה ויחרימו את כל ערמות התבואה שם. תושבי בָּבֶל יהיו כמו בקר המובל לטבח. |
| כא עַל הָאָרֶץ מְרָתַיִם עֲלֵה עָלֶיהָ וְאֶל יוֹשְׁבֵי פְּקוֹד חֲרֹב וְהַחֲרֵם אַחֲרֵיהֶם נְאֻם יְהוָה וַעֲשֵׂה כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ. כב קוֹל מִלְחָמָה בָּאָרֶץ וְשֶׁבֶר גָּדוֹל. כג אֵיךְ נִגְדַּע וַיִּשָּׁבֵר פַּטִּישׁ כָּל הָאָרֶץ אֵיךְ הָיְתָה לְשַׁמָּה בָּבֶל בַּגּוֹיִם. כד יָקֹשְׁתִּי לָךְ וְגַם נִלְכַּדְתְּ בָּבֶל וְאַתְּ לֹא יָדָעַתְּ נִמְצֵאת וְגַם נִתְפַּשְׂתְּ כִּי בַיהוָה הִתְגָּרִית. כה פָּתַח יְהוָה אֶת אוֹצָרוֹ וַיּוֹצֵא אֶת כְּלֵי זַעְמוֹ כִּי מְלָאכָה הִיא לַאדֹנָי יְהוִה צְבָאוֹת בְּאֶרֶץ כַּשְׂדִּים. כו בֹּאוּ לָהּ מִקֵּץ פִּתְחוּ מַאֲבֻסֶיהָ סָלּוּהָ כְמוֹ עֲרֵמִים וְהַחֲרִימוּהָ אַל תְּהִי לָהּ שְׁאֵרִית. כז חִרְבוּ כָּל פָּרֶיהָ יֵרְדוּ לַטָּבַח הוֹי עֲלֵיהֶם כִּי בָא יוֹמָם עֵת פְּקֻדָּתָם. |
| ישמעו קולות הבורחים מבָּבֶל עד ציון לספר על נקמת ה' על הריסת המקדש. קריאה לאויבי בָּבֶל להטיל עליה מצור ולדרוך קשתות כדי לעשות לבָּבֶל מה שהיא עשתה לאחרים, כי בכך היא עשתה זדון גם כלפי ה'. חייליה יפלו ברחובות וישקטו לעד. עכשיו ה' יעשה לה זדון, יפיל אותה ללא תקומה, וישרוף את עריה ואת ארצה. |
| כח קוֹל נָסִים וּפְלֵטִים מֵאֶרֶץ בָּבֶל לְהַגִּיד בְּצִיּוֹן אֶת נִקְמַת יְהוָה אֱלֹהֵינוּ נִקְמַת הֵיכָלוֹ. כט הַשְׁמִיעוּ אֶל בָּבֶל רַבִּים כָּל דֹּרְכֵי קֶשֶׁת חֲנוּ עָלֶיהָ סָבִיב אַל יְהִי [לָהּ] פְּלֵטָה שַׁלְּמוּ לָהּ כְּפָעֳלָהּ כְּכֹל אֲשֶׁר עָשְׂתָה עֲשׂוּ לָהּ כִּי אֶל יְהוָה זָדָה אֶל קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל. ל לָכֵן יִפְּלוּ בַחוּרֶיהָ בִּרְחֹבֹתֶיהָ וְכָל אַנְשֵׁי מִלְחַמְתָּהּ יִדַּמּוּ בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְהוָה. לא הִנְנִי אֵלֶיךָ זָדוֹן נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה צְבָאוֹת כִּי בָּא יוֹמְךָ עֵת פְּקַדְתִּיךָ. לב וְכָשַׁל זָדוֹן וְנָפַל וְאֵין לוֹ מֵקִים וְהִצַּתִּי אֵשׁ בְּעָרָיו וְאָכְלָה כָּל סְבִיבֹתָיו. |
| השׁוֹבִים של בני יִשְׂרָאֵל ויְהוּדָה (הבבלים) לא משחררים אותם מהגלות. אבל ה' הוא גואל ישראל ולכן ילחם את מלחמתם נגד בָּבֶל, ויכה בחרב את תושבי בָּבֶל, את שריה, חכמיה, השקרנים שבה, הגיבורים, הסוסים, ויעשה את כל העם שבה לפחדנים כנשים, כשאוצרות העיר יהיו לביזה. מֵי העיר (בבָּבֶל היו תעלות רבות מנהר הפְּרָת הסמוך) יתייבשו, כי היא עיר של אלילים המפחידים את העובדים אותם. |
| לג כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת עֲשׁוּקִים בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יְהוּדָה יַחְדָּו וְכָל שֹׁבֵיהֶם הֶחֱזִיקוּ בָם מֵאֲנוּ שַׁלְּחָם. לד גֹּאֲלָם חָזָק יְהוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ רִיב יָרִיב אֶת רִיבָם לְמַעַן הִרְגִּיעַ אֶת הָאָרֶץ וְהִרְגִּיז לְיֹשְׁבֵי בָבֶל. לה חֶרֶב עַל כַּשְׂדִּים נְאֻם יְהוָה וְאֶל יֹשְׁבֵי בָבֶל וְאֶל שָׂרֶיהָ וְאֶל חֲכָמֶיהָ. לו חֶרֶב אֶל הַבַּדִּים וְנֹאָלוּ חֶרֶב אֶל גִּבּוֹרֶיהָ וָחָתּוּ. לז חֶרֶב אֶל סוּסָיו וְאֶל רִכְבּוֹ וְאֶל כָּל הָעֶרֶב אֲשֶׁר בְּתוֹכָהּ וְהָיוּ לְנָשִׁים חֶרֶב אֶל אוֹצְרֹתֶיהָ וּבֻזָּזוּ. לח חֹרֶב אֶל מֵימֶיהָ וְיָבֵשׁוּ כִּי אֶרֶץ פְּסִלִים הִיא וּבָאֵימִים יִתְהֹלָלוּ. |
| חורבות בָּבֶל יהיו למושב אִיִּים (חתולים?) ובנות יענה (ראו ביטוי דומה ביְשַׁעְיָהוּ ל”ד פסוקים י"ג-י"ד). ה' יחריב ויעשה שוממת את העיר כמו שעשה לסְדֹם ולעֲמֹרָה. |
| לט לָכֵן יֵשְׁבוּ צִיִּים אֶת אִיִּים וְיָשְׁבוּ בָהּ בְּנוֹת יַעֲנָה וְלֹא תֵשֵׁב עוֹד לָנֶצַח וְלֹא תִשְׁכּוֹן עַד דּוֹר וָדוֹר. מ כְּמַהְפֵּכַת אֱלֹהִים אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה וְאֶת שְׁכֵנֶיהָ נְאֻם יְהוָה לֹא יֵשֵׁב שָׁם אִישׁ וְלֹא יָגוּר בָּהּ בֶּן אָדָם. |
| הנביא מתריע בשם ה' על בוא האויב מצפון. צבאו יבוא בקשתות וכידונים על סוסיו, והמונו ירעיש כמו ים כשיעלה על בָּבֶל. מלך בָּבֶל נחלש לשמע הדברים כמו אישה הנתקפת בצירי לידה. פסוקים אלה הם חזרה כמעט מדוייקת על פרק ו פסוקים כ"ב-כ"ד, בהקשר של האויב הבא מצפון ועולה על ירושלים. |
| מא הִנֵּה עַם בָּא מִצָּפוֹן וְגוֹי גָּדוֹל וּמְלָכִים רַבִּים יֵעֹרוּ מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ. מב קֶשֶׁת וְכִידֹן יַחֲזִיקוּ אַכְזָרִי הֵמָּה וְלֹא יְרַחֵמוּ קוֹלָם כַּיָּם יֶהֱמֶה וְעַל סוּסִים יִרְכָּבוּ עָרוּךְ כְּאִישׁ לַמִּלְחָמָה עָלַיִךְ בַּת בָּבֶל. מג שָׁמַע מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת שִׁמְעָם וְרָפוּ יָדָיו צָרָה הֶחֱזִיקַתְהוּ חִיל כַּיּוֹלֵדָה. |
| ה' יעלה כמו אַרְיֵה מסבך הירדן לסחוב את צעירי הצאן של בָּבֶל, ואף רועה, או לוחם נבחר לא יוכל לעמוד בפניו. קולות נפילת בָּבֶל יִישָּׁמְעוּ בכל הארץ. פסוקים אלה הם חזרה כמעט מדוייקת על פרק מ"ט פסוקים י"ט-כ"א, בהקשר של חורבן אֱדוֹם. |
| מד הִנֵּה כְּאַרְיֵה יַעֲלֶה מִגְּאוֹן הַיַּרְדֵּן אֶל נְוֵה אֵיתָן כִּי אַרְגִּעָה ארוצם [אֲרִיצֵם] מֵעָלֶיהָ וּמִי בָחוּר אֵלֶיהָ אֶפְקֹד כִּי מִי כָמוֹנִי וּמִי יוֹעִדֶנִּי וּמִי זֶה רֹעֶה אֲשֶׁר יַעֲמֹד לְפָנָי. מה לָכֵן שִׁמְעוּ עֲצַת יְהוָה אֲשֶׁר יָעַץ אֶל בָּבֶל וּמַחְשְׁבוֹתָיו אֲשֶׁר חָשַׁב אֶל אֶרֶץ כַּשְׂדִּים אִם לֹא יִסְחָבוּם צְעִירֵי הַצֹּאן אִם לֹא יַשִּׁים עֲלֵיהֶם נָוֶה. מו מִקּוֹל נִתְפְּשָׂה בָבֶל נִרְעֲשָׁה הָאָרֶץ וּזְעָקָה בַּגּוֹיִם נִשְׁמָע. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| י"ח | הִנְנִי פֹקֵד אֶל מֶלֶךְ בָּבֶל וְאֶל אַרְצוֹ כַּאֲשֶׁר פָּקַדְתִּי אֶל מֶלֶךְ אַשּׁוּר. |
| כ"ג | אֵיךְ נִגְדַּע וַיִּשָּׁבֵר פַּטִּישׁ כָּל הָאָרֶץ.. |
| כ"ט | שַׁלְּמוּ לָהּ כְּפָעֳלָהּ כְּכֹל אֲשֶׁר עָשְׂתָה עֲשׂוּ לָהּ.. |
| ל"ט | לָכֵן יֵשְׁבוּ צִיִּים אֶת אִיִּים וְיָשְׁבוּ בָהּ בְּנוֹת יַעֲנָה.. |
פרטי היוצר\ת
אִיִּים, יש המזהים את האִיִּים עם החתול. בתמונה חתול חולות (ניצפוה גם בערבה). By Payman sazesh [CC-BY-SA-3.0], from Wikimedia Commons
אִיִּים, יש המזהים את האִיִּים עם החתול. בתמונה חתול חולות (ניצפה גם בערבה).
פרטי היוצר\ת
.jpg){kind=link}
Qatari ostriches, By Peter Dowley from Dubai, United Arab Emirates (Qatari ostriches) [CC-BY-2.0], via Wikimedia Commons
בְנוֹת יַעֲנָה
פרטי היוצר\ת
The Jordan River, by Beivushtang at the English language Wikipedia (see page for author info) [CC-BY-SA-3.0 / GFDL]. Original image size reduced by Allon Adir.
גְּאוֹן הַיַּרְדֵּן