עַלַמַּפָּה

ספר תְּהִלִּים הוא קובץ של 150 מִזְמוֹרִים בעלי נושאים וסגנונות שונים. יש המשערים שמספר המִזְמוֹרִים מרמז על קריאה שבועית של המִזְמוֹרִים במחזור של 3 שנים. לרוב המִזְמוֹרִים יש פסוק כותרת בראשם (24 מִזְמוֹרִים הם "יתומים", כלומר חסרי כותרת). הכותרת בד"כ מציינת את שם המשורר, את ההקשר שבו נקרא, או את מטרתו (למשל אירוע מסויים בחיי דָוִד, או טקס הוֹדָיָיה ציבורי כלשהו).

לרוב, הכותרת גם מציינת את סוג המִזְמוֹר, למשל: מִזְמוֹר, שִׁיר, תְּפִלָּה, תְּהִלָּה, שִׁגָּיוֹן (משוער כסוג של קִינָה), מִכְתָּם (משוער כ"כתובת חקוקה", או כשיר זהב\כֶּתֶם), מַשְׂכִּיל (מִזְמוֹר חינוכי, או אולי מִזְמוֹר הדורש חכמת ביצוע כלשהי מהמבצעים), ושִׁיר יְדִידֹת (שיר אהבה). הכותרת לפעמים גם מציינת הנחיה מוזיקלית לַזַּמָּרִים, לַנַּגָּנִים, או "לַמְנַצֵּחַ" (המשוער כתפקיד הדומה לתפקיד המְנַצֵּחַ המוזיקלי של ימינו). כמה מושגים לא ברורים משוערים כשמות כלי נגינה או שמות לְחָנִים שהיו מוכרים בִּזְמַנּוֹ, ושהותאמו למִזְמוֹר - כמו שׁוּשַׁן ושְּׁמִינִית (אולי כלי נגינה בעלי 6 ו-8 מיתרים), נְּחִילוֹת, מָחֲלַת, עֲלָמוֹת, עַל יוֹנַת אֵלֶם רְחֹקִים, ואַיֶּלֶת הַשַּׁחַר שהם אולי שמות לְחָנִים. המונח "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת" מופיע בכותרות של 15 מִזְמוֹרִים הבאים במקבץ בספר החמישי, וראו מִסְפָּר השערות לגבי משמעותו בסיכום הספר החמישי למטה.

א. המשוררים:

רוב המִזְמוֹרִים מיוחסים בְּכוֹתַרְתָּם לִמְשׁוֹרֵר כלשהו:

• דָוִד: 73 מתוך 150 מִזְמוֹרֵי תְּהִלִּים מיוחסים לדָוִד. כבר בהופעתו הראשונה של דָוִד בספר שְׁמוּאֵל, הוא מוצג כ"יֹדֵעַ מְנַגֵּן בַּכִּנּוֹר" והוא נשלח להרגיע את המלך שאול בנגינתו (). מובאים גם מספר מִזְמוֹרִים של דָוִד מחוץ לספר תְּהִלִּים - כמו קינתו על מות שָׁאוּל ויְהוֹנָתָן (), מִזְמוֹר הַלֵּל לה' שבוצע במהלך התהלוכה בה הובא ארון הברית לירושלים (דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א פרק ט"ז), ושיר התודה שלו לה' (שְׁמוּאֵל-ב פרק כ"ב). שיר התהלוכה ושיר התודה הללו חוזרים אח"כ במקורב במספר מִזְמוֹרִים בתְּהִלִּים.

סִפְרֵי דִּבְרֵי-הַיָּמִים מִסַּפָּרִים בכמה הזדמנויות על סידורי הנגינה והשירה שהנהיג דָוִד בפולחן בירושלים (שאח"כ המשיכו להתקיים גם בימי המקדש). דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א פרק כ"ה מספר למשל שדָוִד קבע את 24 המחלקות של הַלְוִיִּם המשוררים (שישרתו במקדש במחזוריות, שבוע אַחַר שבוע, בדומה למחלקות הכוהנים), מבתי האב של אָסָף, הֵימָן, וידוּתוּן. בכל מחלקה היו 12 משוררים, וסדר העבודה של המחלקות נקבע בגורל.

המִזְמוֹרִים הרבים של דָוִד בספר תְּהִלִּים כוללים סוגים וסגנונות רבים, המופיעים גם אצל המשוררים האחרים (ראו להלן על סוגי המִזְמוֹרִים). אבל רק במקרה של דָוִד, יש מִזְמוֹרִים המתייחסים לארועים ספציפים בתולדות המשורר. ישנם 13 מִזְמוֹרִים "ביוגרפים" כאלה, המתייחסים לימי מרד בנו אַבְשָׁלוֹם, לימים בהם הסתתר משָׁאוּל (בביתו, אצל מֶלֶךְ גַּת, במדבר, ובמערות), בימי פרשת בַּת שָׁבַע והביקורת של נָתָן הַנָּבִיא, ובימי מלחמתו של יוֹאָב באֱדוֹם.

• שְׁלֹמֹה: לשְׁלֹמֹה מיוחסים 2 מִזְמוֹרִים ע"ב וקכ"ז. מִזְמוֹר ע"ב נשמע יותר כמו איחולי הצלחה למלך וציפייה למלכות מלאת פאר וצדק, ולכן מקובל גם לפרשו כנאום ברכה של דָוִד לבנו שְׁלֹמֹה.

• בְּנֵי קֹרַח: לבְּנֵי קֹרַח מיוחסים 11 מִזְמוֹרִים (מתוכם 7 ברצף הפותח את הספר השני, אם מקבלים את מִזְמוֹר מ"ג כחציו השני של מִזְמוֹר מ"ב). הלְּוִיִּים הַמְּשׁוֹרְרִים מבְנֵי קֹרַח, הופקדו ע"י דָוִד על השירה ב"בֵּית ה'" (). הם גם מוזכרים כזמרי מִזְמוֹרִים בימי המֶלֶךְ יהוֹשָׁפָט ().

• אָסָף: לאָסָף מיוחסים 12 מִזְמוֹרִים (מתוכם 11 ברצף הפותח את הספר השלישי). אָסָף היה מבין הַלְּוִיִּים הַמְּשׁוֹרְרִים צאצאי גֵרְשׁוֹם שהתמנה ע"י דָוִד על כְּלֵי הנגינה במקדש (). נְחֶמְיָה מימי הבית השני מזכיר את מסורת המשוררים במקדש הנהוגה עוד מימי דָּוִיד ושְׁלֹמֹה, כשאָסָף היה ראש המשוררים ().

• ידוּתוּן: ידוּתוּן היה בין הלְוִיִּים המשוררים שבמקדש (ראו למשל הַזְכָּרָתוֹ ביחד עם הֵימָן ב). ידוּתוּן מופיע בכותרות של מִזְמוֹרִים ל"ט,ס"ב,ע"ז ביחד עם דָוִד או עם אָסָף, ולכן לא ברור אם הוא מיוחס ככותב המִזְמוֹר, כשותף לכתיבתו, או כמבצעו. כיוון שהניסוח בכותרת הוא "לַמְנַצֵּחַ עַל ידוּתוּן..", יש המשערים שידוּתוּן הוא בעצם של של כלי נגינה או של הנחיית נגינה כלשהי.

• הֵימָן ואֵיתָן הָאֶזְרָחִים: להֵימָן ולאֵיתָן מיוחסים לכל אחד מִזְמוֹר אחד - להֵימָן מִזְמוֹר פ"ח ולאֵיתָן מִזְמוֹר פ"ט. שניהם היה מבין הַלְּוִיִּים הַמְּשׁוֹרְרִים שהתמנו ע"י דָוִד על השִׁירָה במשכן, ואח"כ המשיכו בתפקידם גם במקדש - ראו . הֵימָן מוצג שם בפסוק י"ח כִּבְנוֹ של יוֹאֵל בן שְׁמוּאֵל הנביא, מצאצאי קֹרַח (נכדו של קְהָת בן לֵוִי). אֵיתָן מוצג שם בפסוקים כ"ט-ל"ב כצאצא של מְרָרִי בן לֵוִי. לעומת זאת, ב הֵימָן ואֵיתָן מוצגים כבני זֶרַח בן יְהוּדָה. יש המשערים שֶׁהַשֵּׁם של אביהם זֶרַח הוא מקור כינויים "הָאֶזְרָחִי", ושהם יוחסו מאוחר יותר כצאצאי לֵוִי כדי להצדיק את פעולתם בין הַלְּוִיִּים הַמְּשׁוֹרְרִים.

המשוררים אָסָף, הֵימָן, ואֵיתָן עמדו זה לצד זה כשהופיעו במסגרת תפקידם, כשהֵימָן באמצע, אָסָף מימינו, ואֵיתָן משמאלו. הֵימָן, ואֵיתָן הָאֶזְרָחִים היו ידועים גם כחכמים גדולים (יחד עם כַלְכֹּל וְדַרְדַּע, גם הם בני זֶרַח - ראו ו).

• מֹשֶׁה: למֹשֶׁה מיוחס מִזְמוֹר אחד - מִזְמוֹרִ צ.

ב. סוגי המִזְמוֹרִים:

150 המִזְמוֹרִים בתְּהִלִּים הם בעלי נושאים וסגנונות מגוונים, ולפעמים גם אוצר מלים מִשְׁתַּנֶּה (הנובע אולי מהתקופה בה פעל המשורר). רבים הגדירו מאפיינים סדורים למִזְמוֹרִים או אף חילקו אותם לקבוצות עפ"י מאפיינים כאלה. כמובן שיש דעות רבות לחלוקה שכזאת, והגבולות לא תמיד ברורים כל כך. טבלת הפרקים למטה מציינת את המאפיינים הבאים עבור כל מִזְמוֹר:

• אִישִׁי או צִיבּוּרִי: חלק מהמִזְמוֹרִים מתארים חֲוָויָיה או תפילה פרטית של המשורר (למשל מִזְמוֹר ה), וחלקם נועדו לשירת הקהל וכוללים נושאים ציבוריים (למשל מִזְמוֹר כ) .
• הִמְנוֹן: במִזְמוֹר מסוג הִמְנוֹן המשורר מהלל את ה' על גדולתו וצדקתו. לדוגמה, מִזְמוֹר י"ט.
• הַבְּרִיאָה: חלק מההמנונים מדגישים את גְדוּלַּת ה' כפי שהיא מִתְגַּלֵּית במעשה הַבְּרִיאָה. לדוגמה, מִזְמוֹר ח.
• תְּלוּנָה: עוד סוג נפוץ של מִזְמוֹר הוא תְּלוּנָה על משבר, כמו סבל מפגיעתם של האויבים הרשעים, וּתְפִלָּה לְהֵחָלֵץ מהמשבר. לדוגמה, מִזְמוֹר ז.
• מַחֲלָה: חלק ממזמורי התְּלוּנָה מדגישים מחלה או מצב גופני קשה, ומבקשים עזרה כדי להתגבר עליו, או מודים לו על העזרה שכבר התקבלה. לדוגמה, מִזְמוֹר ל"ט.
• קִינָה: ביטוי של יגון כבד על אסון אישי או לאומי. לדוגמה, מִזְמוֹר ע"ט.
• בִּטָּחוֹן בה': המשורר או הקהל מכריזים על בִּטְחוֹנָם בהגנה שה' נותן להם, ובעזרה שלו שבוודאי תבוא. לדוגמה, מִזְמוֹר מ"ו.
• תּוֹדָה: המשורר או הקהל מודים לה' על שעזר להם בצרה. לדוגמה, מִזְמוֹר י"ח.
• צִיּוֹן: שיר הַלֵּל לירושלים, בה ה' בחר לשכון. לדוגמה, מִזְמוֹר מ"ח.
• מֶלֶךְ: מִזְמוֹר המהלל את המֶלֶךְ, מָשִׁיחַ ה', על גבורתו וצדקתו. לדוגמה, מִזְמוֹר כ"א.
• תּוֹלְדוֹת דָוִד: חלק מהמִזְמוֹרִים של דָוִד כאמור מתייחסים (לפחות בכותרת) לאֵירוּעַ מסוים בחיי דָוִד. לדוגמה, מִזְמוֹר נ"א.
• תּוֹלְדוֹת הָעָם: מִזְמוֹר המזכיר אירועים מתולדות העַם, וּמוּסָר הַהַשְׂכֵּל שיש להפיק מהם. אלה הם לרוב סיפורי הנִסִּים שה' עשה לעַם בימי יציאת מצרים והנדודים במדבר, או חטאי העַם באותם ימים. לדוגמה, מִזְמוֹר ע"ח.
• חָכְמָה: מִזְמוֹר הכתוב בסגנון ספרות החָכְמָה המקראית (למשל של ספרי מִשְׁלֵי, קֹהֶלֶת, ואִיּוֹב). כאן המִזְמוֹר משתמש ב"מְשָׁלִים וְחִידוֹת" כדי לְהִשְׂכִּיל את השומעים, למשל באבחנה שבין הצדיק והרשע והגורל הצפוי להם. לדוגמה, מִזְמוֹר ל"ז.
• אַקְרוֹסְטִיכוֹן: פרקים ט-י, כ"ה, ל"ד, ל"ז, קי"א, קי"ב, קי"ט, ו-קמ"ה כוללים אַקְרוֹסְטִיכוֹן, כלומר אותיות הא-ב מופיעות לפי הסדר בראש פסוקים או מלים. לפעמים חסרה אות אחת או יותר בשל שיבוש או במכוון. פרק י ממשיך את האַקְרוֹסְטִיכוֹן שהתחיל בפרק ט. פרק קי"ט (הארוך ביותר בתנ"ך) כולל 22 בתים בני 8 פסוקים. בכל בית הפסוקים מתחילים באות משותפת, אשר מתקדמת בין הבתים.

ג. החלוקה לחֲמִשָּׁה ספרים:

150 מִזְמוֹרֵי תְּהִלִּים מחולקים (חלוקה לא שווה) ל-5 ספרים (יש המשערים שהחלוקה נועדה להקביל לחלוקת התּוֹרָה ל-5 חוּמָשִׁים). כל ספר (מלבד האחרון) מסתיים בנוסח של אמירת הַלֵּל.

ספר 1:
פרקים א-מ"א (41 מִזְמוֹרִים). 37 מִזְמוֹרִים מיוחסים לדָוִד, בתוספת מִזְמוֹר י שהוא חסר כותרת, בהיותו חלקו השני של מִזְמוֹר ט (כפי שמעיד האַקְרוֹסְטִיכוֹן שבו). 3 המזמורים הנותרים הם חסרי כותרת (מִזְמוֹרִים א-ב, שכנראה היו פעם מִזְמוֹר יחיד, מהווים מעין כותרת לספר תְּהִלִּים כולו, וגם מִזְמוֹר ל"ג הוא חסר כותרת, ואינו מיוחס למשורר ספציפי).

הספר הראשון נחתם בפרק מ"א עם הקריאה: "בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מֵהָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן".

ספר 2:
פרקים מ"ב-ע"ב (31 מִזְמוֹרִים). הספר פותח בקובץ של 7 מִזְמוֹרִים המיוחסים ללְּוִיִּים הַמְּשׁוֹרְרִים מבְנֵי קֹרַח, כשאחד המִזְמוֹרִים מפוצל לשני הפרקים מ"ב-מ"ג. מִזְמוֹר נ מיוחס לאָסָף. 18 מִזְמוֹרִים מיוחסים לדָוִד, והאחרון בספר (ע"ב) מיוחס לשְׁלֹמֹה (או נכתב ע"י דָוִד לבנו שְׁלֹמֹה). 3 המִזְמוֹרִים הנותרים הם חסרי כותרת ("יתומים").

הספר השני נחתם בפרק ע"ב עם הקריאה: "בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עֹשֵׂה נִפְלָאוֹת לְבַדּוֹ. וּבָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹדוֹ לְעוֹלָם וְיִמָּלֵא כְבוֹדוֹ אֶת כֹּל הָאָרֶץ אָמֵן וְאָמֵן". בסוף הספר גם נוספת האמירה ש"כָּלּוּ תְפִלּוֹת דָּוִד בֶּן יִשָׁי", למרות ש18 מִזְמוֹרִים נוספים מיוחסים לדָוִד בשלושת הספרים הנותרים (אולי עדות לעריכתם המאוחרת).

ספר 3:
פרקים ע"ג-פ"ט (17 מִזְמוֹרִים). הספר פותח ברצף של 11 מִזְמוֹרִים של המשורר אָסָף. אח"כ באים עוד מִזְמוֹרִים של משוררים שונים הכוללים 3 מִזְמוֹרִים של בְנֵי קֹרַח, ועוד אחד המשותף להם ולהֵימָן הָאֶזְרָחִי, מִזְמוֹר אחד של אֵיתָן הָאֶזְרָחִי, ומִזְמוֹר אחד של דָוִד (ראו על מְשׁוֹרְרִים אלה בהסבר למעלה).

הספר השלישי נחתם בפרק פ"ט עם הקריאה: "בָּרוּךְ יְהוָה לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן".

ספר 4:
פרקים צ-ק"ו (17 מִזְמוֹרִים). הספר פותח במִזְמוֹר של מֹשֶׁה, ועוד שני מִזְמוֹרִים בהמשך הספר מיוחסים לדָוִד. שאר המִזְמוֹרִים אינם מיוחסים למשורר מסוים, ורובם נועדו לשירת הקהל. מִזְמוֹרִים רבים הם הִמְנוֹנים המהללים את ה' בורא העולם, המולך בו לָנֶצַח בעוז ובצדק. מספר מִזְמוֹרִים קוראים לגויים להצטרף ולהלל את ה' כיוון שהוא מולך גם בהם, אבל מודגש יחסו המיוחד של ה' לעַם יִשְׂרָאֵל - הכולל כעס על חטאיהם, אבל גם חסד לָנֶצַח.

הספר הרביעי נחתם בפרק ק"ו עם הקריאה: "בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן הַלְלוּ יָהּ".

ספר 5:
פרקים ק"ז-ק"נ (44 מִזְמוֹרִים). מתוכם מיוחסים לדָוִד 16 מזמורים (כולל מקבץ של 8 מזמורים רצופים קל"ח-קל"ו), מזמור אחד לשְׁלֹמֹה, והשאר חסרי יחוס.

ששת המזמורים קי"ג-קי"ח נקראים מִזְמוֹרֵי הַלֵּל, ונהוג לקרוא אותם במהלך התפילות בחגי שבועות, סוכות, ושמחת-תורה, וגם כחלק מהַהַגָּדָה של פֶּסַח (פרקים קי"ג-קי"ד לפני הַסְּעוּדָה, ופרקים קט"ו-קי"ח בפרק ה"הַלֵּל" שבא אחרי מזיגת כוס רביעית).

15 המִזְמוֹרִים שבמקבץ ק"כ-קל"ד פותחים בכותרות הכוללות את המונח "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת". משמעות המונח אינה ברורה ורבות ההשערות - למשל שהוא מסמן מִזְמוֹר המיועד לשירה על מדרגות\מַּעֲלוֹת כלשהן במקדש, או שיר של עולי הרגל לירושלים בחגים, או של העולים לירושלים מהגולה. ל"מִזְּמוֹרֵי הַמַּעֲלוֹת" יש אוצר מלים וסגנון דומה ולכן יש הסוברים שנכתבו כולם ע"י אותו משורר. למשל בכמה ממִזְּמוֹרֵי הַמַּעֲלוֹת חוזרת התופעה של "שִׁרְשׁוּר" שבה מילה המופיעה לקראת סוף פסוק, חוזרת בפסוק העוקב. למשל במִזְּמוֹר ק"כ המילה "רְמִיָּה" חוזרת בפסוקים ב-ג, המילה "שָׁכַנְתִּי\שָׁכְנָה" חוזרת בפסוקים ה-ו, והמילה "שָׁלוֹם" חוזרת בפסוקים ו-ז.
זוג המזמורים קל"ה-קל"ו נקראים מִזְמוֹרֵי ההַלֵּל הגדול וכוללים דברי הַלֵּל לה' על הבריאה ועל שליטתו בטבע, ועל העזרה שעשה לעַם ביציאת מצרים.
הספר החמישי כולל את הפרק הקצר ביותר בתנ"ך - פרק קי"ז (עם 2 פסוקים בלבד), ואת הפרק הארוך ביותר בתנ"ך -פרק קי"ט (176 פסוקים מסודרים באַקְרוֹסְטִיכוֹן של 22 בתים בני 8 פסוקים).

הספר החמישי אינו מסתיים בקריאת הַלֵּל נפרדת הפותחת ב"בָּרוּךְ יְהוָה.." כמו הספרים הקודמים. לעומת זאת הוא מסתיים ב5 מִזְּמוֹרֵי תְּהִילָּה הפותחים ומסתיימים בקריאה "הַלְלוּ יָהּ", ואולי גם מִזְמוֹר ק"נ החגיגי מהווה מעין חתימה לספר תְּהִלִּים כולו.