עַל כֵּן לִבִּי לְמוֹאָב כַּחֲלִלִים יֶהֱמֶה וְלִבִּי אֶל אַנְשֵׁי קִיר חֶרֶשׂ כַּחֲלִילִים יֶהֱמֶה (ל"ו) תצפית על ארץ מוֹאָב מקִיר-חֲרֶשֶׂת\מוֹאָב.
אֵיךְ תֹּאמְרוּ גִּבּוֹרִים אֲנָחְנוּ וְאַנְשֵׁי חַיִל לַמִּלְחָמָה (י"ד) לוחם מואבי
שִׁכְנוּ בַּסֶּלַע יֹשְׁבֵי מוֹאָב וִהְיוּ כְיוֹנָה תְּקַנֵּן בְּעֶבְרֵי פִי פָחַת (כ"ח)
|
|
סיכום
קינה על חורבן מוֹאָב, עם רשימה ארוכה של ערים, מחוזות (העמק והמישור), דרכים ונחלים במוֹאָב שהוכו בידי האויב. מוֹאָב תיפול ביחד עם כְּמוֹשׁ, האל הראשי שלה, וכוהניו. הפליטים ינהגו מנהגי אבלות ויבכו בגגות וברחובות. מוֹאָב היתה שאננה כי מעולם לא חוותה גלות. אבל באחרית הימים בני מוֹאָב ישובו אליה.
תקציר - הפסוקים הצבועים מופיעים בניסוח כמעט זהה ביְשַׁעְיָהוּ טו פסוקים א-ז, וביְשַׁעְיָהוּ טז פסוקים ו-י"א. נראה ששניהם השתמשו במקור משותף - אולי קינה מואבית קדומה.
| כך אמר ה' על מוֹאָב: אבוי לנְבוֹ כי היא נשדדה, וקִרְיָתָיִם התאכזבה\הֹבִישָׁה כשהיא נלכדה בידי האויב, וכאשר המבצר\מִּשְׂגָּב שלה אכזב אותה ונשבר\חָתָּה. |
| א לְמוֹאָב כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוֹי אֶל נְבוֹ כִּי שֻׁדָּדָה הֹבִישָׁה נִלְכְּדָה קִרְיָתָיִם הֹבִישָׁה הַמִּשְׂגָּב וָחָתָּה. |
| לא נותרה עוד העיר חֶשְׁבּוֹן שהיתה תהילתה של מוֹאָב, והאויב שכבש אותה תכנן\חשב [*]"חָשְׁבוּ" הוא כמובן משחק מלים על שם העיר "חֶשְׁבּוֹן". גם המשך הפרק עשיר במשחקי מלים על שמות ערי מוֹאָב החרבות. שם אח"כ תוכניות זדוניות על מוֹאָב, וקרא לחייליו: בואו ונשמיד\נכרית את מוֹאָב עד שלא תהיה עוד לעם\גּוֹי! גם אַתְּ, מַדְמֵן\דִּימוֹן, תהיה דוממת כי חֶרֶב המלחמה תלך אַחֲרַיִךְ ותהרוג את כל תּוֹשָׁבַיִךְ. |
| ב אֵין עוֹד תְּהִלַּת מוֹאָב בְּחֶשְׁבּוֹן חָשְׁבוּ עָלֶיהָ רָעָה לְכוּ וְנַכְרִיתֶנָּה מִגּוֹי גַּם מַדְמֵן תִּדֹּמִּי אַחֲרַיִךְ תֵּלֶךְ חָרֶב. |
| קוֹל צְעָקָה עולה מחֹרוֹנָיִם [*]עיר מואבית לא מוכרת, שכנראה שכנה על אחד ממורדי ההרים, לפי המשתמע מפסוק ה' להלן : "שֹׁד וָשֶׁבֶר גָּדוֹל!" כל מוֹאָב נחרבה\נִשְׁבְּרָה, וגם צְעִירֶיהָ החזקים הִשְׁמִיעוּ קולות זְּעָקָה.
[^]
יִרְמְיָהוּ פרק מ"ח פסוק ה: ה
כִּי מַעֲלֵה הלחות [הַלּוּחִית] בִּבְכִי יַעֲלֶה בֶּכִי כִּי בְּמוֹרַד חוֹרֹנַיִם צָרֵי צַעֲקַת שֶׁבֶר שָׁמֵעוּ.
|
| ג קוֹל צְעָקָה מֵחֹרוֹנָיִם שֹׁד וָשֶׁבֶר גָּדוֹל. ד נִשְׁבְּרָה מוֹאָב הִשְׁמִיעוּ זְּעָקָה צעוריה [צְעִירֶיהָ]. |
| כי לאורך הדרך שעולה ללּוּחִית [*]מקומה של לּוּחִית לא זוהה. "מַעֲלֵה הַלּוּחִית" נזכר גם בגרסה של יְשַׁעְיָהוּ לקינה על מוֹאָב יעלה קול הבְכִי של הפליטים, וְאוֹיְבֵי\צָרֵי מוֹאָב שָׁמֵעוּ את צַעֲקַת השֶׁבֶר יוצאת מהדרך היורדת מחוֹרֹנַיִם.
[^]
יְשַׁעְיָהוּ פרק ט"ו פסוק ה: ה
לִבִּי לְמוֹאָב יִזְעָק בְּרִיחֶהָ עַד צֹעַר עֶגְלַת שְׁלִשִׁיָּה כִּי מַעֲלֵה הַלּוּחִית בִּבְכִי יַעֲלֶה בּוֹ כִּי דֶּרֶךְ חוֹרֹנַיִם זַעֲקַת שֶׁבֶר יְעֹעֵרוּ.
, ומשתמע שהַלּוּחִית שכנה על אחד מהרי מוֹאָב, כמו גם חוֹרֹנַיִם הנזכרת בהמשך הפסוק. |
| ה כִּי מַעֲלֵה הלחות [הַלּוּחִית] בִּבְכִי יַעֲלֶה בֶּכִי כִּי בְּמוֹרַד חוֹרֹנַיִם צָרֵי צַעֲקַת שֶׁבֶר שָׁמֵעוּ. |
| נֻסוּ! מַלְּטוּ את נַפְשְׁכֶם! כי ערי מוֹאָב נחרבו כמו העיר עֲרוֹעֵר שבמִּדְבָּר מוֹאָב, או כמו שיח העַרְעָר המדברי [*]משחק מלים על שם העיר עֲרוֹעֵר . האסון בא עָלַיִךְ, עֲרוֹעֵר, כי בָּטַחַתְּ יותר מדי במעשה יָדַיִךְ[*]בפסלי האלילים? וּבְאוֹצְרוֹתַיִךְ, ולכן גם אַתְּ תִּלָּכֵדִי בידי האויב. כְמוֹשׁ (האל הראשי של מוֹאָב
[^]
מְלָכִים-א פרק י"א פסוק ז: ז
אָז יִבְנֶה שְׁלֹמֹה בָּמָה לִכְמוֹשׁ שִׁקֻּץ מוֹאָב בָּהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרוּשָׁלִָם וּלְמֹלֶךְ שִׁקֻּץ בְּנֵי עַמּוֹן.
) יצא גם הוא לגולה, ביחד עם כֹּהֲנָיו וְשָׂרָיו. |
| ו נֻסוּ מַלְּטוּ נַפְשְׁכֶם וְתִהְיֶינָה כַּעֲרוֹעֵר בַּמִּדְבָּר. ז כִּי יַעַן בִּטְחֵךְ בְּמַעֲשַׂיִךְ וּבְאוֹצְרוֹתַיִךְ גַּם אַתְּ תִּלָּכֵדִי וְיָצָא כמיש [כְמוֹשׁ] בַּגּוֹלָה כֹּהֲנָיו וְשָׂרָיו יחד [יַחְדָּיו]. |
| והשודד בא אל כל הערים במוֹאָב, ואף אחת מהן לא נמלטה ממנו. ואבד\הושמד העֵמֶק [*]אולי הכוונה לערים שבעֵמֶק הַיַּרְדֵּן שבערבות מוֹאָב מצפון לים המלח, או לבקעת ים המלח עצמה. ונשמד הַמִּישֹׁר[*]הכוונה למחוזות הצפוניים והפחות הרריים של מוֹאָב , כפי שקבע ה'.[*]עולם התנ"ך, ספר יִרְמְיָהוּ עמ' 210 |
| ח וְיָבֹא שֹׁדֵד אֶל כָּל עִיר וְעִיר לֹא תִמָּלֵט וְאָבַד הָעֵמֶק וְנִשְׁמַד הַמִּישֹׁר אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה. |
| קריאה לאויב: תנו לְמוֹאָב "צִיץ" כי היא "נָצֹא תֵּצֵא" [*]משמעות המילים הללו אינה ברורה והדעות חלוקות. יש המפרשים את המילים מלשון "הצתה" , ועָרֶיהָ יהיו לשממה בגלל שלא יהיו בהן עוד תושבים.[*]עולם התנ"ך, ספר יִרְמְיָהוּ עמ' 210 כלומר האויב נקרא להצית את ערי מוֹאָב עד שתצא מהם הדליקה למקומות אחרים. ויש המפרשים את המילים מלשון נוצה, כלומר בני מוֹאָב נקראים להעלות כנפיים ולצאת מעריהם במהירות[*]תורה נביאים כתובים, בעריכת מ.ד. קאסוטו, הוצאת יבנה, תל-אביב, 1992, ירמיהו, עמוד 142 . בכל מקרה נראה שמטרת הנביא ליצור משחק צלילים בפסוק. |
| ט תְּנוּ צִיץ לְמוֹאָב כִּי נָצֹא תֵּצֵא וְעָרֶיהָ לְשַׁמָּה תִהְיֶינָה מֵאֵין יוֹשֵׁב בָּהֵן. |
| מקולל\אָרוּר יהיה האויב אשר יעשה מעשה רמאות\רְמִיָּה ולא יבצע בנאמנות את מלאכת השמדת מוֹאָב שה' צווה עליו, ומקולל גם יהיה זה שימנע מחַרְבּוֹ לשפוך את דָּם המואבים. |
| י אָרוּר עֹשֶׂה מְלֶאכֶת יְהוָה רְמִיָּה וְאָרוּר מֹנֵעַ חַרְבּוֹ מִדָּם. |
| בן מוֹאָב היה עוד בראשית ימי ממלכת מוֹאָב שאנן ונהג לנוח בשקט, כמו יין המבשיל בשקט על "שְׁמָרָיו", ואשר אינו מְרוֹקָן כל הזמן מהכלי שבו הוא נמצא ומועבר לכלי אחר. כי בן מוֹאָב לא התנסה ביציאה לגלות, ולכן אופיו השאנן נשאר בו, כמו טַעְמוֹ וְרֵיחוֹ של היין שאינו ממיר את טבעו כשהוא נשמר באותו הכלי. |
| יא שַׁאֲנַן מוֹאָב מִנְּעוּרָיו וְשֹׁקֵט הוּא אֶל שְׁמָרָיו וְלֹא הוּרַק מִכְּלִי אֶל כֶּלִי וּבַגּוֹלָה לֹא הָלָךְ עַל כֵּן עָמַד טַעְמוֹ בּוֹ וְרֵיחוֹ לֹא נָמָר. |
| ולכן ה' הצהיר: הנה באים ימי החורבן, ואני אשלח על מוֹאָב עמים נוודים אשר יניעו [*]"לצעות" משמעו לנוע או להניע ויטלטלו את "כלי\נבל היין" שבו בן מוֹאָב שכן בשלווה, ירוקנו את הכלי (כלומר את מוֹאָב) ויְנַפֵּצוּ אותו.
[^]
יִרְמְיָהוּ פרק ב פסוק כ: כ
כִּי מֵעוֹלָם שָׁבַרְתִּי עֻלֵּךְ נִתַּקְתִּי מוֹסְרֹתַיִךְ וַתֹּאמְרִי לֹא אעבד [אֶעֱבוֹר] כִּי עַל כָּל גִּבְעָה גְּבֹהָה וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן אַתְּ צֹעָה זֹנָה.
[^]
יְשַׁעְיָהוּ פרק ס"ג פסוק א: א
מִי זֶה בָּא מֵאֱדוֹם חֲמוּץ בְּגָדִים מִבָּצְרָה זֶה הָדוּר בִּלְבוּשׁוֹ צֹעֶה בְּרֹב כֹּחוֹ אֲנִי מְדַבֵּר בִּצְדָקָה רַב לְהוֹשִׁיעַ.
|
| יב לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְהוָה וְשִׁלַּחְתִּי לוֹ צֹעִים וְצֵעֻהוּ וְכֵלָיו יָרִיקוּ וְנִבְלֵיהֶם יְנַפֵּצוּ. |
| ובן מוֹאָב התאכזב\בֹשׁ מאלילו כְּמוֹשׁ שהיה אמור להגן עליו, כמו שבני יִשְׂרָאֵל התאכזבו מהאלילים שבהם הם בטחו ואשר אותם הם עבדו בבֵּית אֵל [*]יָרָבְעָם, מלכה הראשון של ממלכת יִשְׂרָאֵל, קבע את בֵּית-אֵל כמרכז פולחני של ממלכתו והנהיג שם מנהגי פולחן זרים, אשר המשיכו לנהוג שם לאורך כל ימי הממלכה .
[^]
מְלָכִים-א פרק י"ב פסוקים כ"ח-ל"ג: כח
וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ וַיַּעַשׂ שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רַב לָכֶם מֵעֲלוֹת יְרוּשָׁלִַם הִנֵּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.
כט
וַיָּשֶׂם אֶת הָאֶחָד בְּבֵית אֵל וְאֶת הָאֶחָד נָתַן בְּדָן.
ל
וַיְהִי הַדָּבָר הַזֶּה לְחַטָּאת וַיֵּלְכוּ הָעָם לִפְנֵי הָאֶחָד עַד דָּן.
לא
וַיַּעַשׂ אֶת בֵּית בָּמוֹת וַיַּעַשׂ כֹּהֲנִים מִקְצוֹת הָעָם אֲשֶׁר לֹא הָיוּ מִבְּנֵי לֵוִי.
לב
וַיַּעַשׂ יָרָבְעָם חָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ כֶּחָג אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וַיַּעַל עַל הַמִּזְבֵּחַ כֵּן עָשָׂה בְּבֵית אֵל לְזַבֵּחַ לָעֲגָלִים אֲשֶׁר עָשָׂה וְהֶעֱמִיד בְּבֵית אֵל אֶת כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה.
לג
וַיַּעַל עַל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר עָשָׂה בְּבֵית אֵל בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי בַּחֹדֶשׁ אֲשֶׁר בָּדָא מלבד [מִלִּבּוֹ] וַיַּעַשׂ חָג לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעַל עַל הַמִּזְבֵּחַ לְהַקְטִיר.
. |
| יג וּבֹשׁ מוֹאָב מִכְּמוֹשׁ כַּאֲשֶׁר בֹּשׁוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל מִבֵּית אֵל מִבְטֶחָם. |
| אתם, בני מוֹאָב, איך תוכלו להתגאות כאילו אתם גִּבּוֹרִים ומוצלחים\אַנְשֵׁי-חַיִל במִּלְחָמָה. כי כל מוֹאָב נשדדה כשהאויב עלה על עָרֶיהָ בזמן שהחיילים הנבחרים שלה יָרְדוּ ממעוזיהם לְהִטָּבַח. כך הצהיר ה', הנודע כמֶּלֶךְ הבא בראש צבאותיו! |
| יד אֵיךְ תֹּאמְרוּ גִּבּוֹרִים אֲנָחְנוּ וְאַנְשֵׁי חַיִל לַמִּלְחָמָה. טו שֻׁדַּד מוֹאָב וְעָרֶיהָ עָלָה וּמִבְחַר בַּחוּרָיו יָרְדוּ לַטָּבַח נְאֻם הַמֶּלֶךְ יְהוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ. |
| האסון\אֵיד כבר קרוב לבוא על מוֹאָב, והרעה מִהֲרָה מאוד להופיע. כל העמים השכנים של מוֹאָב - נֻדוּ לו בראשכם לאות צער, וכל המכירים אותו קראו: איך נִשְׁבַּר מטה\מַקֵּל השלטון החזק והמפואר שלו? |
| טז קָרוֹב אֵיד מוֹאָב לָבוֹא וְרָעָתוֹ מִהֲרָה מְאֹד. יז נֻדוּ לוֹ כָּל סְבִיבָיו וְכֹל יֹדְעֵי שְׁמוֹ אִמְרוּ אֵיכָה נִשְׁבַּר מַטֵּה עֹז מַקֵּל תִּפְאָרָה. |
| וְאַתְּ תושבת דִּיבוֹן, רְדִי מכסאך המכובד ושבי כמו פליטה צמאה, כי השודד של מוֹאָב עלה עליך והרס\שִׁחֵת את מִבְצָרָיִךְ! וְאַתְּ תושבת עֲרוֹעֵר, שבי על הדֶּרֶךְ וצפי בפליטים הרבים הנסים ונמלטים על נפשם ושאלי אותם מה קרה? |
| יח רְדִי מִכָּבוֹד ישבי [וּשְׁבִי] בַצָּמָא יֹשֶׁבֶת בַּת דִּיבוֹן כִּי שֹׁדֵד מוֹאָב עָלָה בָךְ שִׁחֵת מִבְצָרָיִךְ. יט אֶל דֶּרֶךְ עִמְדִי וְצַפִּי יוֹשֶׁבֶת עֲרוֹעֵר שַׁאֲלִי נָס וְנִמְלָטָה אִמְרִי מַה נִּהְיָתָה. |
| תשובת הפליטים: מוֹאָב התאכזב\הֹבִישׁ כי נשברה\חַתָּה ממלכתו. לכן יַלְּלוּ וּזְעָקוּ בצער והודיעו על גדות נחל אַרְנוֹן שמוֹאָב נשדד, וגזר הדין של המִשְׁפָּט למוֹאָב בא אל אֶרֶץ הַמִּישֹׁר של מוֹאָב [*]הכוונה למחוזות הצפוניים והפחות הרריים של מוֹאָב - ראו גם בפסוק ח' למעלה , ולחֹלוֹן
[^]
יִרְמְיָהוּ פרק מ"ח פסוק ח: ח
וְיָבֹא שֹׁדֵד אֶל כָּל עִיר וְעִיר לֹא תִמָּלֵט וְאָבַד הָעֵמֶק וְנִשְׁמַד הַמִּישֹׁר אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה.
[*]מקום שלא זוהה , יַהְצָה ומֵיפָעַת ... |
| כ הֹבִישׁ מוֹאָב כִּי חַתָּה הילילי וזעקי [הֵילִילוּ וּזְעָקוּ] הַגִּידוּ בְאַרְנוֹן כִּי שֻׁדַּד מוֹאָב. כא וּמִשְׁפָּט בָּא אֶל אֶרֶץ הַמִּישֹׁר אֶל חֹלוֹן וְאֶל יַהְצָה וְעַל מופעת [מֵיפָעַת]. |
| ... ועל נְבוֹ, בֵּית דִּבְלָתָיִם, קִרְיָתַיִם, בֵּית גָּמוּל, ובֵּית מְעוֹן, וְעַל קְרִיּוֹת [*]מקום שלא זוהה, ושנזכר גם בעָמוֹס פרק ב פסוק ב , בָּצְרָה\בֶּצֶר, ועל כל שאר ערי מוֹאָב, הָרְחֹקוֹת וְהַקְּרֹבוֹת.
[^]
עָמוֹס פרק ב פסוק ב: ב
וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ בְּמוֹאָב וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת הַקְּרִיּוֹת וּמֵת בְּשָׁאוֹן מוֹאָב בִּתְרוּעָה בְּקוֹל שׁוֹפָר.
|
| כב וְעַל דִּיבוֹן וְעַל נְבוֹ וְעַל בֵּית דִּבְלָתָיִם. כג וְעַל קִרְיָתַיִם וְעַל בֵּית גָּמוּל וְעַל בֵּית מְעוֹן. כד וְעַל קְרִיּוֹת וְעַל בָּצְרָה וְעַל כָּל עָרֵי אֶרֶץ מוֹאָב הָרְחֹקוֹת וְהַקְּרֹבוֹת. |
| כי נִגְדְּעָה הקֶרֶן של מוֹאָב [*]הקֶרֶן היא סמל לכח ולתפארת , ונִשְׁבָּרָה זְרֹעוֹ. אלה היו דברי ה'.
[^]
שְׁמוּאֵל-ב פרק כ"ב פסוק ג: ג
אֱלֹהֵי צוּרִי אֶחֱסֶה בּוֹ מָגִנִּי וְקֶרֶן יִשְׁעִי מִשְׂגַּבִּי וּמְנוּסִי מֹשִׁעִי מֵחָמָס תֹּשִׁעֵנִי.
|
| כה נִגְדְּעָה קֶרֶן מוֹאָב וּזְרֹעוֹ נִשְׁבָּרָה נְאֻם יְהוָה. |
| מוֹאָב דיבר באופן גאוותני על ה', לכן הַשְׁקוּ את מוֹאָב עד שיהיה שיכור ומבולבל [*]בנות לוֹט השקו את אביהן עד שהיה שיכור ואז שכבו איתו ללא ידיעתו. הבת הבכורה ילדה מאוחר יותר את מוֹאָב והכה\סָפַק את עצמו
[^]
בְּרֵאשִׁית פרק י"ט פסוקים ל"א-ל"ג, ל"ז: לא
וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל הַצְּעִירָה אָבִינוּ זָקֵן וְאִישׁ אֵין בָּאָרֶץ לָבוֹא עָלֵינוּ כְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ.
לב
לְכָה נַשְׁקֶה אֶת אָבִינוּ יַיִן וְנִשְׁכְּבָה עִמּוֹ וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ זָרַע.
לג
וַתַּשְׁקֶיןָ אֶת אֲבִיהֶן יַיִן בַּלַּיְלָה הוּא וַתָּבֹא הַבְּכִירָה וַתִּשְׁכַּב אֶת אָבִיהָ וְלֹא יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקוּמָהּ.
... לז
וַתֵּלֶד הַבְּכִירָה בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מוֹאָב הוּא אֲבִי מוֹאָב עַד הַיּוֹם.
.[*]ראו אצל יִרְמְיָהוּ שימוש במילה "סָפַקְתִּי" במובן "הכיתי" בעודו מכוסה בקיא של עצמו. כך גם מוֹאָב יהיה מושא לצחוק, כי הרי יִשְׂרָאֵל גם כן היה מושא לִצְחוֹקְךָ (מוֹאָב) בזמן אסונו, כאילו היה גנב שנתפס, וכל פעם שֶׁדִּבַּרְתָּ עליו הִתְנַדְנַדְתָּ מצחוק!
[^]
יִרְמְיָהוּ פרק ל"א פסוק י"ח: יח
כִּי אַחֲרֵי שׁוּבִי נִחַמְתִּי וְאַחֲרֵי הִוָּדְעִי סָפַקְתִּי עַל יָרֵךְ בֹּשְׁתִּי וְגַם נִכְלַמְתִּי כִּי נָשָׂאתִי חֶרְפַּת נְעוּרָי.
[*]יִרְמְיָהוּ מתייחס כנראה לאחד המקרים שבהם מוֹאָב פלשה לנחלות שבטי עבר הַיַּרְדֵּן של ממלכת יִשְׂרָאֵל, למשל בימי המלך יְהוֹרָם .
[^]
מְלָכִים-ב פרק ג
, או להתקפות של מוֹאָב על ממלכת יְהוּדָה בשעתה הקשה
[^]
מְלָכִים-ב פרק כ"ד פסוקים א-ב: א
בְּיָמָיו עָלָה נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וַיְהִי לוֹ יְהוֹיָקִים עֶבֶד שָׁלֹשׁ שָׁנִים וַיָּשָׁב וַיִּמְרָד בּוֹ.
ב
וַיְשַׁלַּח יְהוָה בּוֹ אֶת גְּדוּדֵי כַשְׂדִּים וְאֶת גְּדוּדֵי אֲרָם וְאֵת גְּדוּדֵי מוֹאָב וְאֵת גְּדוּדֵי בְנֵי עַמּוֹן וַיְשַׁלְּחֵם בִּיהוּדָה לְהַאֲבִידוֹ כִּדְבַר יְהוָה אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים.
. |
| כו הַשְׁכִּירֻהוּ כִּי עַל יְהוָה הִגְדִּיל וְסָפַק מוֹאָב בְּקִיאוֹ וְהָיָה לִשְׂחֹק גַּם הוּא. כז וְאִם לוֹא הַשְּׂחֹק הָיָה לְךָ יִשְׂרָאֵל אִם בְּגַנָּבִים נמצאה [נִמְצָא] כִּי מִדֵּי דְבָרֶיךָ בּוֹ תִּתְנוֹדָד. |
| לכן אתם, תושבי מוֹאָב, עִזְבוּ את עריכם ולכו לשכון בין הסלעים ותהיו כמו יוֹנָה אשר בונה את הקן שלה על סף הבור\פָחַת. |
| כח עִזְבוּ עָרִים וְשִׁכְנוּ בַּסֶּלַע יֹשְׁבֵי מוֹאָב וִהְיוּ כְיוֹנָה תְּקַנֵּן בְּעֶבְרֵי פִי פָחַת. |
| שָׁמַעְנוּ על הגאווה\גְאוֹן\רֻם-לִבּוֹ המוגזמת של מוֹאָב, ואני (ה') גם ידעתי על הכעסנות\עֶבְרָה שלו, ועל השקרים\בַּדִּים [*]הבַּדִּים בהקשר זה הם אולי סיפורי מעשיות סבוכים כמו ענפים\בַּדִּים של עץ עבות. ראו גם למשל יְשַׁעְיָהוּ פרק מ"ד פסוק כ"ה והמעשים הלא כֵּנִים שלהם
[^]
יְשַׁעְיָהוּ פרק מ"ד פסוק כ"ה: כה
מֵפֵר אֹתוֹת בַּדִּים וְקֹסְמִים יְהוֹלֵל מֵשִׁיב חֲכָמִים אָחוֹר וְדַעְתָּם יְסַכֵּל.
.[*]פסוק זה הוא גרסא מעט משובשת של יְשַׁעְיָהוּ פרק ט"ז פסוק ו .
[^]
יְשַׁעְיָהוּ פרק ט"ז פסוק ו: ו
שָׁמַעְנוּ גְאוֹן מוֹאָב גֵּא מְאֹד גַּאֲוָתוֹ וּגְאוֹנוֹ וְעֶבְרָתוֹ לֹא כֵן בַּדָּיו.
. |
| כט שָׁמַעְנוּ גְאוֹן מוֹאָב גֵּאֶה מְאֹד גָּבְהוֹ וּגְאוֹנוֹ וְגַאֲוָתוֹ וְרֻם לִבּוֹ. ל אֲנִי יָדַעְתִּי נְאֻם יְהוָה עֶבְרָתוֹ וְלֹא כֵן בַּדָּיו לֹא כֵן עָשׂוּ. |
| לכן אני איילל בבכי על מוֹאָב ואזעק בצער על גורל כל הערים שלה, ואוציא-קול\אֶהְגֶה בצער על תושבי קִיר-חֶרֶשׂ [*]היא קִּיר-חֲרָשֶׂת או קִּיר-מוֹאָב. ראו בעמוד על מוֹאָב, וראו גרסא נוספת של הפסוק ביְשַׁעְיָהוּ פרק ט"ז פסוק ז .
[^]
יְשַׁעְיָהוּ פרק ט"ז פסוק ז: ז
לָכֵן יְיֵלִיל מוֹאָב לְמוֹאָב כֻּלֹּה יְיֵלִיל לַאֲשִׁישֵׁי קִיר חֲרֶשֶׂת תֶּהְגּוּ אַךְ נְכָאִים.
|
| לא עַל כֵּן עַל מוֹאָב אֲיֵלִיל וּלְמוֹאָב כֻּלֹּה אֶזְעָק אֶל אַנְשֵׁי קִיר חֶרֶשׂ יֶהְגֶּה. |
| לכן אני (יִרְמְיָהוּ) אֶבְכֶּה לָּךְ עכשיו ביחד עם הבכי של בני יַעְזֵר, על הגְּפָנִים הנודעות של שִׂבְמָה שבעבר התפשטו לכל עבר עם ענפיהם הפוריים שעברו אפילו אל מעבר לים-יַעְזֵר [*]הכוונה כנראה לים המלח שבאזור יַעְזֵר, ושהסחר ביַיִן שיוצר מהגְּפָנִים של שִׂבְמָה הגיע גם אל מעבר לים המלח . אך הגֶּפֶן נהרסה והשודד נפל בהמוניו על יבול פירות הקיץ והבציר שֶׁלָּךְ[*]ראו גרסא נוספת של הפסוק ביְשַׁעְיָהוּ פרק ט"ז פסוקים ח-ט .
[^]
יְשַׁעְיָהוּ פרק ט"ז פסוקים ח-ט: ח
כִּי שַׁדְמוֹת חֶשְׁבּוֹן אֻמְלָל גֶּפֶן שִׂבְמָה בַּעֲלֵי גוֹיִם הָלְמוּ שְׂרוּקֶּיהָ עַד יַעְזֵר נָגָעוּ תָּעוּ מִדְבָּר שְׁלֻחוֹתֶיהָ נִטְּשׁוּ עָבְרוּ יָם.
ט
עַל כֵּן אֶבְכֶּה בִּבְכִי יַעְזֵר גֶּפֶן שִׂבְמָה אֲרַיָּוֶךְ דִּמְעָתִי חֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה כִּי עַל קֵיצֵךְ וְעַל קְצִירֵךְ הֵידָד נָפָל.
|
| לב מִבְּכִי יַעְזֵר אֶבְכֶּה לָּךְ הַגֶּפֶן שִׂבְמָה נְטִישֹׁתַיִךְ עָבְרוּ יָם עַד יָם יַעְזֵר נָגָעוּ עַל קֵיצֵךְ וְעַל בְּצִירֵךְ שֹׁדֵד נָפָל. |
| כך השִׂמְחָה\גִיל נקברו\נאספו מאזור הכרמים\כַּרְמֶל שבאֶרֶץ מוֹאָב, כי עצרתי\הִשְׁבַּתִּי שם את קריאות ההֵידָד של הדורכים [*]כלומר של העוסקים בדריכה על הענבים כחלק מתהליך יצור היין. ראו משטח דריכת ענבים בגת קדומה בתמונה בעמוד של יְשַׁעְיָהוּ פרק ה. אשר לא יקראו עוד "הֵידָד!"[*]ראו גרסא נוספת של הפסוק ביְשַׁעְיָהוּ פרק ט"ז פסוק י
[^]
יְשַׁעְיָהוּ פרק ט"ז פסוק י: י
וְנֶאֱסַף שִׂמְחָה וָגִיל מִן הַכַּרְמֶל וּבַכְּרָמִים לֹא יְרֻנָּן לֹא יְרֹעָע יַיִן בַּיְקָבִים לֹא יִדְרֹךְ הַדֹּרֵךְ הֵידָד הִשְׁבַּתִּי.
|
| לג וְנֶאֶסְפָה שִׂמְחָה וָגִיל מִכַּרְמֶל וּמֵאֶרֶץ מוֹאָב וְיַיִן מִיקָבִים הִשְׁבַּתִּי לֹא יִדְרֹךְ הֵידָד הֵידָד לֹא הֵידָד. |
| קול הזעקות שהציאו תושבי חֶשְׁבּוֹן הגיע עד לאֶלְעָלֵה וליַהַץ, ונשמע מצֹּעַר ועד חֹרֹנַיִם [*]עיר מואבית לא מוכרת, שכנראה שכנה על אחד ממורדי ההרים, לפי המשתמע מפסוק ה' למעלה ועֶגְלַת שְׁלִשִׁיָּה
[^]
יִרְמְיָהוּ פרק מ"ח פסוק ה: ה
כִּי מַעֲלֵה הלחות [הַלּוּחִית] בִּבְכִי יַעֲלֶה בֶּכִי כִּי בְּמוֹרַד חוֹרֹנַיִם צָרֵי צַעֲקַת שֶׁבֶר שָׁמֵעוּ.
[*]שם של ישוב, או אולי של 3 נאות מדבר באזור צֹעַר אשר היו מגדלים בהם עגלים , כי גם מֵי נִמְרִים היו לשממה[*]עולם התנ"ך, ספר יְשַׁעְיָהוּ עמ' 88 [*]ראו גרסא נוספת של הפסוק ביְשַׁעְיָהוּ פרק ט"ו פסוקים ד-ו .
[^]
יְשַׁעְיָהוּ פרק ט"ו פסוקים ד-ו: ד
וַתִּזְעַק חֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה עַד יַהַץ נִשְׁמַע קוֹלָם עַל כֵּן חֲלֻצֵי מוֹאָב יָרִיעוּ נַפְשׁוֹ יָרְעָה לּוֹ.
ה
לִבִּי לְמוֹאָב יִזְעָק בְּרִיחֶהָ עַד צֹעַר עֶגְלַת שְׁלִשִׁיָּה כִּי מַעֲלֵה הַלּוּחִית בִּבְכִי יַעֲלֶה בּוֹ כִּי דֶּרֶךְ חוֹרֹנַיִם זַעֲקַת שֶׁבֶר יְעֹעֵרוּ.
ו
כִּי מֵי נִמְרִים מְשַׁמּוֹת יִהְיוּ כִּי יָבֵשׁ חָצִיר כָּלָה דֶשֶׁא יֶרֶק לֹא הָיָה.
|
| לד מִזַּעֲקַת חֶשְׁבּוֹן עַד אֶלְעָלֵה עַד יַהַץ נָתְנוּ קוֹלָם מִצֹּעַר עַד חֹרֹנַיִם עֶגְלַת שְׁלִשִׁיָּה כִּי גַּם מֵי נִמְרִים לִמְשַׁמּוֹת יִהְיוּ. |
| ואני (ה') אשבית למוֹאָב את הפולחן, ואת כל מי שעולה על במת הפולחן כדי להקריב קורבנות ולהקטיר קְטֹרֶת לֵאלֹהָיו [*]ראו גרסא נוספת של הפסוק ביְשַׁעְיָהוּ פרק ט"ז פסוק י"ב .
[^]
יְשַׁעְיָהוּ פרק ט"ז פסוק י"ב: יב
וְהָיָה כִי נִרְאָה כִּי נִלְאָה מוֹאָב עַל הַבָּמָה וּבָא אֶל מִקְדָּשׁוֹ לְהִתְפַּלֵּל וְלֹא יוּכָל.
|
| לה וְהִשְׁבַּתִּי לְמוֹאָב נְאֻם יְהוָה מַעֲלֶה בָמָה וּמַקְטִיר לֵאלֹהָיו. |
| לכן לִבִּי יוציא-קול\יֶהֱמֶה בצליל עצוב כמו של צליל החֲלִילִים על תושבי קִיר חֶרֶשׂ, כי כל מה שנותר מפרי מעשיהם אבד בהתקפת האויב [*]ראו יְשַׁעְיָהוּ פרק ט"ו פסוק ה .
[^]
יְשַׁעְיָהוּ פרק ט"ו פסוק ה: ה
לִבִּי לְמוֹאָב יִזְעָק בְּרִיחֶהָ עַד צֹעַר עֶגְלַת שְׁלִשִׁיָּה כִּי מַעֲלֵה הַלּוּחִית בִּבְכִי יַעֲלֶה בּוֹ כִּי דֶּרֶךְ חוֹרֹנַיִם זַעֲקַת שֶׁבֶר יְעֹעֵרוּ.
ופסוק ל"א למעלה
[^]
יִרְמְיָהוּ פרק מ"ח פסוק ל"א: לא
עַל כֵּן עַל מוֹאָב אֲיֵלִיל וּלְמוֹאָב כֻּלֹּה אֶזְעָק אֶל אַנְשֵׁי קִיר חֶרֶשׂ יֶהְגֶּה.
|
| לו עַל כֵּן לִבִּי לְמוֹאָב כַּחֲלִלִים יֶהֱמֶה וְלִבִּי אֶל אַנְשֵׁי קִיר חֶרֶשׂ כַּחֲלִילִים יֶהֱמֶה עַל כֵּן יִתְרַת עָשָׂה אָבָדוּ. |
| לכולם יש קרחת בראשם, זָקָן מגולח\גרוע, ידיים שרוטות\גְּדֻדֹת והם לבושים בשָׂק על המָתְנַיִם [*]כל אלה מנהגי אֵבֶל. גילוח הראש לקרחת והִתְגּוֹדְדוּת (פציעה עצמית) היו מנהגי אבל נפוצים אצל הגויים, אך אסורים על בני יִשְׂרָאֵל על פי חוקי התורה . כולם מספידים את מתיהם על גַּגּוֹת הבתים וברחובות הערים, כי אני (ה') שָׁבַרְתִּי את מוֹאָב כאילו היתה כלי חרס שאף אחד אינו רוצה להשתמש בו עוד
[^]
דְּבָרִים פרק י"ד פסוק א: א
בָּנִים אַתֶּם לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם לֹא תִתְגֹּדְדוּ וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת.
.[*]ראו גרסא נוספת של הפסוקים ביְשַׁעְיָהוּ פרק ט"ו פסוקים ב-ג .
[^]
יְשַׁעְיָהוּ פרק ט"ו פסוקים ב-ג: ב
עָלָה הַבַּיִת וְדִיבֹן הַבָּמוֹת לְבֶכִי עַל נְבוֹ וְעַל מֵידְבָא מוֹאָב יְיֵלִיל בְּכָל רֹאשָׁיו קָרְחָה כָּל זָקָן גְּרוּעָה.
ג
בְּחוּצֹתָיו חָגְרוּ שָׂק עַל גַּגּוֹתֶיהָ וּבִרְחֹבֹתֶיהָ כֻּלֹּה יְיֵלִיל יֹרֵד בַּבֶּכִי.
|
| לז
כִּי כָל רֹאשׁ קָרְחָה וְכָל זָקָן גְּרֻעָה עַל כָּל יָדַיִם גְּדֻדֹת וְעַל מָתְנַיִם שָׂק.
לח עַל כָּל גַּגּוֹת מוֹאָב וּבִרְחֹבֹתֶיהָ כֻּלֹּה מִסְפֵּד כִּי שָׁבַרְתִּי אֶת מוֹאָב כִּכְלִי אֵין חֵפֶץ בּוֹ נְאֻם יְהוָה. |
| בְּכוּ ויַלְּלוּ על אֵיךְ שנשברה\חַתָּה מוֹאָב! אֵיךְ מוֹאָב הפנה עורף לאויב וברח ממנו, ואז התמלא בבושה על כך והיה למושא לצחוק ולפחד\מְחִתָּה של כל שכניו. |
| לט אֵיךְ חַתָּה הֵילִילוּ אֵיךְ הִפְנָה עֹרֶף מוֹאָב בּוֹשׁ וְהָיָה מוֹאָב לִשְׂחֹק וְלִמְחִתָּה לְכָל סְבִיבָיו. |
| כי ה' אמר כך: הנה האויב יהיה כמו נֶּשֶׁר אשר דואה ופורש את כנפיו כדי לתפוס את טרפו - מוֹאָב. נכבשו\נלכדו\נתפשו הַקְּרִיּוֹת [*]מקום שלא זוהה, ושנזכר גם בעָמוֹס פרק ב פסוק ב ושאר ערי המבצר של מוֹאָב, והלב של החיילים הגיבורים של מוֹאָב יהיה רך באותו היום כמו הלב של אִשָּׁה כואבת בצירי הלידה.
[^]
עָמוֹס פרק ב פסוק ב: ב
וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ בְּמוֹאָב וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת הַקְּרִיּוֹת וּמֵת בְּשָׁאוֹן מוֹאָב בִּתְרוּעָה בְּקוֹל שׁוֹפָר.
ובפסוק כ"ד למעלה
[^]
יִרְמְיָהוּ פרק מ"ח פסוק כ"ד: כד
וְעַל קְרִיּוֹת וְעַל בָּצְרָה וְעַל כָּל עָרֵי אֶרֶץ מוֹאָב הָרְחֹקוֹת וְהַקְּרֹבוֹת.
|
| מ כִּי כֹה אָמַר יְהוָה הִנֵּה כַנֶּשֶׁר יִדְאֶה וּפָרַשׂ כְּנָפָיו אֶל מוֹאָב. מא נִלְכְּדָה הַקְּרִיּוֹת וְהַמְּצָדוֹת נִתְפָּשָׂה וְהָיָה לֵב גִּבּוֹרֵי מוֹאָב בַּיּוֹם הַהוּא כְּלֵב אִשָּׁה מְצֵרָה. |
| וכך מוֹאָב יושמד ולא יחשב עוד לעָם, כיוון שהוא דיבר באופן גאוותני על ה' [*]ראו בפסוק כ"ו .
[^]
יִרְמְיָהוּ פרק מ"ח פסוק כ"ו: כו
הַשְׁכִּירֻהוּ כִּי עַל יְהוָה הִגְדִּיל וְסָפַק מוֹאָב בְּקִיאוֹ וְהָיָה לִשְׂחֹק גַּם הוּא.
|
| מב וְנִשְׁמַד מוֹאָב מֵעָם כִּי עַל יְהוָה הִגְדִּיל. |
| פַּחַד ובור\פַחַת ומלכודת\פָח באו עָלֶיךָ תושב מוֹאָב! ומי שיברח מפני הפַּחַד יפול לבּוֹר, ומי שיעלה מהבּוֹר יִלָּכֵד במלכודת, כי אני (ה') אביא על מוֹאָב את השנה שבה אפקוד אותם כדי להענישם [*]ראו גרסא נוספת של הפסוקים ביְשַׁעְיָהוּ פרק כ"ד פסוקים י"ז-י"ח .
[^]
יְשַׁעְיָהוּ פרק כ"ד פסוקים י"ז-י"ח: יז
פַּחַד וָפַחַת וָפָח עָלֶיךָ יוֹשֵׁב הָאָרֶץ.
יח
וְהָיָה הַנָּס מִקּוֹל הַפַּחַד יִפֹּל אֶל הַפַּחַת וְהָעוֹלֶה מִתּוֹךְ הַפַּחַת יִלָּכֵד בַּפָּח כִּי אֲרֻבּוֹת מִמָּרוֹם נִפְתָּחוּ וַיִּרְעֲשׁוּ מוֹסְדֵי אָרֶץ.
|
| מג
פַּחַד וָפַחַת וָפָח עָלֶיךָ יוֹשֵׁב מוֹאָב נְאֻם יְהוָה.
מד הניס [הַנָּס] מִפְּנֵי הַפַּחַד יִפֹּל אֶל הַפַּחַת וְהָעֹלֶה מִן הַפַּחַת יִלָּכֵד בַּפָּח כִּי אָבִיא אֵלֶיהָ אֶל מוֹאָב שְׁנַת פְּקֻדָּתָם נְאֻם יְהוָה. |
| הנָסִים על נפשם עצרו מחוסר כח כדי לנוח בצל של חֶשְׁבּוֹן, אך אֵשׁ המלחמה יצאה גם מֵחֶשְׁבּוֹן, ולהבת האש יצאה מבין ערי סִיחוֹן שבארץ מוֹאָב [*]סִיחוֹן מֶלֶךְ האֱמֹרִי כבש בעבר הרחוק ממֶלֶךְ מוֹאָב הָרִאשׁוֹן את חֶשְׁבּוֹן והאש אכלה את פיאות השיער
[^]
בַּמִּדְבָּר פרק כ"א פסוק כ"ו: כו
כִּי חֶשְׁבּוֹן עִיר סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי הִוא וְהוּא נִלְחַם בְּמֶלֶךְ מוֹאָב הָרִאשׁוֹן וַיִּקַּח אֶת כָּל אַרְצוֹ מִיָּדוֹ עַד אַרְנֹן.
, וההשערה המקובלת היא שהפסוקים כאן, בגרסת יְשַׁעְיָהוּ-, ובגרסת ספר בַּמִּדְבָּר
[^]
בַּמִּדְבָּר פרק כ"א פסוקים כ"ז-ל: כז
עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן עִיר סִיחוֹן.
כח
כִּי אֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן לֶהָבָה מִקִּרְיַת סִיחֹן אָכְלָה עָר מוֹאָב בַּעֲלֵי בָּמוֹת אַרְנֹן.
כט
אוֹי לְךָ מוֹאָב אָבַדְתָּ עַם כְּמוֹשׁ נָתַן בָּנָיו פְּלֵיטִם וּבְנֹתָיו בַּשְּׁבִית לְמֶלֶךְ אֱמֹרִי סִיחוֹן.
ל
וַנִּירָם אָבַד חֶשְׁבּוֹן עַד דִּיבוֹן וַנַּשִּׁים עַד נֹפַח אֲשֶׁר עַד מֵידְבָא.
מצטטים קינה קדומה על המלחמה הזו.[*]שבצידי הראש ואת שיער הקרקפת\הקָדְקֹד של בני מוֹאָב, אשר נסו משדה הקרב ברעש\שָׁאוֹן גדול[*]ראו גרסא נוספת של הפסוקים בבַּמִּדְבָּר פרק כ"א פסוק כ"ח .
[^]
בַּמִּדְבָּר פרק כ"א פסוק כ"ח: כח
כִּי אֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן לֶהָבָה מִקִּרְיַת סִיחֹן אָכְלָה עָר מוֹאָב בַּעֲלֵי בָּמוֹת אַרְנֹן.
ובַּמִּדְבָּר פרק כ"ד פסוק י"ז
[^]
בַּמִּדְבָּר פרק כ"ד פסוק י"ז: יז
אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב וְקַרְקַר כָּל בְּנֵי שֵׁת.
|
| מה בְּצֵל חֶשְׁבּוֹן עָמְדוּ מִכֹּחַ נָסִים כִּי אֵשׁ יָצָא מֵחֶשְׁבּוֹן וְלֶהָבָה מִבֵּין סִיחוֹן וַתֹּאכַל פְּאַת מוֹאָב וְקָדְקֹד בְּנֵי שָׁאוֹן. |
| אבוי לְךָ מוֹאָב, העם של הָאֵל כְּמוֹשׁ [*]ראו בפסוק ז' למעלה , כי בָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ נלקחו בַּשֶּׁבִי
[^]
יִרְמְיָהוּ פרק מ"ח פסוק ז: ז
כִּי יַעַן בִּטְחֵךְ בְּמַעֲשַׂיִךְ וּבְאוֹצְרוֹתַיִךְ גַּם אַתְּ תִּלָּכֵדִי וְיָצָא כמיש [כְמוֹשׁ] בַּגּוֹלָה כֹּהֲנָיו וְשָׂרָיו יחד [יַחְדָּיו].
[*]ראו גרסא נוספת של הפסוק בבַּמִּדְבָּר פרק כ"א פסוק כ"ט !
[^]
בַּמִּדְבָּר פרק כ"א פסוק כ"ט: כט
אוֹי לְךָ מוֹאָב אָבַדְתָּ עַם כְּמוֹשׁ נָתַן בָּנָיו פְּלֵיטִם וּבְנֹתָיו בַּשְּׁבִית לְמֶלֶךְ אֱמֹרִי סִיחוֹן.
|
| מו אוֹי לְךָ מוֹאָב אָבַד עַם כְּמוֹשׁ כִּי לֻקְּחוּ בָנֶיךָ בַּשֶּׁבִי וּבְנֹתֶיךָ בַּשִּׁבְיָה. |
| אבל בְּאַחֲרִית הַיָּמִים אני (ה') עוד אשיב את השבויים\שְׁבוּת של מוֹאָב לארצם, כשיסתיים ריצוי הדין\מִשְׁפַּט של מוֹאָב [*]גם הקינות של יִרְמְיָהוּ על מִצְרָיִם .
[^]
יִרְמְיָהוּ פרק מ"ו פסוק כ"ו: כו
וּנְתַתִּים בְּיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם וּבְיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וּבְיַד עֲבָדָיו וְאַחֲרֵי כֵן תִּשְׁכֹּן כִּימֵי קֶדֶם נְאֻם יְהוָה.
ועל בְנֵי עַמּוֹן
[^]
יִרְמְיָהוּ פרק מ"ט פסוק ו: ו
וְאַחֲרֵי כֵן אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת בְּנֵי עַמּוֹן נְאֻם יְהוָה.
ועֵילָם
[^]
יִרְמְיָהוּ פרק מ"ט פסוק ל"ט: לט
וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים אשוב [אָשִׁיב] אֶת שבית [שְׁבוּת] עֵילָם נְאֻם יְהוָה.
מסתיימות בדברי נחמה, המנוגדים לדברים הבאים לפניהם. |
| מז וְשַׁבְתִּי שְׁבוּת מוֹאָב בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נְאֻם יְהוָה עַד הֵנָּה מִשְׁפַּט מוֹאָב. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| י"ד | אֵיךְ תֹּאמְרוּ גִּבּוֹרִים אֲנָחְנוּ וְאַנְשֵׁי חַיִל לַמִּלְחָמָה. |
| כ"ח | וִהְיוּ כְיוֹנָה תְּקַנֵּן בְּעֶבְרֵי פִי פָחַת. |
| ל"ב | עַל קֵיצֵךְ וְעַל בְּצִירֵךְ שֹׁדֵד נָפָל. |
| מ"ד | הניס הַנָּס מִפְּנֵי הַפַּחַד יִפֹּל אֶל הַפַּחַת וְהָעֹלֶה מִן הַפַּחַת יִלָּכֵד בַּפָּח.. |
פרטי היוצר\ת
Gyps fulvus, by Markel Olano, goierritarra1 [CC-BY-SA-2.0], via Wikimedia Commons
כַנֶּשֶׁר יִדְאֶה וּפָרַשׂ כְּנָפָיו (מ)