עַלַמַּפָּה

מוצא הפְּלִשְׁתִּים ב"פַּתְרֻסִים וְ..כַּסְלֻחִים", אך בד"כ הם מתוארים כיוצאי האִי כַפְתּוֹר, המזוהה עם כְּרֵתִים . מסופר על מהגרים מִכַּפְתּוֹר שהשמידו את "הָעַוִּים" שישבו באזור עַזָּה, וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם. הפְּלִשְׁתִּים ישבו אח"כ ב-5 ערים מרכזיות באזור מישור החוף הדרומי - עַזָּה, אַשְׁדּוֹד, אַשְׁקְלוֹן, גת ועֶקְרוֹן, וגם בערים נלוות (כמו גְרָר, תִמְנָתָה, צִקְלַג ויַבְנֶה), ואח"כ בשיא כוחם הגיעו צפונה עד הירקון, ואף כבשו ערים באזור יְהוּדָה ובִנְיָמִן וגם מעבר. 5 הערים הגדולות מכונות גם "חֲמֵשֶׁת סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים" כיוון שהיו תחת שלטון של "סרנים", והאזור הכללי של תחום מושבם נקרא גם אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, גְּלִילוֹת הַפְּלִשְׁתִּים, יָם פְּלִשְׁתִּים או חֶבֶל הַיָּם, או בקיצור "פְלֶשֶׁת".

הפְּלִשְׁתִּים עבדו אלילים, ובמיוחד את האל דָגוֹן ,עַשְׁתָּרוֹת, ובַעַל זְבוּב (כולם אלים כנענים), והיו גם עֹנְנִים כדרך לניחוש עתידות בעזרת כשפים או זימון המתים. הפְּלִשְׁתִּים עסקו בחקלאות וגם בתעשיית המתכת, ותחת שלטונם נאסר על בני ישראל לעסוק בחרישת מתכות כדי שלא יעשו לעצמם נשק, והם נאלצו ללכת לחרשים פלישתים גם כדי להכין את כליהם החקלאיים.

בימי הָאָבוֹת, אַבְרָהָם ושנים אח"כ גם בנו יִצְחָק עברו לגור בגְרָר תחת אֲבִימֶּלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים. למרות סכסוכים קלים, אַבְרָהָם ואח"כ גם יִצְחָק לבסוף כרתו בריתות ידידות עם אֲבִימֶּלֶךְ.

אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים נכללה בארץ המובטחת, אך בני יִשְׂרָאֵל לא הצליחו לכבוש אותה בימי ההתנחלות בארץ. הפְּלִשְׁתִּים הציקו רבות לעַם בימות הַשֹּׁפְטִים. בִּימֵי השופט שַׁמְגַּר בֶּן עֲנָת הם היו תוקפים את העוברים בדרכים הראשיות, עד ששַׁמְגַּר הכה אותם והושיע אֶת יִשְׂרָאֵל. אח"כ הפְּלִשְׁתִּים שוב שלטו בעַם אַרְבָּעִים שָׁנָה, ומסופר על שִׁמְשׁוֹן שנישואיו לפלישתית מתִּמְנָה הובילו לסכסוכים קשים בינו לבין הפְּלִשְׁתִּים. שִׁמְשׁוֹן הכה פעמים רבות בפְּלִשְׁתִּים, עד שנתפס והפיל את המקדש לאל דגון על עצמו ועל המוני הפְּלִשְׁתִּים ומנהיגיהם.

בימי עֵלִי הַכֹּהֵן בני יִשְׂרָאֵל לקחו את ארון הברית לאֶבֶן הָעֵזֶר לקרב עם הפְּלִשְׁתִּים, אך הפְּלִשְׁתִּים ניצחו, בני עֵלִי נפלו והארון נפל בשבי הפְּלִשְׁתִּים. לבסוף הפְּלִשְׁתִּים השיבו את הארון לבני יִשְׂרָאֵל, אבל השתלטו על מספר עָרִים בתחום יִשְׂרָאֵל, והשיבו אותן רק אחרי שהובסו מאוחר יותר בידי בני יִשְׂרָאֵל ושְׁמוּאֵל. הפְּלִשְׁתִּים המשיכו להציק לעַם ולשלוט על אזורים נוספים בארץ דרך נציבים שהפקידו על הערים שבשליטתם, כולל בגִּבְעָה שבנחלת בִּנְיָמִן. זו היתה אחת הסיבות להקמת המְלוּכָה ביִשְׂרָאֵל, שהחלה כששְׁמוּאֵל המליך את שָׁאוּל, בן שבט בִּנְיָמִן, כדי שיוֹשִׁיעַ אֶת העַם מִיַּד הפְּלִשְׁתִּים.

אחרי שיְהוֹנָתָן בן שָׁאוּל התנקש בנציב הפלישתי בגֶּבַע (שבבִּנְיָמִין) הפְּלִשְׁתִּים התכנסו במִכְמָשׂ ויצאו משם למסעות הרס. יְהוֹנָתָן תקף בהצלחה עם נושא כליו את מוצב הפְּלִשְׁתִּים במִכְמָשׂ והפְּלִשְׁתִּים נסו מהאזור. שָׁאוּל המשיך להלחם נגד הפְּלִשְׁתִּים רוב ימי מלכותו, בד"כ בהצלחה. במסגרת מאבקים אלה הרג דָוִד הנער את גָּלְיָת הפְלִשְׁתִּי בקרב פנים אל פנים שנערך בעמק הָאֵלָה, ואח"כ הפְּלִשְׁתִּים שוב ברחו בחזרה לעריהם. דָוִד הצטרף לשָׁאוּל ואח"כ הביא לו 200 ערלות פלישתים, בתמורה לנישואיו עם מִיכַל בת שָׁאוּל.

כששָׁאוּל התחיל לרדוף אחרי דָוִד, דָוִד ברח אל אָכִישׁ מֶלֶךְ גַּת. דָוִד נאלץ לבסוף לברוח גם משם, ואח"כ הציל את תושבי קְעִילָה מהפלישתים. לבסוף הוא חזר לפְּלִשְׁתִּים מאֵימָתוֹ של שָׁאוּל ואפילו קיבל מאָכִישׁ את צִקְלָג, שם הוא שהה כ-16 חודשים.

בַּקְרָב הגדול שנערך בַּהר גִּלְבֹּעַ בין צבא שָׁאוּל לצבא הפְּלִשְׁתִּים, ניצחו הפְּלִשְׁתִּים, ושָׁאוּל ובניו נהרגו במהלך הקרבות. אחרי כמה מאבקי ירושה, דָוִד היה למלך על כל יִשְׂרָאֵל, והעביר את בירתו לירוּשָׁלַ‍ִם אותה הוא כבש מהיבוסים. הפְּלִשְׁתִּים ניסו לתקוף אותו שם בעֵמֶק רְפָאִים אך דָוִד הביס אותם, וגירש אותם מִגֶּבַע ועד גֶּזֶר. אח"כ הוא הכניע אותם שוב ולקח מהם את "מֶתֶג הָאַמָּה", ומסופר על כמה מגיבורי דָוִד שהמשיכו ונאבקו בהצלחה עם הפְּלִשְׁתִּים .

בימי שְׁלֹמֹה, הממלכה כבר כללה את כל "אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וְעַד גְּבוּל מִצְרָיִם". נראה אבל שהפְּלִשְׁתִּים השתחררו אח"כ מהשלטון היִשְׂרְאֵלִי, ומסופר עוד על נָדָב מלך יִשְׂרָאֵל שיצא לצור על גִבְּתוֹן הפְּלִשְׁתִּית ונרצח שם בידי בַּעְשָׁא שמלך אחריו. אח"כ בַּעְשָׁא עצמו נרצח בידי זִמְרִי, אשר מלך רק 7 ימים, עד שהצבא שחנה עדיין בגִּבְּתוֹן המליך את עָמְרִי שר הצבא שם-. בערך באותה תקופה מסופר שהפְּלִשְׁתִּים היו מְבִיאִים מִנְחָה לִיהוֹשָׁפָט מלך יְהוּדָה, אך בימי יְהוֹרָם בנו הפְּלִשְׁתִּים מרדו ופלשו לממלכה יחד עם הָעַרְבִים והכּוּשִׁים, והגיעו אף עד ארמון המלך. עֻזִּיָּהוּ מלך יְהוּדָה כבש מהפְּלִשְׁתִּים את גַּת, יַבְנֵה, ואַשְׁדּוֹד, שבנחלתה הוא בנה ערים נוספות. בימי אָחָז, נכדו של עֻזִּיָּהוּ, הפְלִשְׁתִּים לכדו ערים בשְּׁפֵלָה וְבנֶּגֶב, אך חִזְקִיָּהוּ בן אָחָז הכה בחזרה בהצלחה את הפְּלִשְׁתִּים עד עַזָּה.

נביאי יִשְׂרָאֵל הרבו לנבא נבואות זעם על הפְּלִשְׁתִּים, בשל עוינותם לעַם ועבודת האלילים שלהם. הנביא יְשַׁעְיָהוּ מדבר על בני יִשְׂרָאֵל שננטשו ע"י ה' כיוון שהיו עֹנְנִים כמו הפְּלִשְׁתִּים. אח"כ, בהקשר של הפלישות של אַשּׁוּר לאזור, יְשַׁעְיָהוּ לעג לפְלֶשֶׁת אשר שמחה כשאויבה מת, אך לבסוף יצא ממנו אויב חמור עוד יותר. אח"כ, בימי הכיבוש הבבלי, כולל הנביא יִרְמְיָהוּ את הפְּלִשְׁתִּים בין העמים שיושקו מכּוֹס הזעם (יחד עם יְרוּשָׁלַ‍ִם). יִרְמְיָהוּ מקדיש אף נבואת חורבן מיוחדת לארץ הפְּלִשְׁתִּים שיבוא בעקבות הכיבוש המצרי (או הבבלי?) הצפוי בה. יְחֶזְקֵאל (שניבא גם כן בתקופת הבבלים) ניבא גם הוא חורבן לפְּלִשְׁתִּים, כנקמה של ה' על מה שעוללו (ביְהוּדָה?). נבואות זעם נוספות על הפְּלִשְׁתִּים מופיעות אצל יוֹאֵל, עָמוֹס, צְפַנְיָה וזְכַרְיָה.

מוצאם של הפְּלִשְׁתִּים אינו ברור, אך מקובל לזהות אותם עם אחת מהקבוצות של "גויי הים" שתקפו את ארצות מזרח הים התיכון ואת מצרים, ונהדפו ע"י רעמסס ה-3 (מָלַךְ בשנים 1151-1182 לפנה"ס) בקרב שנערך באזור החוף הפניקי (בסוריה של היום) ובקרב ימי באזור הדלתא של מצרים. בכתובות של רעמסס ה-3 נזכרים בני "פּרסת\פּלסת" בין גויי ים "צפוניים" אלה. גויי הים הגיעו בחילות ים ויבשה מלווים במשפחותיהם. החילות המובסים נשבו וגויסו לצבא מצרים ויוּשְׁבוּ ב"מבצרים", כנראה גם באזור כנען, ומושבות אלה של שכירי צבא מצרים היו לפי המשוער לערי הפְּלִשְׁתִּים הראשונות בחוף פְלֶשֶׁת.

בתבליטים מאותה תקופה במקדש לאל אמון שבמדינת-האבו שבמצרים הפְּלִשְׁתִּים מוצגים כגבוהים וגלוחי זקן, והם בעלי כובע או תסרוקת אופייניים (ראו צילום). ממצאים ארכאולוגים באתרים פְּלִשְׁתִּים (כולל כלי חרס וקבורה) מעידים על השפעה של האזור האיגאי (יווני) כולל מיקני וקפריסין, וגם של מצרים (ראו צילום) אך סגנון אופייני זה החזיק מעמד עד המאה ה-11, אז התרבות הפְּלִשְׁתִּית נטמעה בתרבות הכנענית המקומית.

כך תקופת ההתנחלות הפְּלִשְׁתִּית במאות ה-11-12 לפנה"ס חפפה בקירוב את תקופת ההתנחלות וההתבססות של עַם יִשְׂרָאֵל בארץ, והמקרא מתאר סכסוכים רבים בין העמים כבר בתקופות מוקדמות אלה, כשצד אחד גובר או מובס ע"י השני, כובש ערים ונסוג מהם לחילופין. הנצחונות הפְּלִשְׁתִּים הגדולים היו בקרב אֶבֶן הָעֵזֶר בסוף ימות הַשֹּׁפְטִים אז חרבה שִׁלֹה ונלקח ארון הברית, ואח"כ בקרב הגִּלְבֹּעַ בו נפלו שָׁאוּל המלך ובניו. דָוִד היה בתחילה ווסאל בחסות פְּלִשְׁתִּית, אך עם עלותו למלוכה הוא הצליח להשתחרר מחסותם ולבסוף להכניע אותם.

המאבקים בין בני יִשְׂרָאֵל והפְּלִשְׁתִּים המשיכו גם בימי ממלכות יִשְׂרָאֵל ויְהוּדָה, כשלעתים הפְּלִשְׁתִּים מנצלים את חולשת הממלכה ותוקפים אותה, ולעתים מלכי יְהוּדָה גוברים עליהם ומשתלטים על אזורים בפְלֶשֶׁת (ראו למעלה). הפְּלִשְׁתִּים גם נאלצו להכנע לאימפריות הגדולות שפלשו לארץ. כך, כשחֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם עלה על יְהוֹאָשׁ מלך יְהוּדָה, הוא כבש את גַּת בדרכו ליְרוּשָׁלָ‍ִם. אח"כ נפלה אֲרָם עצמה בידי אַשּׁוּר, והפְּלִשְׁתִּים (כמו גם יִשְׂרָאֵל) החלו להעלות מס לאַשּׁוּר. תִּגְלַת-פַּלְאֶסֶר השלישי מלך אַשּׁוּר ערך מסע כיבושים בארץ וכבש בין השאר גם את עַזָּה ושעבד את פְלֶשֶׁת (734 לפנה"ס). ערי הפְּלִשְׁתִּים כבר היו נפרדות זו מזו בשלב זה, ולא פעלו כמדינה אחת, וכך הן מרדו והשלימו לסירוגין עם אַשּׁוּר בנפרד זו מזו. כשנפלה האימפריה האַשּׁוּרית, נפל אזור פְלֶשֶׁת תחילה לשלטון מִצְרָיִם, ואח"כ לשלטון האימפריות של בָּבֶל ושל פָּרַס.