וַיְכַסּוּ מַיִם צָרֵיהֶם אֶחָד מֵהֶם לֹא נוֹתָר (י"א)
תִּפְתַּח אֶרֶץ וַתִּבְלַע דָּתָן וַתְּכַס עַל עֲדַת אֲבִירָם (י"ז)
|
|
סיכום
קהל המתפללים נקרא לספר את עלילות הגבורה של ה', והמִזְמוֹר ממשיך עם סיפורי מחזור החטא, העונש, והסליחה שחזרו על עצמם בתולדות העַם: לפני חציית יַם סוּף, בפרשות קִבְרוֹת הַתַּאֲוָה, קֹרַח וְעֲדָתוֹ, חטא העֵגֶל, פרשות המרגלים, בַעַל פְּעוֹר, מֵי המְרִיבָה, וחיקוי הפולחן של עמי כנען. אבל בסוף, ה' יסלח לעַם כמו תמיד, וישיב אותם לצִיּוֹן ממקומות גָּלוּתָם. פסוקים א, מ"ז-מ"ח במִזְמוֹר מופיעים, עם מספר הבדלים, גם ב
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א פרק ט"ז פסוקים ל"ד-ל"ודִּבְרֵי-הַיָּמִים-א פרק ט"ז פסוקים ל"ד-ל"ו: לד
הוֹדוּ לַיהוָה כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
לה
וְאִמְרוּ הוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ וְקַבְּצֵנוּ וְהַצִּילֵנוּ מִן הַגּוֹיִם לְהֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ לְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתֶךָ.
לו
בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעֹלָם וַיֹּאמְרוּ כָל הָעָם אָמֵן וְהַלֵּל לַיהוָה.
. המִזְמוֹר מסתיים בחתימה לספר הרביעי בתְּהִלִּים.
תקציר
| הקהל נקרא להודות לה' כִּי הוא טוֹב, כִּי הַחֶסֶד\אהבה\עזרה שלו ניתנת תמיד (ראו כותרת דומה במִזְמוֹר הבא ובמִזְמוֹרִים קי"ח וקל"ו). מִי יספר\יְמַלֵּל על עלילות הגבורה של ה' ויהלל אותו? התשובה היא: אֵלֶּה אשר שומרים על חוקיו ועושים צְדָקָה כל הזמן (הקהל), הם שיזכו באושר הזה. |
| א
הַלְלוּיָהּ הוֹדוּ לַיהוָה כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
ב מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת יְהוָה יַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלָּתוֹ. ג אַשְׁרֵי שֹׁמְרֵי מִשְׁפָּט עֹשֵׂה צְדָקָה בְכָל עֵת. |
| הַדּוֹבֵר (ראש הקהל?) מבקש שה' יזכור אותו כאשר יושיע ברצונו הטוב את בני העַם (מהגלות - ראו סוף הפרק). כך הַדּוֹבֵר יזכה לחזות בגורלם הטוב של העַם\הגוי שבו בחר ה' (הוא עַם יִשְׂרָאֵל, נחלתו של ה'), ולשמוח איתם, ולהתגאות\לְהִתְהַלֵּל איתם על שה' הוא אלוהיהם. |
| ד
זָכְרֵנִי יְהוָה בִּרְצוֹן עַמֶּךָ פָּקְדֵנִי בִּישׁוּעָתֶךָ.
ה לִרְאוֹת בְּטוֹבַת בְּחִירֶיךָ לִשְׂמֹחַ בְּשִׂמְחַת גּוֹיֶךָ לְהִתְהַלֵּל עִם נַחֲלָתֶךָ. |
| הקהל מודה שדבקו בו חטאי האבות (שיפורטו להלן), וגם הם חטאו\הֶעֱווּ ונהגו ברשעות. האבות לא למדו וזכרו את הניסים שה' עשה לעַם בְמִצְרַיִם (הַמַּכּוֹת) ומרד בה' כשהגיעו לגדות יַם סוּף (כשהתלוננו שמֹשֶׁה הביאם לָמוּת בַּמִּדְבָּר ביד פַּרְעֹה - שְׁמוֹת פרק י"ד פסוקים י-י"בשְׁמוֹת פרק י"ד פסוקים י-י"ב: י
וּפַרְעֹה הִקְרִיב וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם וַיִּירְאוּ מְאֹד וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוָה.
יא
וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה הַמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם.
יב
הֲלֹא זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֵלֶיךָ בְמִצְרַיִם לֵאמֹר חֲדַל מִמֶּנּוּ וְנַעַבְדָה אֶת מִצְרָיִם כִּי טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת מִצְרַיִם מִמֻּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר.
). |
| ו
חָטָאנוּ עִם אֲבוֹתֵינוּ הֶעֱוִינוּ הִרְשָׁעְנוּ.
ז אֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרַיִם לֹא הִשְׂכִּילוּ נִפְלְאוֹתֶיךָ לֹא זָכְרוּ אֶת רֹב חֲסָדֶיךָ וַיַּמְרוּ עַל יָם בְּיַם סוּף. |
| אבל ה' בכל זאת הושיע את העַם, כדי שלא יִפָּגַע שמו הטוב כאלוהי העַם, וכדי לפרסם בעולם את גְּבוּרָתוֹ. ה' "גער" ביַם סוּף, היַם התייבש\נחֱרָב, וכך ה' הוליך אותם (בידי מֹשֶׁה) בתְּהֹמוֹת היַם שהתייבשו כַּמִּדְבָּר. כך ה' הושיע וגאל את העַם מידי הַמִּצְרִים שונאיהם\אויביהם\צָרֵיהֶם, אשר כּוּסּוּ במי יַם סוּף עד שלא נוֹתָר מהם אף אֶחָד. אחרי הנס הזה העַם חזר בו, והאמין בה' והלל אותו בשיר (שירת הַיָּם - שְׁמוֹת פרק ט"ו פסוקים א-כ"אשְׁמוֹת פרק ט"ו פסוקים א-כ"א: א
אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַיהוָה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר אָשִׁירָה לַיהוָה כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם.
ב
עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ.
ג
יְהוָה אִישׁ מִלְחָמָה יְהוָה שְׁמוֹ.
ד
מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם סוּף.
ה
תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אָבֶן.
ו
יְמִינְךָ יְהוָה נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ יְמִינְךָ יְהוָה תִּרְעַץ אוֹיֵב.
ז
וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ תַּהֲרֹס קָמֶיךָ תְּשַׁלַּח חֲרֹנְךָ יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ.
ח
וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד נֹזְלִים קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב יָם.
ט
אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי אָרִיק חַרְבִּי תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי.
י
נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ יָם צָלֲלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים.
יא
מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם יְהוָה מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא.
יב
נָטִיתָ יְמִינְךָ תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ.
יג
נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם זוּ גָּאָלְתָּ נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל נְוֵה קָדְשֶׁךָ.
יד
שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת.
טו
אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד נָמֹגוּ כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן.
טז
תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ יְהוָה עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ.
יז
תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ יְהוָה מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ.
יח
יְהוָה יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד.
יט
כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו בַּיָּם וַיָּשֶׁב יְהוָה עֲלֵהֶם אֶת מֵי הַיָּם וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם.
כ
וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת.
כא
וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם שִׁירוּ לַיהוָה כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם.
). |
| ח
וַיּוֹשִׁיעֵם לְמַעַן שְׁמוֹ לְהוֹדִיעַ אֶת גְּבוּרָתוֹ.
ט וַיִּגְעַר בְּיַם סוּף וַיֶּחֱרָב וַיּוֹלִיכֵם בַּתְּהֹמוֹת כַּמִּדְבָּר. י וַיּוֹשִׁיעֵם מִיַּד שׂוֹנֵא וַיִּגְאָלֵם מִיַּד אוֹיֵב. יא וַיְכַסּוּ מַיִם צָרֵיהֶם אֶחָד מֵהֶם לֹא נוֹתָר. יב וַיַּאֲמִינוּ בִדְבָרָיו יָשִׁירוּ תְּהִלָּתוֹ. |
| אבל העַם שכח במהרה את הנס שעשה להם ה', ולא המתינו לקבל את דבריו. הם התמלאו בתַאֲוָה למזון, וניסו את ה' לראות אם יוכל לתת להם מזון במדבר ( בַּמִּדְבָּר פרק י"א פסוק דבַּמִּדְבָּר פרק י"א פסוק ד: ד
וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר.
). ה' נתן להם את מבוקשם (שַׂלְוִים), אבל הכה אותם על תאוותם (וכך "הרזה" את נַפְשָׁם\חייהם). |
| יג
מִהֲרוּ שָׁכְחוּ מַעֲשָׂיו לֹא חִכּוּ לַעֲצָתוֹ.
יד וַיִּתְאַוּוּ תַאֲוָה בַּמִּדְבָּר וַיְנַסּוּ אֵל בִּישִׁימוֹן. טו וַיִּתֵּן לָהֶם שֶׁאֱלָתָם וַיְשַׁלַּח רָזוֹן בְּנַפְשָׁם. |
| אח"כ, החלו אנשים בַּמַּחֲנֶה (קֹרַח וְעֲדָתוֹ, שכללה את דָתָן ואֲבִירָם) לקנא בהנהגת מֹשֶׁה ואַהֲרֹן (שהוקדש לכהונה בידי ה'). אז הארץ נפתחה ובלעה וכסתה את עֲדַת דָּתָן ואֲבִירָם, וגם יָצְאָה אֵשׁ ששָׂרְפָה את הרְשָׁעִים (250 תומכי קֹרַח שבאו למִשְׁכַּן להקריב קְּטֹרֶת - ראו בַּמִּדְבָּר פרק ט"ז). |
| טז
וַיְקַנְאוּ לְמֹשֶׁה בַּמַּחֲנֶה לְאַהֲרֹן קְדוֹשׁ יְהוָה.
יז תִּפְתַּח אֶרֶץ וַתִּבְלַע דָּתָן וַתְּכַס עַל עֲדַת אֲבִירָם. יח וַתִּבְעַר אֵשׁ בַּעֲדָתָם לֶהָבָה תְּלַהֵט רְשָׁעִים. |
| העַם גם עשה פסל עֵגֶל מַסֵּכָה בסִינַי\חֹרֵב והשתחווה אליו, וכך החליפו את עבודת ה' כְּבוֹדָם, בעבודה לתַבְנִית\פֶּסֶל של שׁוֹר אֹכֵל עֵשֶׂב ( שְׁמוֹת פרק ל"ב פסוקים א-השְׁמוֹת פרק ל"ב פסוקים א-ה: א
וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ.
ב
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַהֲרֹן פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְהָבִיאוּ אֵלָי.
ג
וַיִּתְפָּרְקוּ כָּל הָעָם אֶת נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם וַיָּבִיאוּ אֶל אַהֲרֹן.
ד
וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.
ה
וַיַּרְא אַהֲרֹן וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וַיֹּאמַר חַג לַיהוָה מָחָר.
). |
| יט
יַעֲשׂוּ עֵגֶל בְּחֹרֵב וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְמַסֵּכָה.
כ וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר אֹכֵל עֵשֶׂב. |
| כך הם שכחו את ה' שהושיע אותם בניסים בְּמִצְרָיִם\אֶרֶץ-חָם (הַמִּצְרִים הם צאצאי חָם - ראו בְּרֵאשִׁית פרק י פסוק ובְּרֵאשִׁית פרק י פסוק ו: ו
וּבְנֵי חָם כּוּשׁ וּמִצְרַיִם וּפוּט וּכְנָעַן.
) וביַם סוּף. אז ה' כבר חשב להשמיד את העַם, והיה עושה זאת לוּלֵי מֹשֶׁה היה עומד בַּפֶּרֶץ (כמו אָדָם אשר חוסם פרצה בחומה ובכך מונע את נפילתה) ומרגיע את כעסו\חֲמָתוֹ שך ה', כדי שלא תשְׁחִית\תשמיד את העַם. |
| כא
שָׁכְחוּ אֵל מוֹשִׁיעָם עֹשֶׂה גְדֹלוֹת בְּמִצְרָיִם.
כב נִפְלָאוֹת בְּאֶרֶץ חָם נוֹרָאוֹת עַל יַם סוּף. כג וַיֹּאמֶר לְהַשְׁמִידָם לוּלֵי מֹשֶׁה בְחִירוֹ עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו לְהָשִׁיב חֲמָתוֹ מֵהַשְׁחִית. |
| העַם גם חטא כאשר מאס באֶרֶץ הנחשקת שניתנה לו כנחלה ולא האמין לדברי ה' על טוּבָהּ (בימי פרשת המרגלים - בַּמִּדְבָּר פרק י"ג-י"ד). הם רטנו אז בְאָהֳלֵיהֶם ולא שמעו בקוֹל ה' שצווה עליהם להמשיך לצעוד לארץ. ה' שוב הרים את ידו כדי להכות אותם, וכבר אז בַּמִּדְבָּר הוא תכנן להוציא אותם לַגָּלוּת, וכך לפזר\לִזְרוֹת את צאצאיהם\זַרְעָם באֲרָצוֹת הגּוֹיִם. |
| כד
וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה לֹא הֶאֱמִינוּ לִדְבָרוֹ.
כה וַיֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיהֶם לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל יְהוָה. כו וַיִּשָּׂא יָדוֹ לָהֶם לְהַפִּיל אוֹתָם בַּמִּדְבָּר. כז וּלְהַפִּיל זַרְעָם בַּגּוֹיִם וּלְזָרוֹתָם בָּאֲרָצוֹת. |
| העַם גם חטא בימי פרשת בַעַל פְּעוֹר כשנצמד לפולחן האליל חסר החיים הזה ( בַּמִּדְבָּר פרק כ"ה פסוקים ב-גבַּמִּדְבָּר פרק כ"ה פסוקים ב-ג: ב
וַתִּקְרֶאןָ לָעָם לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן וַיֹּאכַל הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲוּוּ לֵאלֹהֵיהֶן.
ג
וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר וַיִּחַר אַף יְהוָה בְּיִשְׂרָאֵל.
). מעשים אלה הכעיסו את ה' שגרם לפריצת מַגֵּפָה שהפילה חללים בעַם, עד שפִּינְחָס עצר אותה (כשהרג את בן העַם ששהה עם המִּדְיָנִית). מעשה זה נחשב לפִּינְחָס כמעשה צדק לָנֶצַח (בַּמִּדְבָּר פרק כ"ה פסוקים ו-י"גבַּמִּדְבָּר פרק כ"ה פסוקים ו-י"ג: ו
וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא וַיַּקְרֵב אֶל אֶחָיו אֶת הַמִּדְיָנִית לְעֵינֵי מֹשֶׁה וּלְעֵינֵי כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהֵמָּה בֹכִים פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.
ז
וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ.
ח
וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֻּבָּה וַיִּדְקֹר אֶת שְׁנֵיהֶם אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל וְאֶת הָאִשָּׁה אֶל קֳבָתָהּ וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
ט
וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף.
י
וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר.
יא
פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי.
יב
לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם.
יג
וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
). |
| כח
וַיִּצָּמְדוּ לְבַעַל פְּעוֹר וַיֹּאכְלוּ זִבְחֵי מֵתִים.
כט וַיַּכְעִיסוּ בְּמַעַלְלֵיהֶם וַתִּפְרָץ בָּם מַגֵּפָה. ל וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה. לא וַתֵּחָשֶׁב לוֹ לִצְדָקָה לְדֹר וָדֹר עַד עוֹלָם. |
| בני העַם גם הכעיסו\הקְצִיפוּ את ה' בפרשת מֵי המְרִיבָה (בה העַם ומֹשֶׁה הטילו ספק ביכולתו של ה' לספק להם מַיִם - בַּמִּדְבָּר פרק כ פסוקים ב-י"גבַּמִּדְבָּר פרק כ פסוקים ב-י"ג: ב
וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן.
ג
וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר וְלוּ גָוַעְנוּ בִּגְוַע אַחֵינוּ לִפְנֵי יְהוָה.
ד
וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת קְהַל יְהוָה אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לָמוּת שָׁם אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ.
ה
וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָבִיא אֹתָנוּ אֶל הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה לֹא מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן וּמַיִם אַיִן לִשְׁתּוֹת.
ו
וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מִפְּנֵי הַקָּהָל אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֵּרָא כְבוֹד יְהוָה אֲלֵיהֶם.
ז
וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר.
ח
קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם.
ט
וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַמַּטֶּה מִלִּפְנֵי יְהוָה כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ.
י
וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם.
יא
וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם.
יב
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם.
יג
הֵמָּה מֵי מְרִיבָה אֲשֶׁר רָבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יְהוָה וַיִּקָּדֵשׁ בָּם.
). בכך הם גם גרמו נזק למֹשֶׁה (שבעקבות הפרשה נענש בכך שלא זכה לְהִכָּנֵס לארץ), כי הם גרמו למרדנות גם ברוּחוֹ של מֹשֶׁה, שביטא בִּשְׂפָתָיו את הספק שלו בכוחו של ה'. |
| לב
וַיַּקְצִיפוּ עַל מֵי מְרִיבָה וַיֵּרַע לְמֹשֶׁה בַּעֲבוּרָם.
לג כִּי הִמְרוּ אֶת רוּחוֹ וַיְבַטֵּא בִּשְׂפָתָיו. |
| כשהעַם התנחל באָרֶץ, הוא לא החרים\השמיד את כל עמי הָאָרֶץ כפי שהִצְטַוָּה (ב דְּבָרִים פרק ז פסוקים א-הדְּבָרִים פרק ז פסוקים א-ה: א
כִּי יְבִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָשַׁל גּוֹיִם רַבִּים מִפָּנֶיךָ הַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי שִׁבְעָה גוֹיִם רַבִּים וַעֲצוּמִים מִמֶּךָּ.
ב
וּנְתָנָם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהִכִּיתָם הַחֲרֵם תַּחֲרִים אֹתָם לֹא תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית וְלֹא תְחָנֵּם.
ג
וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם בִּתְּךָ לֹא תִתֵּן לִבְנוֹ וּבִתּוֹ לֹא תִקַּח לִבְנֶךָ.
ד
כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ מֵאַחֲרַי וְעָבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְחָרָה אַף יְהוָה בָּכֶם וְהִשְׁמִידְךָ מַהֵר.
ה
כִּי אִם כֹּה תַעֲשׂוּ לָהֶם מִזְבְּחֹתֵיהֶם תִּתֹּצוּ וּמַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּ וַאֲשֵׁירֵהֶם תְּגַדֵּעוּן וּפְסִילֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ.
), אלא אפילו התערבב ביניהם (התחתן איתם) ולמד מהם את מנהגי הָאֱלִילוּת שלהם, ואפילו עבד את פסילי האלילים שלהם (עֲצַבֵּיהֶם), דבר שהיה להם לְמוֹקֵשׁ בסופו של דבר (כי הם נענשו על כך). |
| לד
לֹא הִשְׁמִידוּ אֶת הָעַמִּים אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה לָהֶם.
לה וַיִּתְעָרְבוּ בַגּוֹיִם וַיִּלְמְדוּ מַעֲשֵׂיהֶם. לו וַיַּעַבְדוּ אֶת עֲצַבֵּיהֶם וַיִּהְיוּ לָהֶם לְמוֹקֵשׁ. |
| בני העַם למשל חִיקּוּ את הכנענים והקריבו את ילדיהם לשֵּׁדִים (לאל המֹּלֶךְ - ראו מְלָכִים-ב פרק כ"ג פסוק ימְלָכִים-ב פרק כ"ג פסוק י: י
וְטִמֵּא אֶת הַתֹּפֶת אֲשֶׁר בְּגֵי בני [בֶן] הִנֹּם לְבִלְתִּי לְהַעֲבִיר אִישׁ אֶת בְּנוֹ וְאֶת בִּתּוֹ בָּאֵשׁ לַמֹּלֶךְ.
), ובכך הם שפכו על האדמה דָם נָקִי (של אָדָם שלא חָטָא) שטימא\חנף את אדמת הָאָרֶץ. |
| לז
וַיִּזְבְּחוּ אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנוֹתֵיהֶם לַשֵּׁדִים.
לח וַיִּשְׁפְּכוּ דָם נָקִי דַּם בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם אֲשֶׁר זִבְּחוּ לַעֲצַבֵּי כְנָעַן וַתֶּחֱנַף הָאָרֶץ בַּדָּמִים. |
| כך בני העַם טִמְּאוּ את עצמם בְמַעֲשֵׂיהֶם, וְ"זָנוּ" עם אלילים אחרים. לכן ה' כעס\ניחַר-באַפּוֹ (מקום הכעס) ותעב את העַם, שהוא נחלת ה'. ה' נתן את העַם ביד אוֹיְבֵיהֶם שמשלו בהם ולחצו אותם עד שהעַם נכנע תַּחַת יָדָם. |
| לט
וַיִּטְמְאוּ בְמַעֲשֵׂיהֶם וַיִּזְנוּ בְּמַעַלְלֵיהֶם.
מ וַיִּחַר אַף יְהוָה בְּעַמּוֹ וַיְתָעֵב אֶת נַחֲלָתוֹ. מא וַיִּתְּנֵם בְּיַד גּוֹיִם וַיִּמְשְׁלוּ בָהֶם שֹׂנְאֵיהֶם. מב וַיִּלְחָצוּם אוֹיְבֵיהֶם וַיִּכָּנְעוּ תַּחַת יָדָם. |
| כך מחזור החטא, העונש, והסליחה חזר על עצמו פְּעָמִים רַבּוֹת. ה' הציל את העַם, אבל בני העַם שוב החליטו להמרות את פיו, ואז נענשו והיו למסכנים\נמֹכּוּ בגלל חטאם\עֲוֹנָם. ה' ראה את צרתם ושמע את שיר-התפילה\רִנָּה שלהם, זכר את הברית עם האבות, ונרגע\נִחַם מכעסו בזכות חסדו הרב, ולבסוף גרם לשׁוֹבֵיהֶם לרחם עליהם (אולי רמז לכּוֹרֶשׁ - עֶזְרָא פרק א פסוקים א-דעֶזְרָא פרק א פסוקים א-ד: א
וּבִשְׁנַת אַחַת לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס לִכְלוֹת דְּבַר יְהוָה מִפִּי יִרְמְיָה הֵעִיר יְהוָה אֶת רוּחַ כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס וַיַּעֲבֶר קוֹל בְּכָל מַלְכוּתוֹ וְגַם בְּמִכְתָּב לֵאמֹר.
ב
כֹּה אָמַר כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס כֹּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי יְהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם וְהוּא פָקַד עָלַי לִבְנוֹת לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה.
ג
מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ יְהִי אֱלֹהָיו עִמּוֹ וְיַעַל לִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וְיִבֶן אֶת בֵּית יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוּא הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם.
ד
וְכָל הַנִּשְׁאָר מִכָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר הוּא גָר שָׁם יְנַשְּׂאוּהוּ אַנְשֵׁי מְקֹמוֹ בְּכֶסֶף וּבְזָהָב וּבִרְכוּשׁ וּבִבְהֵמָה עִם הַנְּדָבָה לְבֵית הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם.
). |
| מג
פְּעָמִים רַבּוֹת יַצִּילֵם וְהֵמָּה יַמְרוּ בַעֲצָתָם וַיָּמֹכּוּ בַּעֲוֹנָם.
מד וַיַּרְא בַּצַּר לָהֶם בְּשָׁמְעוֹ אֶת רִנָּתָם. מה וַיִּזְכֹּר לָהֶם בְּרִיתוֹ וַיִּנָּחֵם כְּרֹב חסדו [חֲסָדָיו]. מו וַיִּתֵּן אוֹתָם לְרַחֲמִים לִפְנֵי כָּל שׁוֹבֵיהֶם. |
| לסיום, הקהל מבקש מה' להושיע אותו ולקבץ את בני העַם מארצות הַגּוֹיִם שאליהם הם הוּגְלוּ, כדי שיוכלו להודות לו (בְּצִיּוֹן) וכך להשתפר בעצמם מהתהילה של ה' אלוהיהם. |
| מז
הוֹשִׁיעֵנוּ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ וְקַבְּצֵנוּ מִן הַגּוֹיִם לְהֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ לְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתֶךָ.
|
| חתימת הספר הרביעי בתְּהִלִּים: ראש הקהל מברך את ה' שהוא אלוהי העַם לָנֶצַח, וכולם עונים "אָמֵן הַלְלוּ יָהּ". |
| מח
בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן הַלְלוּ יָהּ.
|
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| מ"ז | הוֹשִׁיעֵנוּ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, וְקַבְּצֵנוּ מִן הַגּוֹיִם.. |
יַעֲשׂוּ עֵגֶל בְּחֹרֵב וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְמַסֵּכָה (י"ט)
וַיִּצָּמְדוּ לְבַעַל פְּעוֹר וַיֹּאכְלוּ זִבְחֵי מֵתִים (כ"ח)