יִרְמְיָהוּ

פרטי היוצר\ת

לפרטים מלאים על התמונה המקורית, כולל הכותרת, שם היוצר\ת, ורשיון השימוש ניתן להקיש כאן

Jeremiah Lamenting the Destruction of Jerusalem, by Rembrandt (1606–1669). Purchased by the Rijksmuseum Amsterdam with support of private benefactors, the Vereniging Rembrandt, the State of the Netherlands and the Stichting tot Bevordering van de Belangen van het Rijksmuseum [Public domain], via Wikimedia Commons

יִרְמְיָהוּ אבל על חורבות ירושלים

סיכום

ספר נבואות הנביא יִרְמְיָהוּ משולב בסיפורים מתולדות חייו וקורות העם וירושלים בימיו.

הנבואות כוללות בעיקר דברי זעם על חטאי יִשְׂרָאֵל ויְהוּדָה, ונבואות חורבן וקינה לארץ ולמלכיה. חלק מהנבואות מובא בצורת שירים, כולל כ-10 שירים על הגוי שיבוא מצפון להביא את החורבן. הנביא תומך בלהט בכניעה לבָּבֶל, אבל מנבא חורבן גם לה באחרית הימים. הוא מנבא חורבן גם לגויים נוספים - כולל מִצְרַיִם, ארץ הפְּלִשְׁתִּים, מוֹאָב, בני עַמּוֹן, אֱדוֹם, דַמֶּשֶׂק, שבטי המדבר הערביים, ועֵילָם. הנביא גם מנבא כמה נבואות נחמה, על סיום הגלות כעבור 70 שנה ועל עתיד מאושר בו העם יחזור לאלוהיו ולארצו.

תולדות הנביא: יִרְמְיָהוּ נולד בכפר עֲנָתוֹת שביהודה וניבא מימי יֹאשִׁיָּהוּ, ובימי יְהוֹיָקִים ועד חורבן ירושלים בימי צִדְקִיָּהוּ. הספר כולל את סיפור הקדשתו לנביא ומעשים סימליים שה' ציווה עליו לבצע: חגורת הפִּשְׁתִּים (פרק י"ג), הליכה לסדנת היוצר (הקַדָּר - פרק י"ח), ושבירת הבקבוק (פרק י"ט).

הנביא סובל מהתנכלויות רבות בשל דבריו הקשים לעם, כולל מקרוביו ושכניו מעֲנָתוֹת, וממנהיגי העם, כולל כוהנים, נביאי שקר, שרים ומלכים (בעיקר מיְהוֹיָקִים). הוא מושם כמה פעמים במעצר, פעם אחת ללילה אחד ב"מַּהְפֶּכֶת", אבל אח"כ, בימי המצור הבבלי על ירושלים, הוא נעצר לזמן ארוך ב"חֲצַר הַמַּטָּרָה", ופעם או פעמיים גם מושלך לבור שם הוא כמעט מת, עד שצִדְקִיָּהוּ משחרר אותו משם בעידודו של עֶבֶד-מֶלֶךְ הַכּוּשִׁי. יִרְמְיָהוּ מתלונן בפני ה' על הקשיים הללו, אבל לא יכול אלא להמשיך לנבא את דברי הזעם שלו גם מהמעצר. הוא מכתיב את דבריו למזכירו, בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה, שמקריא את הדברים בחצר המקדש. המלך יְהוֹיָקִים שומע על כך ושורף את ספר הנבואה, אבל הנביא מכתיב אותו שוב לבָּרוּךְ.

בינתיים המצור של נְבוּכַדְנֶאצַּר על ירושלים נמשך (כ-18 חודשים) שבהם הרעב כבד בעיר. לבסוף העיר נופלת ונְבוּכַדְנֶאצַּר מחריב אותה, ואת המקדש, ומגלה את רוב העם לבָּבֶל, וממנה את גְּדַלְיָה על העם הנותר. הוא אבל מראה כבוד ליִרְמְיָהוּ, שמוצא מהמעצר ומצטרף לפליטים שנאספו אצל גְּדַלְיָה במִּצְפָּה. גְּדַלְיָה מתעלם מאזהרותיו של יוֹחָנָן ונרצח ע"י יִשְׁמָעֵאל. יִשְׁמָעֵאל לא מצליח לשלוט בעם, וכל הפליטים בראשות יוֹחָנָן בורחים למצרים. יִרְמְיָהוּ מתנגד לירידה למצרים אבל מצטרף לגולים וממשיך להתנבא חורבן במצרים, לזעמם של הפליטים.

מקומות

מבנה הספר

פרקים
א		פתיחת הספר, הצגת יִרְמְיָהוּ וסיפור הקדשתו לנביא.
ב	ט	דברי זעם על חטאי יִשְׂרָאֵל ויְהוּדָה, ונבואות חורבן וקינה לארץ ולמלכיה. חלק מהנבואות מובא בצורת שירים, כולל כ-10 שירים על הגוי שיבוא מצפון להביא את החורבן.
י	י"ט	המשך דברי הזעם, החורבן והקינות משולבים בדברים אישיים של ה' ליִרְמְיָהוּ: הוא מזהיר אותו מהתנכלות קרוביו ושכניו מעֲנָתוֹת, ואוסר עליו להקים משפחה. הוא מצווה עליו את המעשים הסמליים של חגורת הפִּשְׁתִּים (פרק י"ג), הליכה לסדנת היוצר (הקַדָּר - פרק י"ח), ושבירת הבקבוק (פרק י"ט).
כ	כ"ה	נבואות חורבן נוספות לעם, למלכי יהודה (לשַׁלֻּם, ליְהוֹיָקִים וליְהוֹיָכִין, פרק כ"ב), ולגויים (פרק כ"ה) משולבים בסיפורים מתולדות יִרְמְיָהוּ. מעצרו הקצר ב"מַּהְפֶּכֶת" בידי פַּשְׁחוּר. המלך צִדְקִיָּהוּ מבקש ממנו לנבא. מחזה התְּאֵנִים הטובות והרעות. ה' מצווה על הנביא להשקות מכוס הזעם רשימה ארוכה של גויים חוטאים.
כ"ו	כ"ט	סיפורים מתולדות יִרְמְיָהוּ. יִרְמְיָהוּ מתנבא בחצר המקדש, מועמד למשפט וכמעט מוצא להורג. הוא מתנבא לפני נציגי מלכי האזור המתכנסים בירושלים (כנראה לתכנון מרד בבָּבֶל). מאבקו בנביא השקר חֲנַנְיָה. הוא שולח איגרות לגולים מימי יְהוֹיָכִין בבָּבֶל ומואשם בירושלים בנבואת שקר.
ל	ל"ב	נבואות נחמה ליִשְׂרָאֵל ויְהוּדָה. העם מוכה ומתייסר, אבל ביום הגאולה יוסר ממנו עול הגויים, והוא ישוב לשכון בשלווה בישוביו הקודמים, שיוקמו על חורבותיהם. יִרְמְיָהוּ אפילו קונה שדה בעֲנָתוֹת בעיצומו של המצור על ירושלים, כיוון שעוד יבואו ימים בהם יקנו בתים ואדמות בארץ.
ל"ג	ל"ח	תולדות הנביא וקורות ירושלים. יִרְמְיָהוּ עצור ב"חֲצַר הַמַּטָּרָה" וממשיך לנבא חורבן משם. המלך צִדְקִיָּהוּ מארגן את שחרור העבדים אבל אח"כ הם מוחזרים לעבדות, לזעמו של הנביא. סיפור בני משפחת רֵכָב הנאמנים לאב המשפחה (בניגוד לבגידת העם בה'). בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה, מזכירו של הנביא, מקריא את דבריו במקדש, והמלך יהוֹיָקִים שורף את הספר. הבבלים עוזבים את המצור זמנית לטפל בצבא מצרים, והנביא נעצר בחשד שהוא עוזב כדי להצטרף אליהם. הוא מושלך לבור, אבל מוצא ממנו ל"חֲצַר הַמַּטָּרָה" בהוראת צִדְקִיָּהוּ.
ל"ט	מ"ה	המשך תולדות הנביא וקורות ירושלים. נְבֻכַדְנֶאצַּר כובש ומחריב את ירושלים ואת המקדש, מענה את המלך צִדְקִיָּהוּ, ומגלה את העם, אך מראה כבוד ליִרְמְיָהוּ. מלך בבל ממנה את גְּדַלְיָהוּ על העם, ויִרְמְיָהוּ מצטרף אליו במִּצְפָּה. גְּדַלְיָה מתעלם מאזהרותיו של יוֹחָנָן ונרצח ע"י יִשְׁמָעֵאל. יִשְׁמָעֵאל לא מצליח לשלוט בעם, וכל הפליטים בראשות יוֹחָנָן בורחים למצרים. יִרְמְיָהוּ מתנגד לירידה למצרים אבל מצטרף לגולים וממשיך להתנבא חורבן במצרים, לזעמם של הפליטים.
מ"ו	נ"א	נבואות חורבן לגויים - מִצְרַיִם, ארץ הפְּלִשְׁתִּים, מוֹאָב, בני עַמּוֹן, אֱדוֹם, דַמֶּשֶׂק, שבטי המדבר הערביים, עֵילָם, ולבָּבֶל. סגירת הספר.
נ"ב		סיפור כיבוש וביזת ירושלים, ומניית הגולים בגלויות השונות. הענשתו של צִדְקִיָּהוּ בידי נְבוּכַדְנֶאצַּר. שיחרורו של יְהוֹיָכִין מהמעצר בבָּבֶל והעלתו לגדולה.

סיכום פרקים (לחיצה על שם הפרק מובילה לפרוט נוסף ולמפת המקומות המוזכרים בו)

פרק
א	פתיחת הספר: יִרְמְיָהוּ כהן מעֲנָתוֹת מנבא מימי יֹאשִׁיָּהוּ, ובימי יְהוֹיָקִים ועד חורבן ירושלים בימי צִדְקִיָּהוּ. יִרְמְיָהוּ הוקדש עוד בבטן אימו, וכעת ה' נוגע בפיו ומראה לו מראות של מַקֵּל שָׁקֵד (סמל לשקידת ה' בקיום נבואותיו) וסִיר נָפוּחַ מכוון לצפון (כי מצפון תבוא הרעה). ה' מעודד את יִרְמְיָהוּ למסור את דבריו ללא פחד משומעיו שיתנכלו לו כי ה' ישמור עליו.
ב	ה' זוכר בערגה את ימי יציאת מצרים כשעם הלך במדבר אחרי ה' בנאמנות. תוכחה ליִשְׂרָאֵל (שלאחרונה הותקף ע"י אַשּׁוּר) על שזנחו את ה' והלכו אחרי אלילים רבים ואחרי בעלי ברית שונים (כולל מִּצְרַיִם שתכזיב כמו אַשּׁוּר) שיכזיבו (כמו בור מים שבור). הם נמשלים לזונה, לכלה שזנחה את קישוטיה, לגנב שנתפס, לנֶטַע גֶפֶן שהתקלקל, ולנקבת גמל או פֶּרֶא מיוחמת.
ג	העם שעזב את ה' לטובת אלילים רבים נמשל לאישה העוזבת את בעלה כדי לזנות. ה' גרש את ממלכת יִשְׂרָאֵל (המכונה "מְשֻׁבָה") ולמרות זאת ממלכת יְהוּדָה (המכונה כאן "בָּגוֹדָה") הולכת בדרכיה. אך ה' לא יכעס לנצח, וישיב את יִשְׂרָאֵל ואת יְהוּדָה לארץ הטובה. הם באים ומתוודים על חטאיהם.
ד	אם יִשְׂרָאֵל תחזור לה' ותעזוב את עבודת האלילים אז תזכה לברכה. שירים 1-3 על הגוי הבא מצפון וזורע הרס בארץ. העם ומנהיגיו מתחבאים במבצרים ובסלעים. האויב יבוא מצפון כסופת מדבר וישאיר ארץ הרוסה כמו שהיתה לפני הבריאה.
ה	שירים 4-6 על הגוי הבא וזורע הרס בארץ. אין אפילו צדיק אחד בירושלים, בין העניים או גדולי העם. לכן יכו את הארץ חיות טורפות. האויב ישחית את הגידולים, אך ישאיר פליטה. העם נוהג בטיפשות כשאינו משתמש בחושיו לראות את האמת שלפניו - והיא כוחו של ה'. הרשעים מתעללים בחלשים וממלאים את בתיהם בגזל. נביאי השקר והכוהנים חוטאים, לשמחת העם.
ו	שירים 7-10 על הגוי הבא מצפון וזורע הרס בארץ. העם נקרא לברוח מהעיר מלאת הרשע שתּוּקַּף באויב ובסוללת מצור. העם החוטא כולו, מתינוק ועד זקן, יוכה על ידי האויב. האויב יפשוט על כל הארץ בצבא גדול. העם נחלש ומתאבל לשמע הדברים כמו אישה יולדת. הנביא בוחן את חטאי העם כמו ממגדל. קשה למצוא צדיקים בעם כמו שקשה לצורף לברור מתכות טובות מרעות.
ז	3 נבואות שנאמרו במקדש: יִרְמְיָהוּ נקרא לנבא בשער המקדש לפני קהל הבאים. אַל להם לחטוא ואז לבטוח בבית המקדש כערובה לכך שה' לא יפגע בהם, כי הרי ה' כבר הרס את שִׁילה שם שכן ה' בעבר. מצוות הקורבנות לא היתה כלולה במצוות המרכזיות שקיבל העם לראשונה כשיצא ממצרים, והיא פחות חשובה מהצורך ללכת לפי תורת ה'. מנהג הקרבת ילדים (למֹלֶךְ) בבמות התֹּפֶת שבגֵיא בֶן הִנֹּם מאוס ע"י ה'.
ח	המשך השיר מהפרק הקודם על התועבות בגֵיא בֶן הִנֹּם: בעתיד יוּצְּאוּ נבלות גדולי העם מקבריהם למול הכוכבים אותם עבדו. שירי חורבן 1-2: העם דוהר ללא לאות בחטאיו (כולל החושבים עצמם לחכמים בתורת ה'). הארץ רועשת מקולות צבא האויב הבא מצפון ומחריב את הארץ. הנביא מקונן על סבל העם.
ט	שירי חורבן 3-5: הנביא רוצה לעזוב את הארץ למקום רחוק (מלון במדבר) מהחוטאים המרכלים ומרמים איש את רעהו. מי חכם ויודע את הסיבה לחורבן הארץ? ה' מסביר שזאת בשל חטאי העם. ה' מציע לקרוא למקוננות כדי לקונן על העם ולגרום לבכי השומעים על החורבן והגלות. שתי אימרות חוכמה: רק היודע את ה' זכאי להתגאות. בקרוב כולם יִמּוֹלוּ - כל הגויים, וגם בני יִשְׂרָאֵל, כיוון שהם עַרְלֵי לֵב.
י	אין לנהוג כדרך הגויים בניבוי עתידות אסטרולוגי, ובעבודת פסלי אלילים, כי הם מעשה אדם בלבד. דברי תהילה לה', יוצר ארץ ושמים. קריאה לירושלים הנצורה להתכונן לגלות שתבוא ע"י אויב הבא מצפון. העם מבקש שה' לא יכעס עליו אלא על הגויים שלא מכירים בו ושהחריבו את הארץ והמקדש.
י”א	העם נדרש לקיים את "הַבְּרִית הַזֹּאת" (ספר הברית שנמסר בסיני - ראו שְׁמוֹת כ"א-כ"ג, או אולי ספר התורה שהתגלה במקדש בימי המלך יֹאשִׁיָּהוּ, ראו מְלָכִים-ב כ”ב-כ"ג) אך העם מפר את הברית ולכן יענש. ה' מזהיר את יִרְמְיָהוּ שקהל מאזיניו מעירו עֲנָתוֹת רוצים להורגו. הנביא מבקש נקמה, וה' יענישם במוות בחֶרֶב וברָעָב.
י”ב	הנביא מתלונן על כך שהרשעים והבוגדים מצליחים ושלווים, ומבקש שה' יענישם. ה' מזהירו מבגידת קרובי משפחתו. ה' עזב את נחלתו (הארץ) ומסר את יְדִידָיו (העם) לאויביהם. הארץ תחרב ויבואו אליה חיות וציפורי טרף. ה' אומר שיגרש את העמים השכנים לנחלתו, אך אח"כ ירחם עליהם, יחזירם לארצותיהם, ויבנה אותם אם יִלְמְדוּ לעבוד את ה' כמו עם ישראל.
י”ג	ה' מצווה על יִרְמְיָהוּ לקנות לעצמו חגורת פִּשְׁתִּים, לשמור עליה שלא תתקלקל במים, אבל אז להטמינה בנקיק בנחל פְּרָת. כשהוא אוסף אותה היא כבר מקולקלת. הנמשל הוא העם שהיה קרוב לה' עד שחטא והתקלקל. ה' יגרום לשכרון מנהיגי העם. קריאה למלך ולגבירה (אם המלך) להתאבל על הכתר שהוסר מראשם. העם לא יכול להפוך לצדיק כמו שכּוּשִׁי לא יהפוך ללבן ונמר לחסר חברבורות על פרוותו.
י”ד	קינה על הבצורת ותוצאותיה - צמא ורעב אצל בני האדם והחיות. העם מתוודה על חטאיו ומתחנן שה' יושיע אותם, ולו למען שמו (הרי רק ה' יכול להוריד גשמים ולא אלילי הגויים). יִרְמְיָהוּ מתרץ את חטאי העם בנבואות שלום של נביאי, השקר וה' מבטיח להענישם.
ט”ו	ה' משיב לבקשות העם מהפרק הקודם: אפילו אם מֹשֶׁה או שְׁמוּאֵל היו מבקשים שיסלח לעם, הוא יסרב ויכה אותם בכל מיני פורענויות. הנביא מקונן על שנולד להיות איש של נבואות זעם, ושָׂנוּא הקהל. הוא נאלץ להתבודד ולהימנע מלהשתעשע עם ידידים. ה' קורא לנביא לשוב בו מדבריו ולחזור ליִעוּדוֹ, והוא יגן עליו מאויביו.
ט”ז	ה' מצווה על הנביא לא להנשא ולא להביא ילדים, כי גורלם יהיה למות עם שאר העם. ה' אוסר על הנביא לנהוג מנהגי אבלות על המתים הרבים שלא יקברו. ה' ישלח דייגים וציידים רבים (משל לאויבים) לצוד את המסתתרים, כי אי אפשר להסתתר מפני ה'. בעתיד הגוים יבואו לה' ויוֹדוּ שאבותיהם עבדו אלוהי שקר מעשי אדם ובלתי מועילים.
י”ז	חטאי עם יְהוּדָה חרוטים על ליבה ועל מזבחותיה. אָרוּר האיש (כעַרְעָר במדבר) הבוטח באדם ולא בה', ובָּרוּךְ האיש (כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם) הבוטח בה'. הקהל שואל את הנביא למה נבואותיו לא מתרחשות, והוא מבקש את הגנת ה'. ה' מצווה על יִרְמְיָהוּ לעמוד בשערי ירושלים ולהזהיר את הקהל לשמור על קדושת השַּׁבָּת.
י”ח	ה' מצווה על יִרְמְיָהוּ ללכת לסדנת היוצר (הקַדָּר) שם הקַדָּר יוצר כְּלִי על אָבְנָיִם. הכְּלִי נשבר והקַדָּר מכין חדש. כך ה' יכול לעשות לעמים ש"התקלקלו". ה' מתלונן על שהעם עזב אותו ללא הגיון, כמו שלג העוזב את הלבנון ונמס. אויבי יִרְמְיָהוּ זוממים רעות נגדו, והוא מתלונן לפני ה' שהם מחזירים לו בכך רעה תחת טובה, כי הוא הרי רצה בטובתם. אך כעת הוא מבקש שה' ינקום בהם.
י”ט	ה' מצווה על יִרְמְיָהוּ לקנות בקבוק ולקחת אותו ולהתנבא באזור גֵּיא בֶן הִנֹּם, ששימש לעבודה זרה (שריפת ילדים כחלק מהפולחן לאל המֹּלֶךְ). המקום הטמא יקרא בעתיד "גיא ההריגה" ושם יקברו המוני המתים. ה' מצווה על יִרְמְיָהוּ לשבור את הבקבוק לפני הקהל, ולהכריז שכך ישבור ה' את העם ואת העיר. יִרְמְיָהוּ עובר לחצר בית המקדש שבהר הבית, וחוזר שם על נבואת החורבן שלו.
כ	פַּשְׁחוּר (פקיד בבית המקדש) שומע את נבואות החוּרְבָּן של יִרְמְיָהוּ בחצר המקדש, מכה אותו ועוצר אותו ב"מַּהְפֶּכֶת" (אולי סַד לגפיים), אך משחררו למָחֳרָת. הנביא מקלל אותו ואת בני ביתו בגירוש ומוות בגלות בבָּבֶל. יִרְמְיָהוּ מתלונן על קשייו כנביא אך אינו מסוגל להפסיק להתנבא. הוא מקלל את היום שבו נולד ואת האיש שבישר על לידתו לאביו.
כ”א	המלך צִדְקִיָּהוּ שולח שליחים ליִרְמְיָהוּ לבקש שיתפלל לה' למען העיר הנתונה במצור מלך בָּבֶל. הנביא עונה בנבואת חורבן ומוות, מלבד לאלה שיסגירו את עצמם לבבלים. נבואה לבית משפחת מלכי יְהוּדָה (בֵּית דָּוִד): על המלכים לערוך משפטי צדק, וָלֹא - ייענשו. גם היושבים בערי המישור של יְהוּדָה לא יהיו פטורים מתוצאות החורבן של הכיבוש.
כ”ב	יִרְמְיָהוּ מנבא בשער שאם בית דָוִד ימלוך בצדק אז ימשיך למלוך, אך אם לא אז ארצו תחרב. נבואות למלכי יהודה: לשַׁלֻּם שימות בגלות (במצרים), ליְהוֹיָקִים שלא נהג בצדק כמו אביו יֹאשִׁיָּהוּ, ובנה את ארמונו תוך עושק, וייקבר "קְבוּרַת חֲמוֹר", וליְהוֹיָכִין שיוגלה עם אימו (לבבל) וצאצאיו לא יֵשְׁבוּ עוד על כס המלכות.
כ”ג	מנהיגי העם נמשלים לרועים שמאבדים את הצאן, ולכן ה' יענישם ויחזיר את הצאן לרעות בנָוֶה פּוֹרֶה תחת רועים טובים. הוא יביא מלך מבית דָוִד שימלוך בחוכמה ובצדק. הנביא מספר על החוויה הגופנית המטלטלת שעוברת עליו כשה' מוסר לו את דבריו. הוא יוצא כנגד נביאי השקר הממציאים את דבריהם, או לוקחים דברים איש מרעהו, ואז מנבאים אותם כאילו קיבלו אותם מה' בחלום.
כ”ד	אחרי גלות יְהוֹיָכִין יחד עם האֵלִיטות של העם לבָּבֶל, ה' מראה ליִרְמְיָהוּ, מול המקדש, שני מקבצי תְּאֵנִים - תְּאֵנִים טובות, ותְּאֵנִים שאינן ראויות למאכל. הטובות נמשלות לעם שגלה לבָּבֶל, וצפוי עוד לשוב לארץ בעזרת ה'. התאנים הרעות משולות לנותרים בארץ ולבורחים למצרים, והם יהיו בזויים בכל מקום בו יהיו.
כ”ה	בימי יְהוֹיָקִים, יִרְמְיָהוּ כבר ניבא 23 שנים מימי יֹאשִׁיָּהוּ, וחזר שוב ושוב על האזהרה לעם לחזור בתשובה. העם לא שמע ולכן ייענש ע"י מלך בָּבֶל, שיחריב גם את העמים השכנים. ה' מצווה על הנביא להשקות מכוס זעם את הגויים (רשימה ארוכה) ובסופם גם את "שֵׁשַׁךְ" (שם צופן לבָּבֶל). הרועים (המנהיגים) יְיַלְּלוּ כשהם וצאנם (העם) יהיו לטבח, ע"י ה' השואג ויוצא כמו אריה ממשכנו.
כ”ו	יִרְמְיָהוּ מתנבא בחצר המקדש שאם העם לא יחזור בתשובה אז ה' לא יהסס להחריב את ביתו (המקדש) כמו שהחריב בעבר את משכנו בשִׁלֹה. הַכֹּהֲנִים וְהַנְּבִאִים שומעים זאת ומבקשים להורגו. נערך משפט בפני הַשָּׂרִים, ומוזכרים התקדימים של נביאי החורבן - מִיכָה מימי חִזְקִיָּהוּ שלא הומת, ואוּרִיָּהוּ מימי יְהוֹיָקִים שברח למצרים, הוסגר משם, והוצא להורג. אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן מגן על יִרְמְיָהוּ והוא לא מוענש.
כ”ז	בימי המלך צִדְקִיָּהוּ, מתכנסים בירושלים נציגי מלכי האזור. יִרְמְיָהוּ שם על עצמו מוֹסֵרוֹת ומוטות (סמל לשעבוד לבָּבֶל) ושולח כאלה גם לנציגים. הוא מזהיר אותם וגם את צִדְקִיָּהוּ, שכעת ה' בחר בנְבוּכַדְנֶאצַּר לשלוט בעולם, ולכן עליהם להכנע לבָּבֶל, וָלֹא, ימותו ויוגלו מאדמתם. אין להאמין לנביאי השקר החוזים את החזרת כלי המקדש מבָּבֶל, כי מרד בבָּבֶל יוביל לביזת שאר הכלים שנותרו בעיר.
כ”ח	בימי צִדְקִיָּהוּ מתנבא נביא השקר חֲנַנְיָה במקדש מול העם ויִרְמְיָהוּ שעוד שנתיים יבוא השחרור מבָּבֶל ויושבו כלי המקדש. יִרְמְיָהוּ עונה שהלוואי והנבואה היא נכונה, אבל נטל ההוכחה על חֲנַנְיָה. חֲנַנְיָה שובר מעל יִרְמְיָהוּ את המוטות ששם על עצמו (ראו פרק קודם), ויִרְמְיָהוּ מנבא שבמקומם יוטלו מוטות בַּרְזֶל. הוא מאשים את חֲנַנְיָה בנבואת שקר, וכעבור חודשיים חֲנַנְיָה מת.
כ”ט	יִרְמְיָהוּ שולח איגרת למנהיגי גלות יְהוֹיָכִין בבָּבֶל, וקורא להם להתבסס שם, כי ישובו רק כעבור 70 שנה. העם בארץ בינתיים יסבול חורבן. נביאי השקר אַחְאָב וצִדְקִיָּהוּ יועלו על המוקד ע"י מלך בָּבֶל. שְׁמַעְיָהוּ שומע את האיגרת ונוזף בצְפַנְיָה הַכֹּהֵן שהוא אינו עוצר את "מְשֻׁגָּע" יִרְמְיָהוּ. צְפַנְיָה מראה את איגרת שְׁמַעְיָהוּ ליִרְמְיָהוּ והוא מאשימו בנבואת שקר.
ל	נבואות נחמה ליִשְׂרָאֵל ויְהוּדָה, על שיבה מהגלות אל הארץ. העם מוכה ומתייסר, אבל ביום הגאולה יוסר ממנו עול הגויים, והוא ישוב לשכון בשלווה בישוביו הקודמים, שיוקמו על חורבותיהם. הגויים שהיכו אותו יוכו בעצמם באותה דרך, והעם לא יעבוד אותם עוד, אלא את ה' ואת בית דָּוִד.
ל”א	נבואת נחמה בעיקר לשבטי יִשְׂרָאֵל הגולים (שהנביא חוזה בחלומו). ה' עוד זוכר אותם באהבה (בֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם) והם יזכו עוד לשוב בשמחה לארץ ולֵהָנוֹת מפריה. בנים לא יוענשו עוד על חטאי אבותיהם. הם יצטרפו לבני יְהוּדָה בירושלים. ה' יכרות עם העַם ברית חדשה שתתקיים כמו שמתקיימים חוקי הטבע. תוקם עיר לה' בהר הבית, שאותה לא יעזוב או יהרוס שוב.
ל”ב	בימי צִדְקִיָּהוּ, יִרְמְיָהוּ כלוא ב"חֲצַר הַמַּטָּרָה" בגלל נבואות החורבן שלו. לפי נבואת ה' בא אליו חֲנַמְאֵל, בן-דודו, ומבקש למכור לו את שדהו שבעֲנָתוֹת. למרות החורבן והכיבוש הצפוי של הארץ, יִרְמְיָהוּ קונה את השדה מול עדים ומבקש ממזכירו בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה לגנוז את תעודת הקנייה בכד חרס לשנים ארוכות. כשהנביא שואל את ה' על ההגיון שבקניית השדה, ה' עונה שעוד יבואו ימים בהם יקנו בתים ואדמות בארץ.
ל”ג	יִרְמְיָהוּ עדיין עצור ב"חֲצַר הַמַּטָּרָה" וה' מודיע על החורבן הצפוי לעיר ולארץ בגלל חטאי העם. אבל יום יבוא וה' ישיב את הגולים ויסלח לחטאיהם, והברית עם העַם ועם בית דָוִד, הכוהנים והלויים תישמר כמו חוקי הטבע. במקומות שעכשיו הרוסים ושוממים מאדם וחי, יִשָּׁמְעוּ עוד קולות שמחה של חתונות, תודה לה', וירבוץ שם עוד צאן בשלווה.
ל”ד	יִרְמְיָהוּ מודיע למלך צִדְקִיָּהוּ על נפילתה הצפויה של העיר. המלך צִדְקִיָּהוּ כורת ברית יחד עם העם והשָּׂרִים, שבה משוחררים כל העבדים העברים בירושלים (כדי לעזור במצור), אבל אח"כ (בימי הפוגה זמנית במצור) האדונים מחזירים לעצמם שוב את העבדים ששיחררו. יִרְמְיָהוּ מודיע שהעם יענש על הפרה זאת של הברית ושצבא בָּבֶל יחזור למצור ויחריב את העיר.
ל”ה	ה' מצווה על יִרְמְיָהוּ להזמין את בני משפחת רֵכָב לאחת מהלשכות במקדש ולהשקות אותם שם יָיִן. הם באים אך מסרבים לשתות את היין, בגלל שאביהם הקדמון, יוֹנָדָב בֶּן רֵכָב, אסר על כל צאצאיו לשתות יין (וגם אסר עליהם לבנות בתים ולעסוק בחקלאות, אלא לגור באוהלים). ה' מסביר את הנמשל, שבניגוד לבני רֵכָב הנאמנים למצוות אביהם, העַם לא מקיים את מצוות ה'. לכן,העַם יענש (במצור), ומשפחת רֵכָב תזכה לאריכות ימים.
ל”ו	יִרְמְיָהוּ מכתיב לבָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה את כל נבואותיו (מימי יֹאשִׁיָּהוּ) על מגילת ספר. יִרְמְיָהוּ לא יכול לבוא בעצמו למקדש, ולכן בָּרוּךְ מקריא את הספר לפני הקהל המתכנס שם ביום צום. השָּׂרִים שומעים על מה שקרה ומדווחים למלך יְהוֹיָקִים ששורף את הספר. יִרְמְיָהוּ מכתיב שוב את הספר לבָּרוּךְ, עם נבואות נוספות.
ל”ז	הבבלים עוזבים את המצור על ירושלים כדי לטפל בצבא מצרים שיצא לקראתם אך יִרְמְיָהוּ מנבא (לשליחי המלך) שהמצרים יחזרו לארצם, והבבלים יחזרו למצור, וישרפו את העיר. הוא מנסה לעזוב את העיר אך נעצר ומושלך לבור, באשמה שהוא בורח לבבלים. יִרְמְיָהוּ מתחנן לפני צִדְקִיָּהוּ שלא ישיבו לבור, והוא מוחזר לחצר המטרה שם הוא מקבל לחם ליום עד תום הלחם בכל העיר.
ל”ח	שָׂרֵי המלך שומעים שיִרְמְיָהוּ ממליץ לברוח לבבלים, והם מאלצים את צִדְקִיָּהוּ לצוות על מעצרו, והוא מושלך לבור מים ריק ומתבוסס שם בטיט. עֶבֶד-מֶלֶךְ הַכּוּשִׁי, סָרִיס מבית המלך, משכנע את המלך להוציא את הנביא מהבור חזרה לחצר המטרה, פן ימות. המלך מזמן אליו את יִרְמְיָהוּ שממליץ לו להסגיר את עצמו בידי מלך בבל, אך צִדְקִיָּהוּ חושש לעשות זאת. יִרְמְיָהוּ נשאר עצור בחצר המטרה עד נפילת העיר.
ל”ט	נְבֻכַדְנֶאצַּר צר על יְרוּשָׁלַ‍ִם ואחרי כ-18 חודש החומות מובקעות. צִדְקִיָּהוּ בורח אך נתפש, בניו נשחטים לפניו והוא מעוור ונלקח לבָּבֶל. חומות העיר נהרסות, ונְבוּזַרְאֲדָן מַגְלֶה את הפליטים לבָּבֶל. נְבוּכַדְנֶאצַּר מצווה על נְבוּזַראֲדָן לשמור על יִרְמְיָהוּ, ויִרְמְיָהוּ מוצא ממעצרו בחצר המטרה ועובר לעַם שעִם גְּדַלְיָהוּ בֶּן אֲחִיקָם. הוא מבטיח לעֶבֶד-מֶלֶךְ הַכּוּשִׁי (שהצילו מבור הטיט) שישרוד בחיים את חורבן העיר.
מ	יִרְמְיָהוּ אסור באזיקים בין שאר השבויים, ונְבוּזַרְאֲדָן משחרר אותו ומציע לו לבוא איתו לבבל או ללכת להיכן שירצה בארץ. יִרְמְיָהוּ מצטרף לעָם במִּצְפָּה שנמצא עִם גְּדַלְיָה (שהבבלים הפקידו על העָם שנותר בארץ). לשם מצטרפים גם פליטי הצבא ופליטים שחזרו מעבר הירדן. יוֹחָנָן מזהיר את גְּדַלְיָה שיִשְׁמָעֵאל נשלח ע"י מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן כדי להורגו, אך גְּדַלְיָה לא מאמין.
מ”א	יִשְׁמָעֵאל ו10 אנשים סועדים אצל גְּדַלְיָהוּ במִּצְפֶּה, ושם רוצחים אותו, ואת האנשים שאיתו, כולל חיילים בבלים ששהו שם. הוא גם רוצח קבוצת אנשים שבאה לגְּדַלְיָהוּ עם מנחות ומשליך את הגופות לבור קדום. יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ משיג אותו בגִבְעוֹן, ויִשְׁמָעֵאל בורח עם 8 מקורבים לעַמּוֹן. יוֹחָנָן אוסף איתו את שארית העַם והם בורחים לכוון מצרים מפחד נקמת בבל על מעשי יִשְׁמָעֵאל.
מ”ב	יוֹחָנָן והעָם שאיתו מבקשים מיִרְמְיָהוּ להתפלל למענם לה', ומבטיחים לעשות מה שיאמר. ה' מתגלה ליִרְמְיָהוּ אחרי 10 ימים, והוא מודיע לעם שאם ישארו בארץ אז ה' יעזור להם ולכן אל להם לפחוד מנקמת מלך בָּבֶל. אבל אם ירדו למצרים, בניגוד למצוות ה', בתקווה ששם אין מלחמה ורעב, אז עליהם לדעת שהחרב והרעב מהם הם חוששים ישיגו אותם גם במצרים.
מ”ג	אחרי שיִרְמְיָהוּ סיים למסור את מצוות ה' (להשאר בארץ ולא לרדת למצרים), מנהיגי העם מאשימים אותו בנבואת שקר, ומאשימים את בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה שהוא הסית את יִרְמְיָהוּ לכך. הם מובילים את כל הָעָם לתַּחְפַּנְחֵס שבמצרים, ומצטרפים אליהם גם יִרְמְיָהוּ ובָּרוּךְ. יִרְמְיָהוּ טומן שם מול הארמון יסודות מבנה מלְבֵנָה שהוא מכין, ומנבא שמעליה יוקם כֵּס לנְבוּכַדְנֶאצַּר שיכבוש את מצרים וישרוף את מקדשיה.
מ”ד	הפליטים מיהודה התיישבו במצרים - במִגְדֹּל, תַחְפַּנְחֵס, נֹף, ובאֶרֶץ פַּתְרוֹס. יִרְמְיָהוּ מזכיר להם שהחורבן בא בשל חטא העבודה הזרה, ואם הם ימשיכו בכך גם במצרים אז ה' יכה בהם גם כאן כמו שהכה את הארץ. הם עונים שהחורבן בא עליהם רק כשהפסיקו לעבוד את "מְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם", ויִרְמְיָהוּ עונה שהעונש בא גם על חטאי אבותיהם ומנהיגיהם. האוֹת שנבואת החורבן במצרים תתקיים, הוא שה' יפיל את פַּרְעֹה חָפְרַע מֶלֶךְ מִצְרַיִם ביד אויביו.
מ”ה	כשיִרְמְיָהוּ הכתיב את מגילת נבואותיו לבָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה, בָּרוּךְ מתלונן על גורלו המר (בו צער אישי נוסף על הלאומי?). יִרְמְיָהוּ מזכיר שה' יהרוס את הארץ שאותה בָּנָה, וגמולו של בָּרוּךְ יהיה בכך שבעוד שרעה תיפול על כולם, בָּרוּךְ יציל את נפשו בכל מקום שאליו ילך.
מ”ו	נבואה למִצְרַיִם 1: צבא מִצְרַיִם בראשות פַּרְעֹה נְכוֹ יובס ע"י נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל בקרב כָּרכּמיש שעל נהר הפְּרָת. מצרים חשבה לכסות את כל הארץ כמו היאור העולה על גדותיו, אך צבאה יובס, יחד עם שכירי החרב שלה. נבואה למִצְרַיִם 2: נְבוּכַדְנֶאצַּר בא להכות את מִצְרָיִם. מצרים תהיה לשממה ועל תושביה להתכונן לגָּלוּת. צבא מצרים ושכירי החרב שלה ידמו לעֶגְלָה יפה ולעגלים מפוטמים, הבורחים בפחד מפני אויב האורב להם כמו נחש, ובא עם גרזנים לכרות את היער.
מ”ז	נבואת החורבן לארץ הפְּלִשְׁתִּים על הכיבוש המצרי (או הבבלי?) הצפוי בה. האויב ישטוף את הארץ כמו נחל הבא מצפון, ויציף ערים על יושביהן. האויב, עִם ה', ישדוד ויכה את עַזָּה, אַשְׁקְלוֹן, צור, צידון, ואת כְּרֵתִים. הם ינהגו מנהגי אבלות, ולשוא יתחננו לפני חרב ה' לשקוט.
מ”ח	נבואות חורבן למוֹאָב: קינה על רשימה ארוכה של ערי מוֹאָב, אזורים (העמק והמישור), דרכים ונחלים. מוֹאָב תיפול יחד עם כְּמוֹשׁ (אלוהי מואב) וכוהניו. הפליטים ינהגו מנהגי אבלות ויבכו בגגות וברחובות. מוֹאָב היתה שאננה כי מעולם לא חוותה גלות. אבל באחרית הימים בני מוֹאָב ישובו אליה.
מ”ט	נבואות חורבן שנמסרו בתקופות שונות, על בני עַמּוֹן שירשו שלא בצדק את נחלת שבט גָּד, על אֱדוֹם הבזוייה, על דַמֶּשֶׂק ושאר ערי אֲרָם, על שבטי המדבר הערביים (קֵדָר ובני קֶדֶם) שנְבוּכַדְנֶאצַּר מלך בָּבֶל, שליח ה', יַכֶּה, ועל עֵילָם. אבל נוספת נחמה לנבואות על בני עַמּוֹן, ועֵילָם, שבאחרית הימים ישובו לאדמתם.
נ	נבואת חורבן לבָּבֶל האלילית. אויב מצפון יבוא ויחריב את העיר ובכך יעשה לה מה שעשתה לאחרים. ה' יתנקם בה על הרס מקדשו, וישיב את העם (בני יִשְׂרָאֵל ויְהוּדָה) מהגלות.
נ”א	נבואת חורבן לבָּבֶל. בָּבֶל בעבר היתה מפוארת, ושלטה בעמים רבים והיתה המַפֵּץ בידי ה' לנפץ בו את ישראל וגויים נוספים. עכשיו יעלו עליה אויבים ויהרסו אותה ואת אליליה. יִרְמְיָהוּ מוסר את נבואות החורבן שלו על בָּבֶל לשְׂרָיָה שנשלח לשם ע"י צִדְקִיָּהוּ, ומבקש ממנו לקרוא את הדברים ואז להשליך את הספר, הקשור לאבן, לנהר הפְּרָת, סמל לשקיעת בָּבֶל. סוף דברי הנביא יִרְמְיָהוּ.
נ”ב	נְבֻכַדְנֶאצַּר צר על יְרוּשָׁלַ‍ִם ואחרי כ18 חודש החומות מובקעות. צִדְקִיָּהוּ בורח אך נתפש, בניו נשחטים לפניו והוא מעוור ונלקח לבָּבֶל. נְבוּזַרְאֲדָן שורף את המקדש, הורס את העיר ומגלה את השורדים בה. אֱוִיל מְרֹדַךְ מלך בָּבֶל משחרר ומיטיב עם יְהוֹיָכִין.

ציטוטים נבחרים - חלקם מולחנים

פרק	פסוק
א	י"ד	"מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה עַל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ.."
ב	ב	זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ, לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה.
ה	כ"א	עַם סָכָל וְאֵין לֵב, עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמָעוּ
ו	י"ד	וַיְרַפְּאוּ אֶת שֶׁבֶר עַמִּי עַל נְקַלָּה לֵאמֹר שָׁלוֹם שָׁלוֹם וְאֵין שָׁלוֹם.
ט	א	מִי יִתְּנֵנִי בַמִּדְבָּר מְלוֹן אֹרְחִים
י	כ"ה	שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ עַל הַגּוֹיִם
י"א	כ	שֹׁפֵט צֶדֶק בֹּחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב
י"ג	כ"ג	הֲיַהֲפֹךְ כּוּשִׁי עוֹרוֹ וְנָמֵר חֲבַרְבֻּרֹתָיו
י"ד	ח	מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעוֹ בְּעֵת צָרָה
י"ז	ח	וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם..
כ"ג	ט	נִשְׁבַּר לִבִּי בְקִרְבִּי..
כ"ה	י"ב	וְהָיָה כִמְלֹאות שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקֹד עַל מֶלֶךְ בָּבֶל..
ל"א	י"ד	קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ..
ל"א	ט"ז	וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם.
ל"א	י"ט	הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד עַל כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ רַחֵם אֲ‍רַחֲמֶנּוּ נְאֻם יְהוָה.
ל"ג	י	עוֹד יִשָּׁמַע..בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלַ‍ִם..קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה..
ל"ג	י"א	הוֹדוּ אֶת יְהוָה צְבָאוֹת כִּי טוֹב יְהוָה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ..
נ"א	ה	כִּי לֹא אַלְמָן יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה מֵאֱלֹהָיו..

נפשות פועלות