עַלַמַּפָּה

אחרי מות דָוִד, עלה בנו שְׁלֹמֹה למלוכה. שְׁלֹמֹה ביקש מה' כושר לשפוט בצדק את העם, וה' עשה אותו החכם באדם, ואת ממלכתו שלווה ועשירה ממסחר בינלאומי. שְׁלֹמֹה כרת ברית עם חִירָם מֶלֶךְ צוֹר ורכש ממנו אֲרָזִים ובְּרוֹשִׁים מהַלְּבָנוֹן לצורך בניית המִקְדָּשׁ, וגויסו אלפי פועלים למלאכת הבנייה. מפורטת תוכנית מבנה המקדש שכלל אוּלָם כניסה, הֵיכַל, ובֵּית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים עבור הארון, ומפורטים גם כלי הפולחן שבתוך המקדש ובחצר המקדש-. לבסוף הובא אֲרוֹן הבְּרִית למקדש וכבוד ה' מילא את המקום. שְׁלֹמֹה קיים חגיגות לרגל חֲנוּכַּת הַבַּיִת, בהן הוא ברך את ה' וביקש שיאזין במקדש לכל תפילות הָעָם הנאמרות בו, וה' קיבל את תפילתו-.

אחרי 20 שנה בהן נבנו המקדש והארמון ע"י שְׁלֹמֹה, הוא חיזק את יְרוּשָׁלַיִם וערים נוספות בממלכתו וקיבל ערים מחִירָם מֶלֶךְ צוֹר אותן הוא בנה ויישב, יחד עם ערים נוספות שהוא סיפח לממלכתו. שיתוף הפעולה בין המלכים המשיך כשסַפָּנֵי שְׁלֹמֹה וחִירָם יצאו יחדיו לאוֹפִיר כדי להביא משם זָּהָב, ושָׁבוּ מממסעות הסחר הימי שערכו כל 3 שנים עם אוניות עמוסות בזָהָב, כֶסֶף, שֶׁנְהַב, קֹפִים וְתֻכִּיִּים. מַלְכַּת שְׁבָא באה לבקר את שְׁלֹמֹה והתרשמה מחוכמתו הרבה. לשְׁלֹמֹה היו פרטי רכוש מלכותיים מוזהבים רבים כולל מָגִינִּים, כסא מלכות, וכלי מַשְׁקֵה, והוא אסף גם סוסים רבים ועסק בסחר בינלאומי בסוסים ובמרכבות-. מכאן הספר מתמקד בתולדות ממלכת יְהוּדָה, ואינו מפרט את תולדות ממלכת יִשְׂרָאֵל כמו שפירטו ספרי מְלָכִים, אלא רק מזכיר את הארועים העיקריים בהקשר של תולדות יְהוּדָה. הספר מספר על כל מֶלֶךְ - אם עבד את ה' כראוי (ואז זכה לכבוד ולהצלחה), או אם חטא (ואז נענש). בסוף הספר, כל העַם חטא ולכן כולם נענשו בחורבן הבית ובגלות. למלכים רבים גם נשלח נביא שהדריך אותם או גער בהם. תיאור חיי כל מֶלֶךְ מסתיים בציון מקום או אופן קבורתו (בד"כ בעיר דָוִד), ובציון הספר שבו תועדו תולדות המֶלֶךְ - בד"כ בספר דברי נביא או נביאים שניבאו בימיו, או בסֵפֶר הַמְּלָכִים\מַלְכֵי יהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל, סֵפֶר מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל, או במִדְרַשׁ\פרשנות סֵפֶר הַמְּלָכִים. אחרי שְׁלֹמֹה מלכו ביהוּדָה המלכים המופיעים להלן. כל מֶלֶךְ הוא בנו של קודמו, אלא אם כן מצויין אחרת. ניתן, כמו תמיד, לקבל פירוט נוסף על כל מֶלֶךְ ע"י הקשה על שמו המופיע בכחול. ראו גם בתחתית העמוד את האיור עם "שושלות מלכי יהודה, ישראל והנביאים" שבה מופיעים מלכי יהוּדָה במקביל למלכי יִשְׂרָאֵל.

רְחַבְעָם עלה למלוכה אחרי מות שְׁלֹמֹה אביו. הוא התגרה בנתיניו ואיים עליהם בעבודות קשות, וכתוצאה מכך מרדו בו עשרת שבטי יִשְׂרָאֵל והמליכו על עצמם את יָרָבְעָם בֶּן נְבָט, כפי שניבא לו הַנָּבִיא אֲחִיָּהוּ. כך התפצלה הממלכה בין יְהוּדָה שנשארה תחת רְחַבְעָם, ובין שאר שבטי יִשְׂרָאֵל תחת יָרָבְעָם, אשר הנהיג מנהגי פולחן זר בממלכתו. רְחַבְעָם ביצר את ערי יהוּדָה, ולפחות בתחילת מלכותו הלכו נתיניו בדרכי ה', אך לבסוף גם הם החלו לחטוא ופרעה שִׁישַׁק עלה על יְרוּשָׁלַיִם ובזז את המקדש-.

אֲבִיָּם יצא ללחום בצבא יָרָבְעָם, ונאם להם נאום מהר צְמָרַיִם שבו הוא ניסה לשכנע את צבא יָרָבְעָם בחוקיות הבלעדית של ממלכת יהוּדָה. אך יָרָבְעָם תקף את אֲבִיָּה והובס, ואֲבִיָּה המשיך לכבוש ערים בממלכת יִשְׂרָאֵל.

אָסָא הלך בדרכי ה', הסיר את העבודה הזרה מהארץ, וזכה בשנות שקט רבות. הוא הביס בעזרת ה' את צבא זֶרַח הַכּוּשִׁי, וחגג ברוב עַם (את חג שבועות?) ביְרוּשָׁלַיִם-. בַּעְשָׁא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עלה על יְהוּדָה ואָסָא, במקום לסמוך על ה', שילם למֶלֶךְ אֲרָם כדי שיתקוף את בַּעְשָׁא. בַּעְשָׁא אמנם נסוג, אבל אָסָא הוכה במחלת רגליים אנושה.

יְהוֹשָׁפָט הלך בדרכי ה', הסיר את העבודה הזרה מהארץ, שלח שליחים ללמד את העַם תורה, ומינה שופטי צדק. הוא התחזק בממלכתו וזכה לכבוד ולמִסִּים מהעמים השכנים-. אבל יְהוֹשָׁפָט כרת ברית עם אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל החוטא, ויצא איתו לקרב מול אֲרָם, ואַחְאָב מת בקרב. אח"כ מוֹאָב, עַמּוֹן, ואֱדוֹם פלשו לממלכה ויְהוֹשָׁפָט התפלל לעזרת ה' שהשמיד את צבא האויבים.

יְהוֹרָם מֶלֶךְ יְהוּדָה הרג את 6 אֶחָיו אחרי שעלה למלוכה, והמשיך לחטוא לה'. הוא הושפע לרעה מחטאי הפולחן של בית אַחְאָב כיוון שהיה נשוי לבִּתּוֹ עֲתַלְיָה. אֱדוֹם ולִבְנָה מרדו בהצלחה בשלטונו. אֵלִיָּהוּ ניבא לו רעות, שהתקיימו כשאויבים שונים פלשו לממלכה, בזזו את הארמון, ושבו את כל בניו מלבד את יְהוֹאָחָז, ויְהוֹרָם עצמו מת ביסורים ממחלת מעיים.

יְהוֹאָחָז מָלַךְ שנה וחטא לה' בהשפעת אמו עֲתַלְיָה. הוא הצטרף ליְהוֹרָם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל במלחמתו בחֲזָהאֵל מֶלֶךְ אֲרָם בְּרָמוֹת גִּלְעָד. יְהוֹרָם נפצע בקרב והחלים בארמונו שביִזְרְעֶאל ויְהוֹאָחָז ביקר אותו שם, ונרצח ע"י יֵהוּא יחד עם שאר בית אַחְאָב ובני אֶחָיו שלו עצמו.

עֲתַלְיָה אם אֲחַזְיָהוּ רצחה את כל בניו מלבד את יוֹאָשׁ, כדי שתוכל למלוך בעצמה. יוֹאָשׁ התינוק הוסתר במקדש עד ההפיכה שערך יְהוֹיָדָע הכוהן, שבה נרצחה עֲתַלְיָה, ויוֹאָשׁ בן ה-7 עלה למלוכה.

יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יְהוּדָה, בן אֲחַזְיָהוּ, הלך בדרכי ה' והצליח כל עוד יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן הנְחֶה אותו, אבל אחרי מות יְהוֹיָדָע, יוֹאָשׁ התחיל לחטוא לה' וגם הביא לסקילתו למוות של זְכַרְיָה בן יְהוֹיָדָע בחצר המקדש. אח"כ צבא אֲרָם פלש לממלכה ויוֹאָשׁ נרצח בקשר חצר.

אֲמַצְיָה הלך בדרכי ה' והרג את רוצחי אביו. הוא הצליח במלחמותיו מול אֱדוֹם, אבל תקף את ממלכת יִשְׂרָאֵל מתוך בטחון עצמי מופרז (המשל של יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל על החוֹחַ והאֶרֶז). אֲמַצְיָה הוכה ונשבה בידי יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל שפרץ ליְרוּשָׁלַיִם ובזז את המקדש. אֲמַצְיָה חי עוד 15 שנה אחרי מות יוֹאָשׁ, אבל אז נקשר קשר כנגדו, והוא ברח ללָכִיש שם הוא נהרג.

עֻזִּיָּהוּ עלה למלוכה בגיל 16, והצליח במעשיו כל עוד היה נאמן לה': הוא לחם בהצלחה באֱדוֹמים, בפְּלִשְׁתִּים, ובעַרְבִים. הוא בנה ערים, מגדלים ביְרוּשָׁלַיִם, ובורות אגירה בַּמִּדְבָּר, ועסק במרעה ובחקלאות. הוא נעשה גאה, וכשהעז להקטיר על מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת שבמקדש הוא נענש בצָּרַעַת ועבר לגור בנפרד בזמן שבנו יוֹתָם מָלַךְ בפועל.

יוֹתָם מָלַךְ עוד בימי אביו עֻזִּיָּהוּ שנעשה מצורע. הוא הלך בדרכי ה' כמו אביו, ובנה שער עליון למקדש ובעֹפֶל שביְרוּשָׁלַיִם, ובנה גם ערים, מבצרים, ומגדלים בהרים ובחוֹרָשִׁים. הוא נלחם בהצלחה בבני עַמּוֹן, והם העלו לו מס גבוה במשך 3 שנים.

אָחָז חטא לה' בעבודה זרה וגם השבית את הפולחן במקדש. הוא המשיך בכך גם כשה' העניש אותו בפלישות של אויבי יְהוּדָה, כולל האֲדוֹמִים, הפְלִשְׁתִּים, אֲרָם, ויִשְׂרָאֵל, אשר שבתה שבויים רבים ואז שיחררה אותם בעידודו של עֹדֵד הנביא. אָחָז קרא לעזרת מֶלֶךְ אַשּׁוּר, אבל אז נאלץ לחלק לו מאוצרות המקדש. הוא מת ונקבר, אך לא בקברי המְלָכִים.

חִזְקִיָּהוּ הלך בדרכי ה', חידש את הפולחן לה', טיהר את המקדש, הסדיר את העבודות בו וחגג פֶּסַח חגיגי ביְרוּשָׁלַיִם. חִזְקִיָּהוּ חיזק את ביצורי הממלכה, ובנה את נִקְבַּת הַשִּׁלֹחַ ביְרוּשָׁלַיִם, לקראת פלישת סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר שכבש את ערי יְהוּדָה אך נכשל בכיבוש יְרוּשָׁלַיִם, ואח"כ נרצח ע"י בניו באַשּׁוּר. חִזְקִיָּהוּ חלה אנושות, עד שה' נענה לתפילתו והאריך את חייו. מאוחר יותר נהג חִזְקִיָּהוּ בגאווה וכך הביא על עצמו ועל יְהוּדָה ויְרוּשָׁלַיִם את כעס ה', אך הם חזרו בתשובה ולכן תוצאות הכעס של ה' לא באו עליהם בימי חִזְקִיָּהוּ-.

מְנַשֶּׁה מָלַךְ ביְהוּדָה 55 שנים בהן הוא חטא והחטיא את יְהוּדָה בפולחן זר. הוא נענש ונלקח בשבי ע"י צבא אַשּׁוּר, חזר בתשובה, ולבסוף ה' סלח לו והוא שב למלוך והסיר את הפולחן הזר שהקים, וגם חיזק את יְרוּשָׁלַיִם ואת יהוּדָה.

אָמוֹן עלה למלוכה בגיל 22 ומָלַךְ שנתיים בלבד. הוא עשה מעשים רעים בעיני ה' כמו אביו, וכמוהו הנהיג עבודה זרה בממלכה. אך בניגוד לאביו, אָמוֹן לא נכנע בסופו של דבר לפני ה', ועבדיו קשרו קשר כנגדו ורצחו אותו בארמון. "עַם הָאָרֶץ" הכה את הקושרים המליך את יֹאשִׁיָּהוּ בנו.

יֹאשִׁיָּהוּ הלך בדרכי ה', ובמהלך בֶּדֶק הַבָּיִת שעשה במקדש נמצא שם סֵפֶר הַתּוֹרָה. יֹאשִׁיָּהוּ הקריא אותו לפני העַם ביְרוּשָׁלַיִם, חידש את הברית עם ה', חיסל את הפולחן הזר בארץ, וחגג פֶּסַח חגיגי עם כָּל הָעָם ביְרוּשָׁלַיִם. הוא יצא לעצור את פַרְעֹה נְכוֹ שעבר בארץ, ויֹאשִׁיָּהוּ נפצע אנושות בקרב מולו במְגִדּוֹ-.

יְהוֹאָחָז עלה למלוכה אך הודח (ונלקח למִצְרַיִם) ע"י פַרְעֹה נְכו כעבור 3 חודשים.

פַרְעֹה נְכו המליך את יְהוֹיָקִים, אחיו של יְהוֹאָחָז. יְהוֹיָקִים חטא לה', ואח"כ נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל בזז את כלי המקדש והגלה את יְהוֹיָקִים לבָּבֶל.

יְהוֹיָכִין בן יְהוֹיָקִים מָלַךְ אחריו, חטא גם הוא לה', ואחרי כ-3 חודשים הגלה אותו נְבוּכַדְנֶאצַּר לבָּבֶל, בזז שוב את המקדש והמליך במקומו את צִדְקִיָּהוּ (בן יֹאשִׁיָּהוּ).

צִדְקִיָּהוּ מָלַךְ ביְרוּשָׁלַיִם 11 שנים בהן הוא חטא לה' למרות כל האזהרות שקיבל מהנביא יִרְמְיָהוּ. צִדְקִיָּהוּ מרד בנְבוּכַדְנֶאצַּר למרות שנשבע לו בשם ה', ונְבוּכַדְנֶאצַּר עלה על יְרוּשָׁלַיִם והרג בה רבים, בזז את כל כלי המקדש, החריב את העיר והגלה את הניצולים לבָּבֶל.

הגלות נמשכה 70 שנה כפי שחזה יִרְמְיָהוּ, וספר דִּבְרֵי-הַיָּמִים, והתנ"ך כולו מסתיימים בנימה אופטימית עם הצהרת כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס המתירה את שיבת צִיּוֹן.