פרטי היוצר\ת
The Tel Dan Stele on display at the Israel Museum, Jerusalem. By Oren Rozen / [CC-BY-SA-4.0]
הכתובת מהמצבה בתל דָּן, המילים "בית דוד" מודגשות בגיר.
|
בת זוג
מִיכַל אֲבִיגַיִל אֲחִינֹעַם מַעֲכָה חַגִּית אֲבִיטָל עֶגְלָה בַּת שֶׁבַע
דָוִד במקרא
אחרי שה' מאס במלכות שָׁאוּל, הוא שלח את שְׁמוּאֵל לבֵית לָחֶם כדי לבחור מלך מבני יִשַׁי. שְׁמוּאֵל בחן את כל 7 האחים הגדולים ולא מצא מועמד - עד שדָוִד הקטן נקרא מהצאן, ונמשח למלוכה. רוח ה' עברה לדָוִד ועזבה את שָׁאוּל, שהחל לקרוא לדָוִד לנגן לפניו כדי להרגיעו. דָוִד נשלח ע"י אביו לשאול בשלומם של אחיו הגדולים שבצבא שָׁאוּל אשר נערך מול הפלישתים, וכשראה את גָּלְיָת מתגרה בצבא ישראל ובה' הוא ביקש ללכת לקראתו. שָׁאוּל הציע לו את מדיו ואת חרבו אך דָוִד לבסוף יצא חמוש רק עם חלוקי נחל שאסף, וקלע את אחת מהאבנים במצחו של גָּלְיָת. גָּלְיָת נפל על פָּנָיו ודָוִד כרת את ראשו והפך לגיבור העם. דָוִד התיידד אח"כ ידידות נפש עם יְהוֹנָתָן בן שָׁאוּל ונשא לאישה את מִיכַל, בת שָׁאוּל הקטנה, אחרי שסירב לשאת את הבת הגדולה מֵרַב.
שָׁאוּל החל לקנא בדָוִד והטיל עליו את חניתו בעת שניגן לפניו. יְהוֹנָתָן ניסה לפייס את אביו אך ללא הועיל ולבסוף סייע לו לברוח, וגם מִיכַל מילטה אותו דרך חלון ביתם. דָוִד ברח לשְׁמוּאֵל ברָמָה, ושָׁאוּל רדף אחריו אך סיים בכך שהחל להתנבא שם יחד עם שאר הנביאים. יְהוֹנָתָן ניסה שוב לפייס את אביו אך נכשל ואותת לדָוִד שעליו לברוח באמצעות הדברים שאמר לכאורה לנערו לגבי איסוף החיצים שלו. יְהוֹנָתָן כרת אח"כ ברית נוספת עם דָוִד שהבטיח להיות נאמן גם לצאצאי בית יְהוֹנָתָן לכשיהיה מלך. דָוִד ברח לנֹב וקיבל מאֲחִימֶלֶךְ הכהן שם לֶחֶם ואת חרבו של גָּלְיָת בתואנה שהוא בשליחות חשאית של שָׁאוּל. דָוִד התחבא במערת עֲדֻלָּם שם הצטרפה אליו משפחתו וקבוצה של 400 נואשים, והפקיד בינתיים את הוריו אצל מלך מוֹאָב, וכששָׁאוּל גילה על העזרה שנתן אֲחִימֶלֶךְ לדָוִד הוא הרג אותו יחד עם כל שאר כהני נֹב ותושבי העיר.
דָוִד ניסה למצוא מחסה אצל אָכִישׁ מֶלֶךְ גַּת הפלישתית, אך נאלץ להתחפש למשוגע כדי לברוח משם כשהחל לעורר את חשדם של אנשי המלך
דָוִד ביקש מנָבָל הכַּרְמֶלי מנחה בתמורה לעזרה שנתן לרועיו אך נָבָל סירב לו בגסות. דָוִד יצא אליו עם צבאו אך אֲבִיגַיִל אשת נָבָל עצרה אותו בנימוק שאל לדָוִד לשפוך דם בניסיון להושיע את עצמו במקום לתת לה' להושיעו. מאוחר יותר נָבָל מת ודָוִד נשא לאישה את אֲבִיגַיִל. דָוִד התגנב פעם למחנה שָׁאוּל בעת שכולם היו ישנים ולקח משם את החנית ואת צפחת המיים של שָׁאוּל. אח"כ הוא קרא לשָׁאוּל מראש הר סמוך והציג לפניו את החנית כהוכחה על כך שהוא וויתר שוב על הזדמנות להרוג אותו, ושָׁאוּל שוב התפייס עמו.
דָוִד חזר שוב לארץ פלישתים וקיבל מאָכִישׁ מלך גַּת את צִקְלָג. משם, במשך כ-16 חודשים פשט דָוִד על שבטים נוודים, כולל על העמלקים, ופעם כשהעמלקים פשטו על צִקְלָג בהעדרו, הוא שיחרר מהם את התושבים החטופים, כולל את נשותיו. כשצבא הפלישתים יצא ללחום בישראל, התנגדו שרי הצבא הפלישתים לנוכחותו של דָוִד והוא שב לצִקְלָג.
שָׁאוּל ויְהוֹנָתָן נפלו בקרב מול הפלישתים בגִּלְבֹּעַ, וכשנער עֲמָלֵקִי בא לדָוִד כדי "לבשר" לו שעזר לשָׁאוּל למות לבקשתו, דָוִד זעם שפגע במשיח ה' וצווה להורגו. אַבְנֵר העביר את אִישׁ-בֹּשֶׁת בן שָׁאוּל (בן 42) למַחֲנָיִם והכתיר אותו למלך בעוד דָוִד מלך מחֶבְרון על יְהוּדָה. חילות אַבְנֵר ויוֹאָב מפקד דָוִד נפגשו בשני צידי הבריכה שבגִּבְעוֹן והתפתח קרב עקוב מדם בו אַבְנֵר וצבאו נסוגו אך אַבְנֵר הספיק להרוג את עֲשָׂהאֵל (אחי יוֹאָב) שהתעקש לרדוף אחיו. אַבְנֵר הסתכסך עם אִישׁ-בֹּשֶׁת על שנזף בו כשאַבְנֵר בא אל רִצְפָּה פילגש שָׁאוּל, ואַבְנֵר העביר את שאר העם לצדו של דָוִד. דָוִד קיבל את אַבְנֵר בשלום לאחר שזה השיב לו את מִיכַל (בעוד בעלה השני פַּלְטִיאֵל הלך ובכה אחריה), אך יוֹאָב לא קיבל את והרג את אַבְנֵר כנקמה על הרג עֲשָׂהאֵל, למורת רוחו של דָוִד. האחים בַּעֲנָה ורֵכָב הרגו את אִישׁ-בֹּשֶׁת בעודו ישן שנת צהריים בביתו ודָוִד דאג לקבורתו והרג את הרוצחים.
דָוִד כבש את יְרוּשָׁלַיִם מהיבוסים והקים בה את ביתו העשוי מארזים שקיבל מחִירָם מלך צֹר. כשדָוִד השיב את ארון הברית בתהלוכה מבית אֲבִינָדָב ליְרוּשָׁלַיִם בשירה וריקודים קלילים, מִיכַל נזפה בו על שהשפיל כך את עצמו, ודָוִד כעס עליה ובשל כך כבר לא היו לה יותר ילדים. דָוִד נלחם והביס את הפלישתים, ואת ממלכות אֲרַם צוֹבָה, אֲרַם דַּמֶּשֶׂק, אֱדוֹם ועַמּוֹן (אחרי שמלכם משפיל את שגרירי דָוִד וחותך את זקנם ואת מדיהם), והפקיד בהם נציבים או הטיל עליהם מס. מלך חֲמָת כרת ברית עם דָוִד ושלח לו את בנו עם מנחות שהוקדשו לה' בירושלים ביחד עם שאר שלל המלחמות. דָוִד זימן את מְפִיבֹשֶׁת בן יְהוֹנָתָן הנכה ברגליו, כדי לעשות לו חסד בעבור אביו, והזמין אותו ואת בנו הקטן לעבור ליְרוּשָׁלַיִם ולסעוד על שולחנו.
דָוִד ראה את בַּת שֶׁבַע רוחצת על גגה וחשק בה. הוא שלח את אוּרִיָּה בחזרה לצבא שעדיין לחם בבני עמון יחד עם מכתב חתום ליוֹאָב בו יוֹאָב התבקש לחשוף את אוּרִיָּה לסכנה לבדו ובכך לגרום למותו. אוּרִיָּה אמנם מת ודָוִד הביא את בַּת שֶׁבַע לארמון, שם היא ילדה לו בן. נָתָן סיפר לדָוִד את סיפור כבשת הרש כדי לגעור בו על מעשה בַּת שֶׁבַע, והודיע לו על העונש הצפוי לו ולביתו. תינוקו של דָוִד מבַּת שֶׁבַע מת למרות תפילותיו, אבל אח"כ נולד שְׁלֹמֹה לדָוִד ולבַּת שֶׁבַע ושְׁלֹמֹה נמסר לנָתָן והיה לאהוב ה'.
אַמְנוֹן בן דָוִד חשק בתָּמָר אחותו, אנס אותה ואח"כ גירש אותה. דָוִד ובעיקר אַבְשָׁלוֹם אחיה כעסו מאוד על אַמְנוֹן בשל כך, אך לא עשו דבר בינתיים. כעבור שנתיים אַבְשָׁלוֹם הזמין את אַמְנוֹן לחגוג איתו את חג הגֵּז בבַעַל חָצוֹר ורצח אותו שם בעת שהיה שיכור. אַבְשָׁלוֹם ברח לסבו - תַּלְמַי מלך גְּשׁוּר, ואחרי 3 שנים יוֹאָב הביא לדָוִד אישה חכמה מתְּקוֹעַ ששיכנעה אותו להשיב את אַבְשָׁלוֹם ליְרוּשָׁלַיִם וכך נעשה. אַבְשָׁלוֹם מרד בדָוִד אביו ודָוִד ברח לעבר הירדן והשאיר מאחור את 10 פילגשיו, את הכוהנים עם הארון, ואת חוּשַׁי הָאַרְכִּי שיחד עם בני הכוהנים המשיך לרגל על אַבְשָׁלוֹם ביְרוּשָׁלַיִם למען דָוִד. אַבְשָׁלוֹם הגיע ליְרוּשָׁלִָם ולפי עצת אֲחִיתֹפֶל שכב שם עם פילגשי אביו על הגג לעיני כל העם. בינתיים דָוִד ברח וקיבל צידה מצִיבָא עבד מְפִיבֹשֶׁת שהלשין על אדונו כאילו הוא תומך במרד. בהמשך שִׁמְעִי בֶן גֵּרָא מבית שָׁאוּל, קילל את דָוִד וזרק עליו ועל אנשיו אבנים ואפר.
אַבְשָׁלוֹם קיבל את עצת חוּשַׁי הרעה ולא את עצת אֲחִיתֹפֶל (שהתאבד בשל כך) וגייס את העם לרדוף אחרי דָוִד בעבר הירדן. התפתח קרב עקוב מדם בו הובסו תומכי אַבְשָׁלוֹם, ואַבְשָׁלוֹם עצמו הסתבך בענפי עץ אֵלָה עם שיערו השופע ונשאר תלוי כך על העץ עד שיוֹאָב בא ונעץ בו 3 חניתות. אֲחִימַעַץ וכושי מיהרו לרוץ "לבשר" לדָוִד על הניצחון ורק אחרי היסוסים העז הכושי לדווח לו על מות בנו. דָוִד התאבל על אַבְשָׁלוֹם עד שיוֹאָב נזף בו לחדול מכך. אח"כ באו המונים מהעם לעבור יחד איתו את הירדן בדרך חזרה ליְרוּשָׁלַיִם והוא סולח לכל המורדים לשעבר (כולל לשִׁמְעִי בֶן גֵּרָא ולמְפִיבֹשֶׁת שהצליח להכחיש שבכלל מרד).
שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי מרד בדָוִד ששלח אחריו את עֲמָשָׂא, אך עֲמָשָׂא התעקב ויוֹאָב הרג אותו והמשיך את המרדף בעצמו. שֶׁבַע התבצר באָבֵל בֵּית מַעֲכָה ויוֹאָב צר עליה עד שאישה חכמה השליכה את ראש שֶׁבַע מהחומה. דָוִד מסר לגִּבְעוֹנים את 7 נכדי שָׁאוּל (כולל את 5 בני מֵרַב ששהו אצל מִיכַל) כדי לכפר על חטאי שָׁאוּל לגִּבְעוֹנים והם הרגו והוקיעו אותם ללא קבורה. רִצְפָּה שמרה על הגופות למשך כמה חודשים עד שדָוִד הביא אותם לקבורה יחד עם עצמות שָׁאוּל ויְהוֹנָתָן אותם הוא הביא מיָבֵשׁ גִּלְעָד. דָוִד שלח את יוֹאָב לפקוד את כל העם למרות שיוֹאָב יעץ לו להמנע מכך
דָוִד קבע את סדרי הפולחן ב"בֵּית ה'", שאח"כ שימשו גם שנים רבות בבית המקדש שבנה בנו שְׁלֹמֹה. בין השאר הוא קבע את משמרות הכוהנים והלְוִיִּם המשרתים במקדש, כולל המשוררים והשוערים. דָוִד הסדיר במיוחד את הפעילות המוזיקלית כחלק מהפולחן, וקבע 24 מחלקות של לְוִיִּם משוררים (שישרתו במקדש במחזוריות, שבוע אַחַר שבוע, בדומה למחלקות הכוהנים). אֵלֶּה באו מבתי האב של אָסָף, הֵימָן, וידוּתוּן, שהיו אחראים על כלי הנגינה ועל השירה. בכל מחלקה היו 12 משוררים, וסדר העבודה של המחלקות נקבע בגורל. לדָוִד מיוחסים גם 73 מתוך 150 מִזְמוֹרֵי ספר תְּהִלִּים, הכוללים סוגים וסגנונות מגוונים, וגם מִזְמוֹרִים המתייחסים לארועים ספציפים בתולדותיו, כולל בין השאר אירועים מהימים בהם הסתתר משָׁאוּל, מִיְּמֵי מרד בנו אַבְשָׁלוֹם, ומִיְּמֵי פרשת בַּת שָׁבַע.
בערוב ימיו הביאו לו עבדיו נערה בתולה יפיפיה, את אֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית, כדי שתשכב בחיקו ותחמם אותו (דָוִד אבל לא "ידע" אותה). אֲדֹנִיָּה בֶן דָוִד וחַגִּית התחיל לנהוג כמלך, אך בַּת שֶׁבַע ונָתָן הַנָּבִיא שכנעו את דָוִד לתמוך בהמלכת שְׁלֹמֹה. כשדָוִד נטה למות הוא צווה על שְׁלֹמֹה להמשיך ולשמור על מצוות ה', ולא לסלוח ליוֹאָב על רציחתו את אַבְנֵר ואת עֲמָשָׂא, וגם לא לשִׁמְעִי בֶן גֵּרָא על הקללות שקילל את דָוִד כשזה ברח מאַבְשָׁלוֹם, אך לעשות חסד עם בני בַרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי שעזרו לו באותם ימים. דָוִד מת ונקבר ביְרוּשָׁלַיִם, אחרי שמלך 7 שנים בחֶבְרוֹן ו-33 ביְרוּשָׁלַיִם.
שָׁאוּל החל לקנא בדָוִד והטיל עליו את חניתו בעת שניגן לפניו. יְהוֹנָתָן ניסה לפייס את אביו אך ללא הועיל ולבסוף סייע לו לברוח, וגם מִיכַל מילטה אותו דרך חלון ביתם. דָוִד ברח לשְׁמוּאֵל ברָמָה, ושָׁאוּל רדף אחריו אך סיים בכך שהחל להתנבא שם יחד עם שאר הנביאים. יְהוֹנָתָן ניסה שוב לפייס את אביו אך נכשל ואותת לדָוִד שעליו לברוח באמצעות הדברים שאמר לכאורה לנערו לגבי איסוף החיצים שלו. יְהוֹנָתָן כרת אח"כ ברית נוספת עם דָוִד שהבטיח להיות נאמן גם לצאצאי בית יְהוֹנָתָן לכשיהיה מלך. דָוִד ברח לנֹב וקיבל מאֲחִימֶלֶךְ הכהן שם לֶחֶם ואת חרבו של גָּלְיָת בתואנה שהוא בשליחות חשאית של שָׁאוּל. דָוִד התחבא במערת עֲדֻלָּם שם הצטרפה אליו משפחתו וקבוצה של 400 נואשים, והפקיד בינתיים את הוריו אצל מלך מוֹאָב, וכששָׁאוּל גילה על העזרה שנתן אֲחִימֶלֶךְ לדָוִד הוא הרג אותו יחד עם כל שאר כהני נֹב ותושבי העיר.
דָוִד ניסה למצוא מחסה אצל אָכִישׁ מֶלֶךְ גַּת הפלישתית, אך נאלץ להתחפש למשוגע כדי לברוח משם כשהחל לעורר את חשדם של אנשי המלך
[^]י"א-ט"ז
. הוא הושיע את בני קְעִילָה מהפלישתים אך נאלץ לברוח כשהבין שהם עומדים להסגירו לידי שָׁאוּל, והמשיך למצוא מחבור במקומות שונים ברחבי יהוּדָה כמו בְּמִדְבַּר זִיף ובמִדְבַּר מָעוֹן. שָׁאוּל רדף את דָוִד עד עֵין גֶּדִי ועצר לעשות את צרכיו במערה שבירכתיה ישבו דָוִד ואנשיו. דָוִד כרת את כנף מעילו של שָׁאוּל בלי שזה הרגיש בכך וכששָׁאוּל יצא מהמערה, הראה לו דָוִד את כנף המעיל ושָׁאוּל נרגש והתפייס עמו והשביע את דָוִד שלא יפגע בביתו לאחר שיהיה מֶּלֶךְ.
דָוִד ביקש מנָבָל הכַּרְמֶלי מנחה בתמורה לעזרה שנתן לרועיו אך נָבָל סירב לו בגסות. דָוִד יצא אליו עם צבאו אך אֲבִיגַיִל אשת נָבָל עצרה אותו בנימוק שאל לדָוִד לשפוך דם בניסיון להושיע את עצמו במקום לתת לה' להושיעו. מאוחר יותר נָבָל מת ודָוִד נשא לאישה את אֲבִיגַיִל. דָוִד התגנב פעם למחנה שָׁאוּל בעת שכולם היו ישנים ולקח משם את החנית ואת צפחת המיים של שָׁאוּל. אח"כ הוא קרא לשָׁאוּל מראש הר סמוך והציג לפניו את החנית כהוכחה על כך שהוא וויתר שוב על הזדמנות להרוג אותו, ושָׁאוּל שוב התפייס עמו.
דָוִד חזר שוב לארץ פלישתים וקיבל מאָכִישׁ מלך גַּת את צִקְלָג. משם, במשך כ-16 חודשים פשט דָוִד על שבטים נוודים, כולל על העמלקים, ופעם כשהעמלקים פשטו על צִקְלָג בהעדרו, הוא שיחרר מהם את התושבים החטופים, כולל את נשותיו. כשצבא הפלישתים יצא ללחום בישראל, התנגדו שרי הצבא הפלישתים לנוכחותו של דָוִד והוא שב לצִקְלָג.
שָׁאוּל ויְהוֹנָתָן נפלו בקרב מול הפלישתים בגִּלְבֹּעַ, וכשנער עֲמָלֵקִי בא לדָוִד כדי "לבשר" לו שעזר לשָׁאוּל למות לבקשתו, דָוִד זעם שפגע במשיח ה' וצווה להורגו. אַבְנֵר העביר את אִישׁ-בֹּשֶׁת בן שָׁאוּל (בן 42) למַחֲנָיִם והכתיר אותו למלך בעוד דָוִד מלך מחֶבְרון על יְהוּדָה. חילות אַבְנֵר ויוֹאָב מפקד דָוִד נפגשו בשני צידי הבריכה שבגִּבְעוֹן והתפתח קרב עקוב מדם בו אַבְנֵר וצבאו נסוגו אך אַבְנֵר הספיק להרוג את עֲשָׂהאֵל (אחי יוֹאָב) שהתעקש לרדוף אחיו. אַבְנֵר הסתכסך עם אִישׁ-בֹּשֶׁת על שנזף בו כשאַבְנֵר בא אל רִצְפָּה פילגש שָׁאוּל, ואַבְנֵר העביר את שאר העם לצדו של דָוִד. דָוִד קיבל את אַבְנֵר בשלום לאחר שזה השיב לו את מִיכַל (בעוד בעלה השני פַּלְטִיאֵל הלך ובכה אחריה), אך יוֹאָב לא קיבל את והרג את אַבְנֵר כנקמה על הרג עֲשָׂהאֵל, למורת רוחו של דָוִד. האחים בַּעֲנָה ורֵכָב הרגו את אִישׁ-בֹּשֶׁת בעודו ישן שנת צהריים בביתו ודָוִד דאג לקבורתו והרג את הרוצחים.
דָוִד כבש את יְרוּשָׁלַיִם מהיבוסים והקים בה את ביתו העשוי מארזים שקיבל מחִירָם מלך צֹר. כשדָוִד השיב את ארון הברית בתהלוכה מבית אֲבִינָדָב ליְרוּשָׁלַיִם בשירה וריקודים קלילים, מִיכַל נזפה בו על שהשפיל כך את עצמו, ודָוִד כעס עליה ובשל כך כבר לא היו לה יותר ילדים. דָוִד נלחם והביס את הפלישתים, ואת ממלכות אֲרַם צוֹבָה, אֲרַם דַּמֶּשֶׂק, אֱדוֹם ועַמּוֹן (אחרי שמלכם משפיל את שגרירי דָוִד וחותך את זקנם ואת מדיהם), והפקיד בהם נציבים או הטיל עליהם מס. מלך חֲמָת כרת ברית עם דָוִד ושלח לו את בנו עם מנחות שהוקדשו לה' בירושלים ביחד עם שאר שלל המלחמות. דָוִד זימן את מְפִיבֹשֶׁת בן יְהוֹנָתָן הנכה ברגליו, כדי לעשות לו חסד בעבור אביו, והזמין אותו ואת בנו הקטן לעבור ליְרוּשָׁלַיִם ולסעוד על שולחנו.
דָוִד ראה את בַּת שֶׁבַע רוחצת על גגה וחשק בה. הוא שלח את אוּרִיָּה בחזרה לצבא שעדיין לחם בבני עמון יחד עם מכתב חתום ליוֹאָב בו יוֹאָב התבקש לחשוף את אוּרִיָּה לסכנה לבדו ובכך לגרום למותו. אוּרִיָּה אמנם מת ודָוִד הביא את בַּת שֶׁבַע לארמון, שם היא ילדה לו בן. נָתָן סיפר לדָוִד את סיפור כבשת הרש כדי לגעור בו על מעשה בַּת שֶׁבַע, והודיע לו על העונש הצפוי לו ולביתו. תינוקו של דָוִד מבַּת שֶׁבַע מת למרות תפילותיו, אבל אח"כ נולד שְׁלֹמֹה לדָוִד ולבַּת שֶׁבַע ושְׁלֹמֹה נמסר לנָתָן והיה לאהוב ה'.
אַמְנוֹן בן דָוִד חשק בתָּמָר אחותו, אנס אותה ואח"כ גירש אותה. דָוִד ובעיקר אַבְשָׁלוֹם אחיה כעסו מאוד על אַמְנוֹן בשל כך, אך לא עשו דבר בינתיים. כעבור שנתיים אַבְשָׁלוֹם הזמין את אַמְנוֹן לחגוג איתו את חג הגֵּז בבַעַל חָצוֹר ורצח אותו שם בעת שהיה שיכור. אַבְשָׁלוֹם ברח לסבו - תַּלְמַי מלך גְּשׁוּר, ואחרי 3 שנים יוֹאָב הביא לדָוִד אישה חכמה מתְּקוֹעַ ששיכנעה אותו להשיב את אַבְשָׁלוֹם ליְרוּשָׁלַיִם וכך נעשה. אַבְשָׁלוֹם מרד בדָוִד אביו ודָוִד ברח לעבר הירדן והשאיר מאחור את 10 פילגשיו, את הכוהנים עם הארון, ואת חוּשַׁי הָאַרְכִּי שיחד עם בני הכוהנים המשיך לרגל על אַבְשָׁלוֹם ביְרוּשָׁלַיִם למען דָוִד. אַבְשָׁלוֹם הגיע ליְרוּשָׁלִָם ולפי עצת אֲחִיתֹפֶל שכב שם עם פילגשי אביו על הגג לעיני כל העם. בינתיים דָוִד ברח וקיבל צידה מצִיבָא עבד מְפִיבֹשֶׁת שהלשין על אדונו כאילו הוא תומך במרד. בהמשך שִׁמְעִי בֶן גֵּרָא מבית שָׁאוּל, קילל את דָוִד וזרק עליו ועל אנשיו אבנים ואפר.
אַבְשָׁלוֹם קיבל את עצת חוּשַׁי הרעה ולא את עצת אֲחִיתֹפֶל (שהתאבד בשל כך) וגייס את העם לרדוף אחרי דָוִד בעבר הירדן. התפתח קרב עקוב מדם בו הובסו תומכי אַבְשָׁלוֹם, ואַבְשָׁלוֹם עצמו הסתבך בענפי עץ אֵלָה עם שיערו השופע ונשאר תלוי כך על העץ עד שיוֹאָב בא ונעץ בו 3 חניתות. אֲחִימַעַץ וכושי מיהרו לרוץ "לבשר" לדָוִד על הניצחון ורק אחרי היסוסים העז הכושי לדווח לו על מות בנו. דָוִד התאבל על אַבְשָׁלוֹם עד שיוֹאָב נזף בו לחדול מכך. אח"כ באו המונים מהעם לעבור יחד איתו את הירדן בדרך חזרה ליְרוּשָׁלַיִם והוא סולח לכל המורדים לשעבר (כולל לשִׁמְעִי בֶן גֵּרָא ולמְפִיבֹשֶׁת שהצליח להכחיש שבכלל מרד).
שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי מרד בדָוִד ששלח אחריו את עֲמָשָׂא, אך עֲמָשָׂא התעקב ויוֹאָב הרג אותו והמשיך את המרדף בעצמו. שֶׁבַע התבצר באָבֵל בֵּית מַעֲכָה ויוֹאָב צר עליה עד שאישה חכמה השליכה את ראש שֶׁבַע מהחומה. דָוִד מסר לגִּבְעוֹנים את 7 נכדי שָׁאוּל (כולל את 5 בני מֵרַב ששהו אצל מִיכַל) כדי לכפר על חטאי שָׁאוּל לגִּבְעוֹנים והם הרגו והוקיעו אותם ללא קבורה. רִצְפָּה שמרה על הגופות למשך כמה חודשים עד שדָוִד הביא אותם לקבורה יחד עם עצמות שָׁאוּל ויְהוֹנָתָן אותם הוא הביא מיָבֵשׁ גִּלְעָד. דָוִד שלח את יוֹאָב לפקוד את כל העם למרות שיוֹאָב יעץ לו להמנע מכך
[*]לפי שְׁמוּאֵל-ב פרק כ"ד פסוק ט
. הנביא גָּד הציע לדָוִד לבחור באחד מ-3 עונשים בשל חטא המפקד ודָוִד בחר בדֶּבֶר. כדי לעצור את המגפה הוא רכש את גורן אֲרַוְנָה הַיְבֻסִי ביְרוּשָׁלַיִם וזבח שם לה', ואמנם המלאך המשחית עצר שם את פגיעתו.
[^]
שְׁמוּאֵל-ב פרק כ"ד פסוק ט: ט
וַיִּתֵּן יוֹאָב אֶת מִסְפַּר מִפְקַד הָעָם אֶל הַמֶּלֶךְ וַתְּהִי יִשְׂרָאֵל שְׁמֹנֶה מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ חַיִל שֹׁלֵף חֶרֶב וְאִישׁ יְהוּדָה חֲמֵשׁ מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ.
נספרו בסופו של דבר 800,000 לוחמים ו-500,000 מיְהוּדָה, ולפי דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א פרק כ"א פסוק ה
[^]
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א פרק כ"א פסוק ה: ה
וַיִּתֵּן יוֹאָב אֶת מִסְפַּר מִפְקַד הָעָם אֶל דָּוִיד וַיְהִי כָל יִשְׂרָאֵל אֶלֶף אֲלָפִים וּמֵאָה אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חֶרֶב וִיהוּדָה אַרְבַּע מֵאוֹת וְשִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חָרֶב.
נספרו 1,100,000 ו-470,000 מיְהוּדָהדָוִד קבע את סדרי הפולחן ב"בֵּית ה'", שאח"כ שימשו גם שנים רבות בבית המקדש שבנה בנו שְׁלֹמֹה. בין השאר הוא קבע את משמרות הכוהנים והלְוִיִּם המשרתים במקדש, כולל המשוררים והשוערים. דָוִד הסדיר במיוחד את הפעילות המוזיקלית כחלק מהפולחן, וקבע 24 מחלקות של לְוִיִּם משוררים (שישרתו במקדש במחזוריות, שבוע אַחַר שבוע, בדומה למחלקות הכוהנים). אֵלֶּה באו מבתי האב של אָסָף, הֵימָן, וידוּתוּן, שהיו אחראים על כלי הנגינה ועל השירה. בכל מחלקה היו 12 משוררים, וסדר העבודה של המחלקות נקבע בגורל. לדָוִד מיוחסים גם 73 מתוך 150 מִזְמוֹרֵי ספר תְּהִלִּים, הכוללים סוגים וסגנונות מגוונים, וגם מִזְמוֹרִים המתייחסים לארועים ספציפים בתולדותיו, כולל בין השאר אירועים מהימים בהם הסתתר משָׁאוּל, מִיְּמֵי מרד בנו אַבְשָׁלוֹם, ומִיְּמֵי פרשת בַּת שָׁבַע.
בערוב ימיו הביאו לו עבדיו נערה בתולה יפיפיה, את אֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית, כדי שתשכב בחיקו ותחמם אותו (דָוִד אבל לא "ידע" אותה). אֲדֹנִיָּה בֶן דָוִד וחַגִּית התחיל לנהוג כמלך, אך בַּת שֶׁבַע ונָתָן הַנָּבִיא שכנעו את דָוִד לתמוך בהמלכת שְׁלֹמֹה. כשדָוִד נטה למות הוא צווה על שְׁלֹמֹה להמשיך ולשמור על מצוות ה', ולא לסלוח ליוֹאָב על רציחתו את אַבְנֵר ואת עֲמָשָׂא, וגם לא לשִׁמְעִי בֶן גֵּרָא על הקללות שקילל את דָוִד כשזה ברח מאַבְשָׁלוֹם, אך לעשות חסד עם בני בַרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי שעזרו לו באותם ימים. דָוִד מת ונקבר ביְרוּשָׁלַיִם, אחרי שמלך 7 שנים בחֶבְרוֹן ו-33 ביְרוּשָׁלַיִם.
דָוִד ההסטורי
בשנת 1993 התגלתה כתובת בשפה הארמית הקדומה בשער העיר שבתל דָּן, ושנה אח"כ התגלו בסמוך עוד זוג שברים של הכתובת המקורית. הכתובת שבורה ומקוטעת ורק חלקי משפטים ממנה ניתנים לקריאה, אך מהם ניתן בכל זאת להבין שמציב המצבה מתפאר בהריגתם של "(יהו)רם.בר(אחאב.)מלך.ישראל" ושל "(אחז)יהו.בר (יהורם.מל)ך.בית דוד." הקטעים המופיעים בסוגריים הינם הצעות הַשְׁלָמָה מקובלות של הטקסט. ההשערה המקובלת היא שמציב המצבה הוא חֲזָהאֵל מלך אֲרָם דַמָּשֶׂק אשר הביס את יוֹרָם מלך יִשְׂרָאֵל ואת אֲחַזְיָהוּ מלך יְהוּדָה בקרב בְּרמות גִּלְעָד
[^]מְלָכִים-ב פרק ח פסוק כ"ח: כח
וַיֵּלֶךְ אֶת יוֹרָם בֶּן אַחְאָב לַמִּלְחָמָה עִם חֲזָהאֵל מֶלֶךְ אֲרָם בְּרָמֹת גִּלְעָד וַיַּכּוּ אֲרַמִּים אֶת יוֹרָם.
. דברי המצבה אם כך סותרים את הכתוב במְלָכִים-ב פרק ט, שם מסופר כיצד יֵהוּא (ולא חֲזָהאֵל) הרג את יוֹרָם ואת אֲחַזְיָהוּ, וקיימות השערות רבות המנסות להסביר סתירה זו. בכל מקרה, הכתוב במצבה הוא כנראה האיזכור החוץ מקראי המוקדם ביותר שנמצא לשמו של דָוִד.
פרקים המזכירים את דָוִד
ספר | פרק | |
שְׁמוּאֵל-א | ט”ז | שְׁמוּאֵל בא לבֵית לָחֶם לבחור מלך מבני יִשַׁי. כולם לא נבחרים ולבסוף דָוִד הצעיר בא מהצאן ונמשח למלוכה. רוח רעה נופלת על שָׁאוּל מדי פעם והוא מזמן את דָוִד להשאר עימו ולנגן לו בכינור כדי להרגיעו. |
שְׁמוּאֵל-א | י”ז | גָּלְיָת הפלישתי מחרף את יִשְׂרָאֵל ואלוהיו ומציע להלחם אחד מול אחד עם נציג נבחר מיִשְׂרָאֵל. כולם, כולל שָׁאוּל, פוחדים ממנו חוץ מדָוִד אשר בטוח בעזרת ה', מפיל את גָּלְיָת בקלע ובאבן שאסף מהנחל וכורת את ראשו. |
שְׁמוּאֵל-א | י”ח | יְהוֹנָתָן בן שָׁאוּל נקשר בנפשו לדָוִד. שָׁאוּל מקנא בדָּוִד על כל הצלחותיו ומטיל בו את חניתו בעת שהוא מנגן לפניו. שָׁאוּל מנסה גם לסכן את דָוִד במלחמות ע"י נשואיו לבת שָׁאוּל - תחילה עם הגדולה מירב ואח"כ עם מִיכַל אשר אוהבת אותו ושכדי להנשא לה מביא דָּוִד לשָׁאוּל 200 ערלות פלישתים. |
שְׁמוּאֵל-א | י”ט | יְהוֹנָתָן מזהיר את דָוִד משָׁאוּל ואף משכנע את אביו להשלים איתו, אך כשדָוִד חוזר, שָׁאוּל שוב זורק עליו את חניתו בעודו מנגן לפניו. מִיכַל עוזרת לדָוִד לברוח דרך חלון ביתם והוא נמלט לשְׁמוּאֵל לרָמָה. שָׁאוּל מנסה ללכוד אותו שם, אך מסיים כששׁוֹרָה עליו רוח ה' והוא מתנבא שם עם שאר הנביאים. |
שְׁמוּאֵל-א | כ | דָוִד נעדר מסעודת חג ראש החודש אצל שָׁאוּל וזה זועם עליו ועל יְהוֹנָתָן בנו שעוזר לו. יְהוֹנָתָן יוצא למחבואו של דָוִד ומאותת לו שעליו לברוח (באמצעות הדברים שהוא אומר לנערו לגבי איסוף החיצים שלו). הם נפרדים בבכי, נשיקות, ושבועת אמונים ביניהם ובין צאצאיהם. |
שְׁמוּאֵל-א | כ”א | דָוִד בורח לנֹב ומקבל מאֲחִימֶלֶךְ הכהן שם לֶחֶם ואת חרב גָּלְיָת בתואנה שהוא בשליחות חשאית של שָׁאוּל. הוא בורח לאָכִישׁ מֶלֶךְ גַּת אך נאלץ לעשות את עצמו משוגע כדי שיוכל לברוח משם. |
שְׁמוּאֵל-א | כ”ב | דָוִד שולח את הוריו למוֹאָב וחוזר ליְהוּדָה. שָׁאוּל מגלה על עזרת אֲחִימֶלֶךְ לדָּוִד ומצווה על הריגת כל ביתו יחד עם כל כהני נֹב ותושביה. רק אֶבְיָתָר בן אֲחִימֶלֶךְ מצליח לברוח לדָּוִד. |
שְׁמוּאֵל-א | כ”ג | דָוִד מציל את תושבי קְעִילָה מהפלישתים אך בורח כשהוא מבין שהם יסגירו אותו לשָׁאוּל. יְהוֹנָתָן בא לעודד אותו במדבר זִיף אך תושבי המקום קוראים לשָׁאוּל לבוא לתופסו והוא כמעט לוכד אותו בְּמִדְבַּר מָעוֹן, אך נאלץ לעזוב כשנודע לו על תקיפות הפלישתים. |
שְׁמוּאֵל-א | כ”ד | שָׁאוּל רודף את דָוִד עד עֵין גֶּדִי ועוצר לעשות את צרכיו במערה שבירכתיה יושבים דָוִד ואנשיו. דָוִד כורת את כנף מעילו של שָׁאוּל בסתר וכששָׁאוּל יוצא, דָוִד מראה לו את כנף המעיל. שָׁאוּל בוכה ומשביע את דָוִד שכשימלוך לא יהרוג את צאצאיו. |
שְׁמוּאֵל-א | כ”ה | שְׁמוּאֵל מת ונקבר ברָמָה. דָוִד מבקש מִנְחָה מנָבָל הכַּרְמֶלי כתמורה לעזרה שנתן לרועיו אך נָבָל מסרב בגסות. דָוִד יוצא אליו עם צבאו, אבל אֲבִיגַיִל אשת נָבָל עוצרת אותו בנימוק שאַל לדָוִד לשפוך דם בנסיון להושיע את עצמו, במקום לתת לה' להושיע אותו. נָבָל מת ודָוִד נישא לאֲבִיגַיִל. |
שְׁמוּאֵל-א | כ”ו | דָוִד מתגנב למחנה שָׁאוּל כשכולם ישנים ולוקח חֲנִית וצַפַּחַת מַּיִם של שָׁאוּל. אח"כ הוא קורא לו מראש הר סמוך ומציג את החֲנִית כהוכחה לכך שיָכֹל היה להורגו, אך בחר שלא לעשות זאת. שָׁאוּל מבטיח שיפסיק להרע לדָוִד. |
שְׁמוּאֵל-א | כ”ז | דָוִד עובר לאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים ומקבל מאָכִישׁ מלך גַּת את צִקְלָג. משם, במשך כ-16 חודשים, הוא פושט על שבטים נוודים בדרום אך מציג את נצחונותיו כאילו פשט על בני יִשְׂרָאֵל וידידיהם באזור נֶגֶב יְהוּדָה, כדי שאָכִישׁ יאמין בנאמנותו אליו. |
שְׁמוּאֵל-א | כ”ח | שָׁאוּל פוחד מצבא הפְלִשְׁתִּים והולך לבעלת אוב בעֵין דּוֹר כדי להעלות את שְׁמוּאֵל, אשר מופיע ומודיע לו שלמחרת הוא ובניו ימותו ושצבא ישראל יינגף בקרב. |
שְׁמוּאֵל-א | כ”ט | צבא הפלישתים מתכנס באֲפֵק וצועד באלפיו לכוון צבא ישראל בעין יִזְרְעֶאל. שרי הצבא הפלישתי מתנגדים לנוכחות דָוִד איתם ואָכִישׁ בלית ברירה שולח אותו בחזרה. |
שְׁמוּאֵל-א | ל | דָוִד חוזר לצִקְלַג עם אנשיו ומגלה שבינתיים העֲמָלֵקִים שרפו את העיר וחטפו את תושביה, כולל את שתי נשותיו. הוא מכה בהם ומשחרר את השבויים ומחלק את השלל גם בין הנשארים מאחור ובין רֵעָיו בערי יְהוּדָה. |
שְׁמוּאֵל-ב | א | נער עמלקי "מבשר" לדָוִד על תבוסת יִשְׂרָאֵל ועל שהרג את שָׁאוּל לבקשתו אחרי שנפל על חרבו. דָוִד מצווה להרוג את הנער על שהרג את משיח ה'. קינת דָוִד לשאול וליְהוֹנָתָן. |
שְׁמוּאֵל-ב | ב | דָוִד נמשח שוב למלך בחֶבְרון. הצבאות של אַבְנֵר מְפַקֵּד אִישׁ-בֹּשֶׁת ושל יוֹאָב מְפַקֵּד דָוִד נפגשים בשני צידי הבריכה שבגִּבְעוֹן, הנערים "משחקים" לפניהם, ומתפתח קרב בו צבא אַבְנֵר מובס אך אַבְנֵר הורג את עֲשָׂהאֵל אחי יוֹאָב. |
שְׁמוּאֵל-ב | ג | אַבְנֵר מסתכסך עם אִישׁ-בֹּשֶׁת ומעביר את העם לצד דָוִד, משיב לו את מִיכַל, אך נרצח בידי יוֹאָב כנקמה על הריגת עֲשָׂהאֵל אחיו. דָוִד כועס על כך ומקונן על אַבְנֵר ונעשה אהוד ע"י העם. |
שְׁמוּאֵל-ב | ד | האחים בַּעֲנָה ורֵכָב הורגים את אִישׁ-בֹּשֶׁת יורשו של שָׁאוּל בעודו ישן שנת צהריים בביתו, ומביאים את ראשו לדָוִד שכועס על הרצח ומצווה להוציאם להורג. |
שְׁמוּאֵל-ב | ה | דָוִד כובש את יְרוּשָׁלַיִם מהיבוסים ומקים בה את עיר דָוִד סביב המצודה. הוא בונה בה את ביתו מארזים שקיבל מחִירָם מלך צור. נולדים לדָוִד ביְרוּשָׁלַיִם עוד 11 בנים. הפלישתים מנסים לתקוף בעמק רְפָאִים אך דָוִד מביס אותם בעזרת ה'. |
שְׁמוּאֵל-ב | ו | דָוִד מעלה את ארון הברית בתהלוכה מבית אֲבִינָדָב ליְרוּשָׁלַיִם. בדרך עֻזָּא נוגע בארון בטעות ומת, והארון מושאר אצל בֵּית עֹבֵד אֱדוֹם, ממנו התהלוכה ממשיכה מאוחר יותר. מִיכַל נוזפת בדָוִד על שהשפיל את עצמו בריקודים בתהלוכה, והוא כועס עליה וכבר לא יהיו לה יותר ילדים. |
שְׁמוּאֵל-ב | ז | דָוִד אומר לנָתָן הנביא שהוא עצמו נח בבית אֲרָזִים בעוד ה' שוהה באוהל. ה' נגלה לנָתָן ואמר לו שאין לו צורך בבית, ושלמעשה ה' הוא זה שיָקִים את ביתו של דָוִד עד עולם. דָוִד מתפלל ומודה לה' על חסדיו עימו ועם ישראל. |
שְׁמוּאֵל-ב | ח | דָוִד נלחם ומביס את הפְּלִשְׁתִּים, מוֹאָב, ממלכות אֲרַם צוֹבָה, אֲרַם דַּמֶּשֶׂק, עַמּוֹן, ואֱדוֹם ושם בהם נציבים או מטיל עליהם מס. מלך חֲמָת כורת ברית עם דָוִד. רשימת השרים בממשלת דָוִד. |
שְׁמוּאֵל-ב | ט | דָוִד מבקש למצוא את מְפִיבֹשֶׁת בן יְהוֹנָתָן הנכה ברגליו כדי לעשות לו חסד בעבור אביו, ומזמין אותו לעבור ליְרוּשָׁלַיִם עם בנו הקטן ולסעוד על שולחנו. |
שְׁמוּאֵל-ב | י | חָנוּן מֶלֶךְ עַמּוֹן משפיל את שגרירי דָוִד (חותך את זקנם ואת מדיהם). צבא דָוִד בפיקוד יוֹאָב ואחיו אַבְשַׁי, ואח"כ בפיקוד דָוִד עצמו, מביסים את בעלי בריתם של העַמּוֹנים בראשות אֲרַם צוֹבָה. |
שְׁמוּאֵל-ב | י”א | דָוִד רואה מגג הארמון את בַּת שֶׁבַע רוחצת, וגורם למות בעלה אוּרִיָּה בקרבות נגד בני בְּנֵי עַמּוֹן. דָוִד מביא אותה לארמון והיא יולדת לו בן. |
שְׁמוּאֵל-ב | י”ב | נָתָן מספר לדָוִד את סיפור כבשת הרשׁ כדי לנזוף בו על מעשה בַּת שֶׁבַע ואוּרִיָּה, ומודיע לו על העונש הצפוי לו ולביתו. תינוקו של דָוִד מבַּת שֶׁבַע מת למרות תפילותיו. העיר רַבָּה נכבשת מבְּנֵי עַמּוֹן. |
שְׁמוּאֵל-ב | י”ג | אַמְנוֹן אונס את תָּמָר אחותו ואחות אַבְשָׁלוֹם. אַבְשָׁלוֹם רוצח אותו במשתה שהוא עורך לכל בני המלך ובורח לסבו מלך גְּשׁוּר. דָוִד מתאבל על אַמְנוֹן בנו, אבל אח"כ מתחיל להתגעגע לאַבְשָׁלוֹם. |
שְׁמוּאֵל-ב | י”ד | יוֹאָב מביא לדָוִד אישה חכמה מתְּקוֹעַ שמשכנעת אותו להשיב את אַבְשָׁלוֹם ע"י סיפור מומצא על בנה שרצח את אחיו. אַבְשָׁלוֹם חוזר ליְרוּשָׁלַיִם ואחרי שנתיים מתפייס עם אביו. |
שְׁמוּאֵל-ב | ט”ו | אַבְשָׁלוֹם מתחיל לנהוג כמלך, נעשה אהוד על העם ואוסף אחריו תומכים רבים לחֶבְרוֹן, כולל את אֲחִיתֹפֶל יועץ דָוִד. דָוִד בורח מיְרוּשָׁלַיִם עם נאמניו הרבים ומשאיר מאחור את פילגשיו, את ארון ה' עם צָדוֹק וְאֶבְיָתָר הכהנים ובניהם, ואת חוּשַׁי הָאַרְכִּי כמרגל. |
שְׁמוּאֵל-ב | ט”ז | צִיבָא עבד מְפִיבֹשֶׁת בא לדָוִד עם צידה לדרך ומודיע שמְפִיבֹשֶׁת נשאר ביְרוּשָׁלַיִם כי הוא חושב לקבל את המלוכה. שִׁמְעִי בֶן גֵּרָא מקלל וסוקל את דָוִד ואנשיו אך דָוִד מבקש לא לפגוע בו. אַבְשָׁלוֹם, בעצת אֲחִיתֹפֶל, שוכב עם פלגשי אביו בגג מול כל העם. |
שְׁמוּאֵל-ב | י”ז | אֲחִיתֹפֶל מציע לתקוף מיד את דָוִד אך אַבְשָׁלוֹם מעדיף את עצת חוּשַׁי (הרעה) לגייס קודם את כל העם. אֲחִיתֹפֶל תולה את עצמו. חוּשַׁי מדווח לדָוִד בחשאי על כל זאת באמצעות בני הכוהנים שמוסתרים מרודפיהם ע"י אישה בבאר בביתה שבבַּחֻרִים. דָוִד ואַבְשָׁלוֹם חוצים את היַרְדֵּן |
שְׁמוּאֵל-ב | י”ח | מתנהל קרב קשה בין כוחות דָוִד ואַבְשָׁלוֹם, עד ששְׂעָרוֹ הגדול של אַבְשָׁלוֹם מסתבך בענפי עץ אֵלָה. יוֹאָב נוֹעֵץ בו 3 חניתות בעודו תלוי על העץ ונעריו משלימים את ההריגה. אֲחִימַעַץ וכּוּשִׁי רצים לבשר לדָוִד על הנצחון, אך הם מהססים לספר לו על מות בנו אַבְשָׁלוֹם, עד שהכּוּשִׁי מעיז להבהיר לדָוִד שבנו המורד מת. |
שְׁמוּאֵל-ב | י”ט | דָוִד מתאבל על אַבְשָׁלוֹם עד שיוֹאָב נוזף בו לחדול. הוא יורד לחצות את היַרְדֵּן לקראת יְרוּשָׁלַיִם ובאים לקראתו בני יְהוּדָה, עֲמָשָׂא, שִׁמְעִי ומְפִיבֹשֶׁת (להם הוא מוחל), בַּרְזִלָּי ואח"כ גם נציגי שאר השבטים. |
שְׁמוּאֵל-ב | כ | שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי מורד בדָוִד, אשר שולח אחריו את עֲמָשָׂא, אך עֲמָשָׂא מתעכב ויוֹאָב הורג אותו. שֶׁבַע מתבצר באָבֵל בֵּית מַעֲכָה ויוֹאָב צר עליה עד שאישה חכמה משליכה את ראש שֶׁבַע מהחומה. רשימה מעודכנת של ממשלת דָוִד. |
שְׁמוּאֵל-ב | כ”א | דָוִד מוסר לגִּבְעֹנִים את 7 צאצאי שָׁאוּל כדי לכפר על חטאי שָׁאוּל כלפיהם, והם הורגים ומוקיעים אותם ללא קבורה. רִצְפָּה, אם שניים מהמּוּקָעִים, שומרת על הגופות זמן רב עד שדָוִד קובר אותם. עלילות המלחמה של דָוִד וגיבוריו ב-4 ילדי הָרָפָה הפלישתים. |
שְׁמוּאֵל-ב | כ”ב | שירת תודה של דָוִד לה' אחרי שהושיע אותו מכל אויביו. השירה מופיעה שוב במספר הבדלים בתְּהִלִּים פרק י"ח. |
שְׁמוּאֵל-ב | כ”ג | דָוִד מוסיף ואומר דברים שה' שם בפיו על התוצאות הטובות של שלטון צדק כמו זה שה' הפקיד בידי המלכים מבית דָוִד, לעומת גורלם המר של שליטים בני בְלִיַּעַל. רשימת הגיבורים של דָוִד, וכמה מסיפורי גבורתם. |
שְׁמוּאֵל-ב | כ”ד | דָוִד שולח את יוֹאָב לפקוד את העם בניגוד לעצתו של יוֹאָב, ונספרים 800,000 ביִשְׂרָאֵל ו-500,000 ביְהוּדָה. הנביא גָּד מציע לדָוִד לבחור באחד מ-3 עונשים בשל חטא המִפְקָד, ודָוִד בוחר בדֶּבֶר. ה' עוצר את המלאך המשחית בגורן אֲרַוְנָה הַיְבֻסִי ביְרוּשָׁלַיִם, ודָוִד רוכש מאֲרַוְנָה את הגורן ומקים שם מִזְבֵּחַ ומקריב עליו לה'. |
מְלָכִים-א | א | אֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית נמסרת לשכב בחיקו של דָוִד הזקן. בנו אֲדֹנִיָּה מנסה להמליך את עצמו אך תומכי שְׁלֹמֹה משכנעים את דָוִד לתמוך בהמלכתו ושְׁלֹמֹה נמשח במעין הגִּחוֹן ע"י נָתָן וצָדוֹק הַכֹּהֵן. |
מְלָכִים-א | ב | דָוִד מצווה על שְׁלֹמֹה להמשיך ולשמור על מצוות ה', ולא לסלוח ליוֹאָב ולא לשִׁמְעִי בֶן גֵּרָא, אך לעשות חסד עם בני בַרְזִלַּי. דָוִד מת ונקבר ביְרוּשָׁלַיִם ושְׁלֹמֹה מקיים את כל מִצְותָיו, ומוציא להורג גם את אֲדֹנִיָּהוּ אחרי שביקש להנשא לאֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית. |
מְלָכִים-א | ז | מבני הארמון - בֵּית יַעַר הַלְּבָנוֹן, אוּלָם הָעַמּוּדִים, אוּלָם כִּסֵּא הַמִּשְׁפָּט, בָּיִת לשְׁלֹמֹה ובָּיִת לבת פַּרְעֹה. חִירָם מִצֹּר עושה את כלי הנחושת של המקדש (העַמּוּדִים, היָּם, המְּכֹנוֹת, הכִּיֹּרוֹת, הסִּירוֹת, היָּעִים, והמִּזְרָקוֹת). שְׁלֹמֹה מכין את כלי הזהב - את המזבח, שולחן לחם הַפָּנִים, המנורות וכליהם, ומביא את קודשי דָוִד למקדש. |
מְלָכִים-א | ח | אֲרוֹן הבְּרִית מובא לפני חג הסוּכּוֹת מעִיר דָּוִד אל הדְּבִיר שבבית המקדש. שְׁלֹמֹה מברך את ה' על שקיים את דברו לדָוִד, מתפלל לה' ומבקש שיאזין במקדש לכל תפילות הָעָם, ומברך את הָעָם שה' שומר עליו. שְׁלֹמֹה והָעָם חוגגים את חֲנוּכַּת הַבַּיִת ואת חג הסוּכּוֹת עם זבחים רבים בחצר המקדש, ולבסוף כולם חוזרים לבתיהם שמחים. |
מְלָכִים-א | ט | שְׁלֹמֹה נותן לחִירָם 20 ערים בגליל אבל חִירָם מאוכזב מהן. אבל שיתוף הפעולה ממשיך כשספני שְׁלֹמֹה וחִירָם יוצאים לאוֹפִיר להביא זָּהָב. שְׁלֹמֹה בונה את גֶּזֶר, חָצוֹר, מְגִדּוֹ, בֵּית חֹרֹן תַּחְתּוֹן, בַּעֲלָת ותַּדְמֹר, וביְרוּשָׁלַיִם הוא בונה את המִּלּוֹא ואת החומה. |
מְלָכִים-א | י”א | לשְׁלֹמֹה יש אלף נשים, וביניהן נוכריות רבות אשר מדיחות אותו לעבודת אלילים. ה' מעניש אותו באויבים הכוללים את הֲדַד הָאֲדֹמִי ואת רְזוֹן האֲרָמי. הַנָּבִיא אֲחִיָּה מודיע ליָרָבְעָם בֶּן נְבָט שימלוך על 10 משבטי ישראל אחרי מות המלך ושלִבְנוֹ של שְׁלֹמֹה יוותר רק שבט אחד. שְׁלֹמֹה מת ורְחַבְעָם מולך אחריו. |
מְלָכִים-א | י”ג | נביא מִיהוּדָה מנבא את חורבנו העתידי של מזבח יָרָבְעָם בבֵּית-אֵל בימי יֹאשִׁיָּהוּ ונותן אות לכך כשהמִּזְבֵּחַ נשבר. יָרָבְעָם מצווה לתפוס את הנביא וידו מתייבשת ורק מבריאה כשהנביא מתפלל בעדו. הנביא מסרב לסעוד עם המלך בשל צו ה' אך אח"כ מפר את הצו עם נביא שקר ונענש בכך שאַרְיֵה הורג אותו. |
מְלָכִים-ב | ח | אֱלִישָׁע עוזר לאישה הַשּׁוּנַמִּית לקבל בחזרה את רכושה. הוא חוזה לחֲזָהאֵל שימלוך אחרי בֶּן הֲדַד (ה-2) החולה, וחֲזָהאֵל אמנם רוצח אותו ומולך אחריו. יְהוֹרָם מולך ביְהוּדָה ונלחם ללא הצלחה באֱדוֹם. בנו אֲחַזְיָהוּ מולך אחריו, מתלווה ליוֹרָם מֶּלֶךְ יִשְׂרָאֵל בקרב מול חֲזָהאֵל ובא לבקרו ביִזְרְעֶאל כשיוֹרָם מחלים שם מפציעה. |
מְלָכִים-ב | י”ד | בממלכת יְהוּדָה, אֲמַצְיָה עולה למלוכה ונוקם ברוצחי אביו יְהוֹאָשׁ. הוא מצליח נגד אֱדוֹם אך מובס וְנִשְׁבָּה בידי יוֹאָשׁ מלך יִשְׂרָאֵל שבוזז את יְרוּשָׁלַיִם (ומַמְשִׁיל את מָשָׁל החוֹחַ ואֶרֶז הַלְּבָנוֹן). אֲמַצְיָהוּ נרצח במהלך קֶשֶׁר כנגדו, ובנו עֻזִּיָּהוּ מולך אחריו. בממלכת יִשְׂרָאֵל, יָרָבְעָם ה-2 מולך אחרי אביו יוֹאָשׁ במשך 41 שנה, ואחריו מולך בנו זְכַרְיָה. |
מְלָכִים-ב | ט”ז | רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם ופֶּקַח מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עולים על יְרוּשָׁלַיִם ואָחָז מֶלֶךְ יְהוּדָה שולח שוחד מאוצרות המקדש לתִּגְלַת פִּלְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר, שכובש את דַמָּשֶׂק והורג את רְצִין. אָחָז מצווה על אוּרִיָּה הַכֹּהֵן לבנות במקדש מזבח כמו זה שראה בדַּמֶּשֶׂק. בנו חִזְקִיָּהוּ מולך אחריו ביְהוּדָה. |
מְלָכִים-ב | י”ח | חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה מפסיק לשלם מס לאַשּׁוּר, אך כשסַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר כובש את ערי יְהוּדָה חִזְקִיָּהוּ חוזר בו. אח"כ סַנְחֵרִיב שם מצור על יְרוּשָׁלַיִם והרַב שָׁקֵה (שר המשקים) מנסה לשכנע את שליחי חִזְקִיָּהוּ ואת העם השומע בחומה שאין טעם להתנגד. |
מְלָכִים-ב | י”ט | חִזְקִיָּהוּ נועץ ביְשַׁעְיָהוּ שמציע לו לא לפחוד מגידופי הרַב שָׁקֵה. הַמֶּלֶךְ מתפלל לה' ומציג לפניו במקדש מכתב מהרַב שָׁקֵה עם נאצות כלפי ה', וה' עונה שהוא עומד לנקום בסַנְחֵרִיב מלך אַשּׁוּר. בַּלַּיְלָה מכה מלאך ה' במחנה אַשּׁוּר, וסַנְחֵרִיב חוזר לנִינְוֵה ונרצח שם בידי שני בניו. |
מְלָכִים-ב | כ | חִזְקִיָּהוּ חולה אנושות ומתפלל לעזרה. ה' מעניק לו עוד 15 שנות חיים ונותן לו אות (דרך יְשַׁעְיָהוּ) שֶׁבּוֹ הַצֵּל זז 10 מעלות אחורנית. חִזְקִיָּהוּ מציג למשלחת בָּבֶלית בגאווה את אוצרותיו ויְשַׁעְיָהוּ מנבא שהם עוד יובאו לבָּבֶל. חִזְקִיָּהוּ בונה את נִקְבַּת ובְּרֵכַת הַשִּׁילוֹחַ. אחרי מותו מולך בנו מְנַשֶּׁה. |
מְלָכִים-ב | כ”א | מְנַשֶּׁה עולה למלוכה ביְהוּדָה בגיל 12, ומולך 55 שנים. הוא חוטא ומחטיא את יְהוּדָה בפולחן זר, וה' מודיע שיביא רעה על יְרוּשָׁלַיִם ויְהוּדָה. אָמוֹן בן מְנַשֶּׁה, מולך אחריו שנתיים עד שנרצח בביתו בידי עבדיו. "עַם הָאָרֶץ" מכה את הקושרים וממליך את יֹאשִׁיָּהוּ בנו. |
מְלָכִים-ב | כ”ב | יֹאשִׁיָּהוּ מולך ביְהוּדָה 31 שנים והולך בדרכי ה'. בזמן עבודות בֶּדֶק הַבָּיִת מתגלה ספר הַתּוֹרָה בבית המקדש והמֶּלֶךְ קורע את בגדיו כששָׁפָן הסופר מקריא לו אותו. הוא מתייעץ עם חֻלְדָּה הַנְּבִיאָה שמאשרת את החורבן הצפוי לממלכה, אך מנבאת שהאסון יִדָּחֶה בשל חזרת המֶּלֶךְ בתשובה. |
יְשַׁעְיָהוּ | י”א | בעתיד יבוא מנהיג מבית דָוִד שימשול בחוכמה, בגבורה ובצדק בהשראת ה', וכל הגויים יבואו לשמוע את דבריו. תשרור אחווה בין כל החיות ("וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ") וביניהן לבני האדם. ה' יאסוף את שארית העם שפוזרה בגלות ברחבי העולם ויכין להם דרך ארצה כמו בימי יציאת מִצְרָיִם. תושבי יִשְׂרָאֵל ויְהוּדָה לא יקנאו עוד אלה באלה וילחמו יחדיו בהצלחה באויביהם. |
יְשַׁעְיָהוּ | ט”ז | המשך הקינה על מוֹאָב [*]הקינה על מוֹאָב ממשיכה מהפרק הקודם, וחלקים ניכרים ממנה נכללים בקינה על מוֹאָב הנמסרת ביִרְמְיָהוּ פרק מ"ח. : תושבי מוֹאָב מבקשים עזרה מהמֶלֶךְ מבית דָוִד המולך בצדק ביְרוּשָׁלַיִם. מוֹאָב היתה מלאה בגאווה ולכן כעת היא מלאה בבכי, וגפניה הידועים אומללים. תרועות האויב הגיעו בדיוק בעת הקציר, ולכן לא תהיה שמחה של הכנת היַיִן, ועוד 3 שנים כבר לא יוותרו עוד הרבה מוֹאָבים. |
יְשַׁעְיָהוּ | כ”ט | נבואה ליְרוּשָׁלַיִם (המכונה בשם "אֲרִיאֵל"): עוד שנים רבות תתאבל העיר בגלל מצור כבד, אך אז ה' יפזר את האויבים פתאום כאבק בסוּפָה. ה' נוזף בעם שמכבד אותו במילים ובקיום מצוות כאילו מתוך הרגל או למדנות, אך בליבו הוא רחוק מה'. דברי תוכחה לאלה החושבים שיוכלו לחטוא בהסתר. לקראת הגאולה ישתנו סדרי עולם (חרשים ישמעו וכו') והחוטאים יֵעָנְשׁוּ. |
יְשַׁעְיָהוּ | ל”ז | חִזְקִיָּהוּ נועץ ביְשַׁעְיָהוּ שמציע לו לא לפחוד מגידופי הרַב-שָׁקֵה. הַמֶּלֶךְ מתפלל לה' ומציג לפניו במקדש מכתב מהרַב-שָׁקֵה עם נאצות כלפי ה', וה' עונה שהוא עומד לנקום בסַנְחֵרִיב מלך אַשּׁוּר. בַּלַּיְלָה מכה מלאך ה' במחנה אַשּׁוּר, וסַנְחֵרִיב חוזר לנִינְוֵה ונרצח שם בידי שני בניו [*]תוכן הפרק זהה כמעט לגמרי לחלק השני של מְלָכִים-ב פרק י"ט . |
יְשַׁעְיָהוּ | ל”ח | חִזְקִיָּהוּ חולה אנושות ומתפלל לעזרה. ה' מעניק לו עוד 15 שנות חיים ונותן לו אות (דרך יְשַׁעְיָהוּ) בו הצל זז 10 מעלות אחורנית. תפילת חִזְקִיָּהוּ והבראתו [*]סיפור מחלתו והבראתו של חִזְקִיָּהוּ נמסר במילים זהות כמעט גם במְלָכִים-ב פרק כ . |
יְחֶזְקֵאל | ל”ד | יְחֶזְקֵאל ממשיל את מנהיגי העם לרועים הדואגים לעצמם במקום לצאנם. הם מנצלים את החלב, הצמר והבשר ולא דואגים לכבשים החלשות. לכן ה' יקח על עצמו את ההגנה על הצאן וישיב אותם לרבוץ בנָוֶה טּוֹב בארץ ישראל. ה' ישפוט ויעניש את הצאן שלוקח לעצמו בכוחניות את מיטב המרעה ומקלקל את השאר. הוא ישים את דָוִד המלך כרועה על הצאן הטוב, וידאג להם לארץ פוריה. |
יְחֶזְקֵאל | ל”ז | חזון העֲצָמוֹת היְבֵשׁוֹת: יד ה' מביאה את יְחֶזְקֵאל לבקעה מלאה עצמות יבשות, וה' מצווה עליו לאמר לעצמות שה' יעלה עליהם גִּדִים, בָּשָׂר, ועוֹר, ויתן בהם רוּחַ חיים. כך נעשה, וה' מסביר שכך יפתח את קברי עם יִשְׂרָאֵל בגלות וישיב אותם חיים לארץ יִשְׂרָאֵל. מעשה שני העצים: ה' מצווה על יְחֶזְקֵאל לכתוב על זוג לוחות עץ 'יהוּדָה' ו'יוֹסֵף\אֶפְרַיִם'. אז עליו לקרב את הלוחות זה לזה עד שיתאחדו בידיו, סמל לשבטי העם שיתאחדו שוב בארץ תחת דָוִד המלך, ותחודש הברית עם ה'. |
תְּהִלִּים | ג | מִזְמוֹר שדָוִד שר כשברח מבְּנוֹ אַבְשָׁלוֹם שמרד בו. דָוִד נבהל מהאויבים הרבים שקמו להורגו ושטוענים שה' לא יעזור לו. אבל ה' יושיע אותו, יחזיר את כבודו, ויכה את אויביו. רק ה' יכול להושיע. |
תְּהִלִּים | ד | דָוִד מבקש מה' עזרה כיוון שאנשים האוהבים הבל ושקר רומסים את כבודו. דָוִד קורא להם לדעת שה' איתו בזכות חסידותו, ולכן גם עליהם להחליט לחדול מחטאיהם ולבטוח בה'. רבים מבקשים את פני ה' ודָוִד שמח כשהם זוכים בעזרת ה'. כך הוא והם יַחְדָּו זוכים בשלווה. |
תְּהִלִּים | ה | דָוִד מבקש מה' לשמוע את תפילתו התכופה: הוא יודע שה' מתעב את הרשעים והשקרנים ולא רוצה בקרבתם. אבל דָוִד כן מתקבל בבית ה', ושם הוא מבקש מה' להנחותו בדרך הצדיקים שזוכים בשמחה ובהגנת ה'. |
תְּהִלִּים | ו | דָוִד מבקש מה' שלא יכעס עליו עוד ושיחון וירפא אותו כי הוא סובל בגופו ובנפשו. אם דָוִד ימות הוא לא יוכל הרי להודות לה' מהשְׁאוֹל. דָוִד טבע בדמעותיו כל לילה לשמחת אויביו, אבל עכשיו עליהם לדעת שה' שמע את תפילתו והוא עומד להענישם. |
תְּהִלִּים | ז | דָוִד מבקש מה' להציל אותו מאויביו (כוּשׁ משבט בִּנְיָמִין), ומכחיש את ההאשמות שאויביו טפלו עליו. הוא מבקש משפט צֶדֶק מה' ומאמין שיזוכה בו, ושה' יכעס על אויביו ויעניש אותם. אז הם יפלו בעצמם לבּוֹר שהכינו כדי להפיל בו אחרים. |
תְּהִלִּים | ח | דָוִד מהלל את תפארתו של ה' כפי שהיא מופיעה במעשי בריאתו בארץ ובשמיים. תהילתו מופיעה גם במלמול התינוקות. דָוִד נפעם מהמאורות בשמיים, ותוהה למה ה' בחר לכבד דוקא את האָדָם, ולתת לו את השלטון על כל שאר החיות. |
תְּהִלִּים | ט | פרקים ט' ו-י' הם מזמור אחד הכולל אקרוסטיכון חלקי - כלומר הפסוקים מתחילים באותיות עוקבות בא"ב (האותיות ד', מ'-צ' חסרות). דָוִד מודה לה' על משפט הצדק שעשה לו כשהעניש את אויביו. ה' מעניש את הרשעים בהעלמת כל זכר להם, ומושיע את מאמיניו המדוכאים. הרשעים נופלים בפח שהכינו לאחרים, ולומדים כך שהם רק בני אָדָם. |
תְּהִלִּים | י”א | רֵעָיו של דָוִד מְיַעֲצִים לו לנדוד הרחק כמו צִפּוֹר, כיוון שהָרְשָׁעִים מכוונים עליו את קַשְׁתָּם, ואין תועלת בצדיקותו. אבל דָוִד מספר שהוא חוסה להגנתו אצל ה', אשר יושב בַּשָּׁמַיִם ומשם הוא בוחן ושופט בצֶדֶק את בְּנֵי האָדָם, ומשם ימטיר אֵשׁ וגָפְרִית על הרשעים. |
תְּהִלִּים | י”ב | דָוִד מבקש עזרה מה' בגלל הַהִדַּרְדְּרוּת המוסרית של דורו: אין צדיקים, ואין אמון בין האנשים בגלל ריבוי השקרים והחנופה. דָוִד קורא לה' לפגוע בשִׂפְתיים ובלשון המפיקות את השקרים, וה' מצהיר שהוא קם להושיע את העניים מפני הרשעים. דברי ה' טְהֹרים כמו כֶּסֶף שנצרף וזוקק 7 פעמים (בניגוד לדברי השקר של הרשעים). |
תְּהִלִּים | י”ג | דָוִד מתלונן עד מתי ה' ישכח אותו ויסתיר ממנו את פניו, בעוד הוא סובל ואויביו מתנכלים לו. הוא מבקש שה' יענה לתפילתו לעזרה לפני שימות כדי למנוע מאויביו שמחה לאיד. דָוִד בטוח שה' ישמע את בקשתו ולכן הוא ישיר לו בשמחה שיר תודה. |
תְּהִלִּים | י”ד | הנָבָל אינו מכיר בקיום ה'. ה' השקיף ממושבו בשמיים כדי לחקור אם יש צדיקים בארץ אבל אין אפילו אחד. דָוִד מתפלא איך הרשעים מעיזים לחטוא כך, כי הם עומדים לפחוד כשיִוָּכְחוּ שה' עומד לצד העניים. בחתימת המִזְמוֹר יש בקשה מה' להשיב את העַם מהגלות. המזמור חוזר עם מספר שנויים בפרק נ"ג. |
תְּהִלִּים | ט”ו | דָוִד שואל מי ראוי לשהות בקרבת ה', ועונה עם רשימה של 11 מצוות עשה ואל-תעשה שעל הצדיק לקיים כדי לזכות בכך, ואז גם לעולם לא יפול בדרכו (המצוות הן כולן בין אדם לחברו). |
תְּהִלִּים | ט”ז | דָוִד מבקש את חסותו של ה', ומכריז שלא ישתתף בעבודת האלילים הנהוגה בארץ, כי ה' הוא החלק הטוב שדָוִד זכה בו. הוא יועץ לו, ועוזר לו ומרחיק את נשמתו מהמוות. דָוִד מבקש שה' ילמד אותו את הדרך הנכונה ושישאר לצידו לנֶצַח. |
תְּהִלִּים | י”ז | דָוִד מבקש מה' לשמוע את תפילתו ולערוך לו משפט שבו תצא צדקתו לאור לאחר חקירה יסודית. הוא מבקש שה' ישמור עליו מפני הרשעים הסובבים סביבו כמו אַרְיֵה השוחר לטרף. הוא מסיים בבטחון שיזכה לחזות בדמות פני ה' כשישפוט בצדק. |
תְּהִלִּים | י”ח | שירת תודה של דָוִד לה' אחרי שהושיע אותו מכל אויביו. השירה מופיעה במספר הבדלים גם בשְׁמוּאֵל-ב פרק כ"ב. |
תְּהִלִּים | י”ט | הַשָּׁמַיִם, היוֹם, והלַיְלָה מהללים את ה', אך ללא השמעת קול. השֶּׁמֶשׁ מופיע בחגיגיות כמו חָתָן ומקיף את הַשָּׁמַיִם מקצה לקצה. בחלק השני של המִזְמוֹר מופיעים 6 כנויים שונים לתּוֹרָה, כל אחד עם סגולה טובה שלה. דָוִד נזהר לקיים את התּוֹרָה בקפדנות, ומבקש שה' יְזַכֶּה אותו מאי קיום מצוות בשוגג, או תוך חוסר ידיעה\מִנִּסְתָּרוֹת. |
תְּהִלִּים | כ”א | הציבור מודה לה' על הישועה שעשה למֶלֶךְ (לדָוִד), נתן לו את מבוקשו ושם עֲטֶרֶת זהב על ראשו, וחיי נצח (לביתו). הציבור גם שר למֶלֶךְ שהביס את אויביו, והשמיד אותם ואת צאצאיהם כמו בתנור בוער. הם נָסוּ כאשר המֶלֶךְ כִּוּוּן עליהם את קשתו. |
תְּהִלִּים | כ”ב | דָוִד מתלונן לה' שעזב אותו והרחיק ממנו את ישועתו. הוא מתאר את עליבותו ואת ההשפלות שהוא סובל מהאנשים ומאויביו שמקיפים אותו כמו חיות טורפות. הוא קורא להגנת ה' הנמשל לאָדָם המאמץ תינוק נטוש. בחלק השני של המִזְמוֹר דָוִד מהלל את ה' ומקריב לו מול כל העַם. גם הגויים החיים בקצוות העולם, והמתים שוכני העָפָר משתחווים לה'. |
תְּהִלִּים | כ”ג | ה' שומר על דָוִד כמו רוֹעֶה על צאנו ומביא אותו לרבוץ בדֶּשֶׁא ולשתות במים שלווים. גם כשדָוִד מוצא את עצמו במקום עמוק וחשוך הוא לא פוחד כי הוא בוטח בה'. דָוִד מתקבל אצל ה' כאורח וזוכה בשֻׁלְחָן ערוך, בַשֶּׁמֶן, וביין. דָוִד בטוח כך שהחסדים הללו שנותן לו ה' ירדפו אחריו כל חייו. |
תְּהִלִּים | כ”ד | כל העולם ומה שבו שייכים לה' כי הוא בְּרָאָם. דָוִד שואל מי ראוי לעלות על הַר-הבית למקדש ועונה שעל אותו אָדָם להיות נקי כַפַּיִם ולב ולא להשבע לשוא בשם ה'. דָוִד קורא לְשַׁעֲרֵי המקדש (או השמים) לשאת את ראשיהם לקראת מֶלֶךְ-הַכָּבוֹד הבא לעבור בהם, הוא ה' גִּבּוֹר המִלְחָמָה. |
תְּהִלִּים | כ”ה | מִזְמוֹר הכולל אקרוסתיכון חלקי - כלומר הפסוקים מתחילים באותיות עוקבות בא"ב (האותיות ו' וק' חסרות). דָוִד מבקש שה' לא יאכזב את תקוות דָוִד בו, ילמד אותו את תורתו, יזכור את סגולת הרחמים שלו, ויסלח לו על חטאי נעוריו. הוא מבקש שיחלץ אותו וגם את כל העַם מצרותיו. |
תְּהִלִּים | כ”ו | דָוִד מבקש שה' ישפוט אותו, ויבחן גם את מחשבותיו הפנימיות, ואז יִוָּכַח שדָוִד היה נקי כפיים והתרחק בסלידה מהרְשָׁעִים. דָוִד יקיף את מזבח ה' ושם יודה לו בקול על הנסים שעשה לו. הוא מבקש שלא יקח את נפשו ביחד עם נפשות החוטאים, כי הוא נקי מחטאים. כשה' יושיע אותו, הוא יעמוד על קרקע יציבה וישיר במקהלה שירי ברכה לה'. |
תְּהִלִּים | כ”ז | דָוִד מצהיר שאין לו סיבה לפחוד מאויביו המקיפים אותו כיוון שה' מגן עליו. דָוִד מבקש לשהות בבית ה' כל חייו, ושם לזבוח ולשיר לו. הוא מבקש שה' לא ינטוש אותו כמו הוריו, ולא יסגיר אותו בידי אויביו. דָוִד מקווה תמיד לעזרת ה' וכך מתגבר על פחדיו. |
תְּהִלִּים | כ”ח | דָוִד קורא לה' מושיעו לענות לתחינתו שהוא מתחנן מול הדְּבִיר (מקום הארון). הוא מבקש שלא יוריד אותו לעולם המתים יחד עם הרשעים, אשר נוהגים בצביעות כלפי חבריהם, ומתעלמים ממעשי ה'. דָוִד מודה אח"כ בשירה לה' על שנענה לתחינתו זאת. לסיום הוא קורא לה' להושיע גם את עַם יִשְׂרָאֵל. |
תְּהִלִּים | כ”ט | דָוִד קורא לפמליית המלאכים של ה' להלל את כבודו וכוחו. קוֹל ה' מרְעִים על היַמִּים, שובר את אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן, מרקיד הרים, חֹצֵב לַהֲבוֹת, מרעיד את המדבר, חושף יערות, ונשמע גם במקדש. ה' שפט את הארץ כבר בימי המַּבּוּל הַקְּדוּמִים, ועוד ימשיך למלוך לַנֶּצַח. |
תְּהִלִּים | ל | מִזְמוֹר של דָוִד ששימש לשירה בחגיגות חֲנֻכַּת בית המקדש. דָוִד זעק לעזרת ה' ואמנם ה' נענה לו והשיבו מסף המוות, כי המתים לא יכולים לברך את ה'. דָוִד חשב שחיי השַׁלְוָה שלו ימשיכו לעד, אך אז ה' הסתיר את פניו. אבל ה' כועס לזמן קצר ובסוף סולח, לכן האֵבֶל היה קצר מועד והוחלף בסוף בריקודים. |
תְּהִלִּים | ל”א | דָוִד בוטח בעזרת ה' שהוא כמו מבצר חזק המגן עליו. בימי צרותיו (במצור) נחלשו גופו ונפשו, אויביו לעגו לו וגם מקורביו רָחֲקוּ ממנו, והוא כבר חשב שנעלם מעיני ה'. אבל אז הסתבר לו שה' שמע ונענה לקריאתו. לכן הוא קורא לקהל השומעים להתמיד בתקוותם לעזרת ה'. |
תְּהִלִּים | ל”ב | מִזְמוֹר של דָוִד הנועד להשְׂכִּיל את השומע. בעבר דָוִד לא התוודה על חטאיו וסבל קשות בשל כך. אבל אז דָוִד התוודה וה' סלח לו. דָוִד ממליץ לְשׁוֹמְעוֹ שלא לְהִדָּמוֹת לסוס חסר תבונה שפיו נחסם בְּמֶתֶג וָרֶסֶן (וכך אינו יכול להתקרב לה' בתפילה ובווידוי). |
תְּהִלִּים | ל”ה | דָוִד קורא לה' להלחם את מלחמתו באויבי דָוִד בִּכְלִי-מלחמה ובעזרת מַלְאָכָיו. אויביו ימלטו בבושה וְיִפְלוּ ברֶשֶׁת שטמנו בעצמם. בעבר דָוִד דאג להם כשהיו חולים, אבל הם החזירו לו רעה תחת טובה, לעגו לו, וזממו איך להרע לו. לעומתם, כל אֵלֶּה שביקשו צדק לדָוִד יהללו את ה', כי יֵדְעוּ שה' תמיד מעלה לגדולה את אֵלֶּה שעובדים אותו בנאמנות. |
תְּהִלִּים | ל”ו | דמות ה'פֶּשַׁע' נואמת לרָשָׁע בלִבּוֹ ומסיתה אותו לחטא ולשנאה, עד שהוא לא מפסיק לזמום חטאים גם במיטתו. החסד, הנאמנות, והצדק של ה' מגיעים עד הַשָּׁמַיִם, עד פסגות ההרים, ועד מַעֲמַקֵּי התְּהוֹם, והוא מושיע את בני האָדָם ואת הַחַיּוֹת. הוא מגן על חסידיו ומשקה אותם משקאות משובחים, ואצלו נמצא מעיין החיים. דָוִד מבקש שהרשעים לא יפגעו בו וידחפו אותו יחד איתם לשְׁאוֹל. |
תְּהִלִּים | ל”ז | מִזְמוֹר הכולל אקרוסטיכון - כלומר הפסוקים מתחילים באותיות עוקבות בא"ב (מקום האות ע' משובש). דָוִד מחנך את השּׁוֹמֵעַ שלו על ההבדל בין דרכי הצדיק והרשע, וממליץ לנהוג בצדיקות כדי לזכות בהגנת ה' ולרשת את ארץ החיים. הרשעים מצליחים לפעמים בדרכם אבל סופם שיִכָּרֵתוּ מארץ החיים. |
תְּהִלִּים | ל”ח | דָוִד מתלונן על המחלות התוקפות אותו בשל כעסו של ה' על החטאים שעשה (ועליהם הוא מתוודה כעת). הוא מתאר את מצבו הגופני הקשה, הגורם גם לקרוביו להתרחק ממנו מפחד שידבקו ממנו, ולאויביו לתקוף אותו במלכודות ובשקרים. הוא מבקש שה' לא יעזוב אותו, אלא ימהר להושיע אותו. |
תְּהִלִּים | ל”ט | דָוִד (או המשורר ידוּתוּן) סובלים ממחלה קשה. בתחילה המשורר מחליט להתאפק ולא לדבר בכעס על מצבו, כי ה' הוא כמובן הגורם לכך ולכן הוא עלול לחטוא בלשונו. אבל אז סערת הרגשות גורמת ללשונו לדבר בכל זאת. הוא מודה בחטאיו, שהם הסיבה לעונשו, ומכיר בכך שחיי האָדָם ורכושו הם הבל. הוא מבקש רק שה' ירפה ממנו לפני מותו. |
תְּהִלִּים | מ | בחציו הראשון של המִזְמוֹר, דָוִד מודה לה' ששמע את זעקתו והציל אותו. ה' לא דרש ממנו קורבנות אלא רק את קיום תורתו, שדָוִד מחזיק עכשיו בתוך גופו. בחצי השני (החוזר ברובו גם בפרק ע) דָוִד מתחנן שלמרות חטאיו ה' יציל אותו בִּמְהֵרָה מצרותיו ומאויביו. |
תְּהִלִּים | מ”א | דָוִד מלמד את מוסר ההשכל שקיבל בעקבות הרפואה שה' נתן לו ממחלתו. כשדָוִד עוד היה חולה, היו אויביו וגם חבריו לשעבר מרכלים עליו ומבקשים את רעתו. דָוִד ביקש שה' יסלח לו על חֲטָאָיו וְיִתֵּן לו לעבוד אותו לָנֶצַח. הפרק מסתיים עם פסוק חתימה לספר הראשון של מזמורי תְּהִלִּים. |
תְּהִלִּים | נ”א | מִזְמוֹר שדָוִד שר אחרי שנָתָן הנביא האשים אותו על פרשת בַּת שֶׁבַע. דָוִד מודה שחטא ומתחנן שה' יסלח לו, ימחוק את חטאיו, ויתן לו לב חדש וטהור. הוא מַכִּיר בכך שחטאיו היו בעצם כנגד ה', ומאשים את עצמו שהיה מוכתם כבר מיום שנוצר אצל אִמּוֹ. אחרי שה' יסלח לו, דָוִד יְלַמֵּד את הפּוֹשְׁעִים לחזור בתשובה כמוהו. ה' מעדיף דברי חרטה כאלה יותר מִזְּבָחִים וְקָרְבָּנוֹת. |
תְּהִלִּים | נ”ב | מִזְמוֹר שדָוִד שר אחרי שדּוֹאֵג הָאֲדֹמִי הלשין על מעשיו לשָׁאוּל. דָוִד מאשים את הרָשָׁע (דּוֹאֵג הָאֲדֹמִי) המתהלל במעשיו הרעים, וְנֶהֱנָה מֵעֲשִׂיַּת רַע ומשקרים. אבל ה' יעניש את הרָשָׁע, והצדיקים יווכחו בשמחה שעדיף לאָדָם לשים את מבטחו בה' מאשר ברכושו. דָוִד שומר על צַדִּיקִותו וזוכה להיות כמו זַיִת רַעֲנָן בחסות בית ה', ולכן הוא יודה לו לְעוֹלָם. |
תְּהִלִּים | נ”ד | מִזְמוֹר שדָוִד שר כשתושבי זִיף גילו לשָׁאוּל שדָוִד מסתתר מפניו בסביבתם. דָוִד קורא לה' להושיע אותו מאויביו אשר קמו עליו לבקש את נפשו, תוך התעלמות מההשגחה של ה'. הִנֵּה ה' כבר בא לעזור לדָוִד בעקבות תפילתו ולגמול לאויביו. לכן דָוִד יקריב לה' ויודה לו על הצלתו. |
תְּהִלִּים | נ”ז | מִזְמוֹר שדָוִד שר בעודו מסתתר מפני שָׁאוּל בַּמְּעָרָה (בעֲדֻלָּם או בְּעֵין גֶּדִי). דָוִד מבקש מחסה אצל ה' מפני אויביו, הנמשלים לאריות חַדֵּי שִּׁנַּיִם. הם מנסים ללכוד אותו בְּרֶשֶׁת או בְּבּוֹר, אבל בסוף יפלו בַּבּוֹר בעצמם. דָוִד יכין את עצמו ואת כלי הנגינה שלו וישְׁכִּים לקום לפני עלות השָּׁחַר כדי להעיר את השָּׁחַר בִּנְגִינָתוֹ, בה הוא יהלל את ה'. חלק זה של המִזְמוֹר חוזר גם בפתיחת פרק ק"ח. |
תְּהִלִּים | נ”ח | דָוִד שואל את הרְשָׁעִים האם הם באמת מתיימרים לדבר דברי צדק אבל לתכנן מעשי רֶשַׁע בְּלִבָּם? הם נמשלים לנחש מלא אֶרֶס שאפילו הקוסמים אינם מצליחים להרגיע. דָוִד קורא לה' לשבור את שיניהם, להמיס אותם כמו מַיִם או שַׁבְּלוּל, לפורר את חִצֵּיהֶם, ולעקור אותם כמו קוצים הנעקרים בסְעָרָה. |
תְּהִלִּים | נ”ט | מִזְמוֹר שדָוִד שר בעודו נמצא בביתו המוקף בשליחים ששָׁאוּל שלח כדי להורגו. דָוִד מבקש מה' עזרה מאויביו הרודפים אותו ללא עוול בכפו. הוא ממשיל אותם לכלבים המשוטטים בערב בעיר ומאיימים בנביחותיהם. הוא מבקש שה' יעניש אבל לא יהרוג אותם, כדי שכך העַם יזכור תמיד את עזרת ה'. |
תְּהִלִּים | ס | דָוִד שר את המִזְמוֹר כאשר נלחם בצבאות אֲרַם, וכשמפקדו - יוֹאָב יצא להלחם באֱדוֹם (וכנראה סבל ממפלות שעליהן מתלונן דָוִד כאן). ה' זנח את העַם וגרם לאדמה לרעוש, אבל עכשיו דָוִד מבקש רפואה ועזרה של ה' לצבא העַם. בחציו השני של המִזְמוֹר (החוזר על פרק ק"ח פסוקים ז-י"דתְּהִלִּים פרק ק"ח פסוקים ז-י"ד: ז
לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵנִי.
ח
אֱלֹהִים דִּבֶּר בְּקָדְשׁוֹ אֶעְלֹזָה אֲחַלְּקָה שְׁכֶם וְעֵמֶק סֻכּוֹת אֲמַדֵּד.
ט
לִי גִלְעָד לִי מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי יְהוּדָה מְחֹקְקִי.
י
מוֹאָב סִיר רַחְצִי עַל אֱדוֹם אַשְׁלִיךְ נַעֲלִי עֲלֵי פְלֶשֶׁת אֶתְרוֹעָע.
יא
מִי יֹבִלֵנִי עִיר מִבְצָר מִי נָחַנִי עַד אֱדוֹם.
יב
הֲלֹא אֱלֹהִים זְנַחְתָּנוּ וְלֹא תֵצֵא אֱלֹהִים בְּצִבְאֹתֵינוּ.
יג
הָבָה לָּנוּ עֶזְרָת מִצָּר וְשָׁוְא תְּשׁוּעַת אָדָם.
יד
בֵּאלֹהִים נַעֲשֶׂה חָיִל וְהוּא יָבוּס צָרֵינוּ.
) מתוארת עזרת ה' כנגד אויבי העַם בעבר, מול ההזנחה הנוכחית שלו. לכן, המשורר מבקש שה' ילחם שוב לצד העַם. |
תְּהִלִּים | ס”א | דָוִד מבקש שה' ישמע את תפילתו ממרחקים. לִבּוֹ נחלש וה' ירים אותו על סלע, ויתן לו מַחְסֶה מאויביו כמו מִגְדַּל עֹז. דָוִד מבקש לחסות כך בבית-ה' לָנֶצַח, ושה' יקבל ברצון את נְדָרָיו. המשורר מבקש שה' יאריך את חיי המֶלֶךְ, שיזכה לשבת על כסאו ולמלוך מול ה' כשהחֶסֶד וֶהאֱמֶת שומרים עליו. |
תְּהִלִּים | ס”ב | נפש המשורר (יְדוּתוּן או דָוִד) מוצאת מרגוע רק בה' המגן עליה כמו מבצר. ואילו על הרשעים אין להשען, כי הם נמשלים לקיר או לגדר רעועים. הם מברכים בפה ומקללים בַּלֵּב. האנשים מלאי הֶבֶל וכָּזָב, ואף קלים מהֶבֶל במאזניים. אין לבטוח בעושק גם אם הוא מביא הצלחה, כי ה' משלם לכל אָדָם לפי מעשיו. |
תְּהִלִּים | ס”ד | דָוִד מבקש מה' שישמור עליו מרשעים הזוממים עליו ביחד. הם מחדדים את לשונם כמו חרב, מרעילים את דבריהם כמו חץ מורעל, ויורים אותו בפתאומיות על אָדָם תמים. אבל ה' ישיב להם כגמולם: הוא יִירֶה עליהם חֵץ פתאומי, ויגרום ללשונם להכשיל את עצמם. כך, רק הצדיק יכול לשמוח תחת הגנת ה'. |
תְּהִלִּים | ס”ה | מִזְמוֹר תפילה לגשם. קהל המתפללים מבקש שה' יסלח לחטאיהם ויתן להם לשהות בקרבתו. ה' הציג לעולם את פלאיו (העמיד הָרִים והשקיט סערת גלים וגויים). עכשיו הוא יזכור את האדמה ויַרְוֶוה אותה בגשמים, וכך יכין דגנים, וילביש את הארץ בפריחה, בצאן, ובתבואה. |
תְּהִלִּים | ס”ח | מִזְמוֹר המתאים אולי ללוות תהלוכה של הארון. הקהל מהלל את ה' על הפצת אויביו, ועל הישועה שנתן לעַם, כולל לחלשים שבו. מתוארת רכיבת ה' על אלפי מרכבות בשמיים, והסערה שהתחוללה בטבע (רעש אדמה, וסערות גשם ושלג) עם הופעתו בראש העַם. מוזכרים גם משתתפי התהלוכה - זמרים ונגנים, ומנהיגי השבטים. גם הגויים יביאו מנחות לה' בירושלים ויהללו אותו. |
תְּהִלִּים | ס”ט | דָוִד מבקש שה' יציל אותו מטביעה במַיִם ובטִּיט. גרונו כבר נִחַר מקריאותיו לעזרה, וה' אשר יודע וודאי את אשמת דָוִד, מוּדָע גם לסבלו הרב, ולחֶרְפָּה הגדולה שמטילים עליו אויביו, הָרַבִּים מִשְּׂעָרוֹת ראשו. גם קרוביו ו"מְנַחֲמָיו" רק מוסיפים לו רעל למזון וחומץ למשקה. דָוִד מקלל את אותם אויבים שה' יַכֶּה אותם, וימחק אותם מסֵּפֶר החַיִּים. ה' מעדיף לקבל את שִׁיר התוֹדָה שדָוִד ישיר, מאשר לקבל קורבן שּׁוֹר מְשֻׁבָּח. לסיום, הקהל מבקש שה' יושיע את צִיּוֹן ואת עָרֵי יְהוּדָה, וינחיל אותם שוב לְעַמּוֹ. |
תְּהִלִּים | ע | דָוִד מתחנן שה' יציל אותו בִּדחיפות מצרותיו ומאויביו. המִזְמוֹר מופיע עם הבדלים מעטים גם בְּחֶצְיוֹ השני של פרק מ. |
תְּהִלִּים | ע”ב | מִזְמוֹר של שְׁלֹמֹה, או שדָוִד כתב לשְׁלֹמֹה. המִזְמוֹר משבח את משפט הצדק של הַמֶּלֶךְ, עזרתו לעניים ודיכוי הרשעים שעוֹשְׁקִים אותם. דברי הצדק שלו יטפטפו על ארצו כמו גשם, ובימי מלכותו ישרור שָׁלוֹם נצחי, ותהיה תבואה בשפע ובכל מקום. הַמֶּלֶךְ יקבל מנחות ממלכים ברחבי העולם, ושמו יהולל לָנֶצַח. המִזְמוֹר מסתיים בחתימה לספר השני בתְּהִלִּים. |
תְּהִלִּים | ע”ח | אָסָף המשורר קורא לקהל ללמוד ממִזְמוֹרו המַחְכִּים, ולספר אותו לדורות הבאים. הוא מפרט את הנסים שעשה ה' לעם בימי יציאת מצרים (מכות מִצְרַיִם, מעבר ים סוף, הוצאת מַיִם מהסלע, הפלת מָן ושְּׂלָו מהשמיים, וגירוש הגויים תושבי הארץ המובטחת). אבל העַם היה אז כפוי טובה ולא היה נאמן לה'. לכן ה' נטש את משכנו בשִׁלֹה שבאֶפְרַיִם, ובחר במקומו את שבט יְהוּדָה, את צִיּוֹן, ואת דָוִד. |
תְּהִלִּים | פ”ו | דָוִד מבקש שה' ישמע את קריאתו, יסלח לו ויושיע אותו ממצבו השפל, כי ה' עושה חסד לכל מי שקורא לו ובמיוחד לחסידיו (כמו דָוִד). אין כמו ה' ומעשיו המופלאים בין כל אלוהי הגויים, ולכן גם הגויים עוד יָבוֹאוּ וְיַעַבְדוּ את ה'. דָוִד מבקש שה' ידריך אותו בדרכו, ואז הוא יודה לו לָנֶצַח. רשעים המתעלמים מה' קמו להרוג את דָוִד, והוא מבקש סימן מה' שהוא לצידו, כדי שגם אויביו ידעו זאת. |
תְּהִלִּים | פ”ט | המִזְמוֹר פותח בהלל למידות החסד והנֶאֱמָנוּת של ה', בהם הוא כָּרַת ברית עם דָוִד שצאצאיו ישבו לָנֶצַח על כֵּס המלוכה. המשורר גם מהלל את ה' על שליטתו החזקה והצודקת בעולם. אבל אז ה' הזניח את הברית, פרץ את גבולות הארץ בפני האויב, ואיפשר למֶּלֶךְ מבית-דָוִד ליפול. המשורר מבקש שה' יזכור את שבועתו, כי אויבי המֶּלֶךְ הם גם אויביו שלו. המִזְמוֹר מסתיים בחתימה לספר השלישי בתְּהִלִּים. |
תְּהִלִּים | ק”א | דָוִד שר מִזְמוֹר לכבוד החֶסֶד ומִשְׁפָּט הצדק של ה'. הוא מצהיר על נקיון דרכיו, ורוצה שגם ה' יכיר בצדיקותו כדי שיוכל להתהלך בשלווה בביתו. הוא יֵשֵׁב שם עם הצדיקים, אבל לא יסכים לשבת עם הרשעים הסוטים מדרך הישר, עם הַמַּלְשִׁינִים או עם הַגַּאַוְתָנִים, וגם יַכְרִית אותם מהאָרֶץ ומירושלים. |
תְּהִלִּים | ק”ג | דָוִד מברך את ה' על החסד הרב לו הוא זוכה. ה' גומל למאמיניו הרבה מעבר למה שמגיע להם בהתחשב בחטאיהם הרבים. הוא סולח להם כי הם הרי עשויים עָפָר וחייהם קצרים כמו עשב. לכן ה' מעטר את חייהם בחֶסֶד וברַחֲמִים, שהם בין התכונות של ה' כפי שהם נמנו לפני מֹשֶׁה בהר סִינַי. לסיום, נזכר כֵּס מלכותו של ה' בשמיים, וכל המלאכים בְּפָמַלְיָתוֹ נקראים לברך את ה'. |
תְּהִלִּים | ק”ח | בפתיחת המִזְמוֹר (החוזרת על פרק נ"ז פסוקים ח-י"בתְּהִלִּים פרק נ"ז פסוקים ח-י"ב: ח
נָכוֹן לִבִּי אֱלֹהִים נָכוֹן לִבִּי אָשִׁירָה וַאֲזַמֵּרָה.
ט
עוּרָה כְבוֹדִי עוּרָה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר אָעִירָה שָּׁחַר.
י
אוֹדְךָ בָעַמִּים אֲדֹנָי אֲזַמֶּרְךָ בַּל אֻמִּים.
יא
כִּי גָדֹל עַד שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ וְעַד שְׁחָקִים אֲמִתֶּךָ.
יב
רוּמָה עַל שָׁמַיִם אֱלֹהִים עַל כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדֶךָ.
) דָוִד מודיע שיכין את עצמו ואת כלי הנגינה שלו וישְׁכִּים לקום לפני עלות השָּׁחַר כדי להעיר את השָּׁחַר בִּנְגִינָתוֹ, בה הוא יהלל את ה'. בחציו השני של המִזְמוֹר (החוזר על פרק ס פסוקים ז-י"דתְּהִלִּים פרק ס פסוקים ז-י"ד: ז
לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ
ועננו [וַעֲנֵנִי].
ח
אֱלֹהִים דִּבֶּר בְּקָדְשׁוֹ אֶעְלֹזָה אֲחַלְּקָה שְׁכֶם וְעֵמֶק סֻכּוֹת אֲמַדֵּד.
ט
לִי גִלְעָד וְלִי מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי יְהוּדָה מְחֹקְקִי.
י
מוֹאָב סִיר רַחְצִי עַל אֱדוֹם אַשְׁלִיךְ נַעֲלִי עָלַי פְּלֶשֶׁת הִתְרֹעָעִי.
יא
מִי יֹבִלֵנִי עִיר מָצוֹר מִי נָחַנִי עַד אֱדוֹם.
יב
הֲלֹא אַתָּה אֱלֹהִים זְנַחְתָּנוּ וְלֹא תֵצֵא אֱלֹהִים בְּצִבְאוֹתֵינוּ.
יג
הָבָה לָּנוּ עֶזְרָת מִצָּר וְשָׁוְא תְּשׁוּעַת אָדָם.
יד
בֵּאלֹהִים נַעֲשֶׂה חָיִל וְהוּא יָבוּס צָרֵינוּ.
) מתוארת עזרת ה' כנגד אויבי העַם בעבר, מול ההזנחה הנוכחית של ה'. לכן, המשורר מבקש שה' ילחם שוב לצד העַם. |
תְּהִלִּים | ק”ט | המשורר מתלונן על הָרָשָׁע המעיד עליו עדות שקר וּמְקַטְרֵג עליו במשפט. וזאת תוך כְּפִיוּת טוֹבָה על האַהֲבָה של המשורר אליו בעבר. המשורר מבקש מה' להפיל סדרה של מכות קשות על הָרָשָׁע ועל משפחתו. המשורר אהב לקלל ולכן יקולל, ושנא לברך ולכן לא יזכה לברכות. המשורר מבקש מה' לעשות איתו חֶסֶד ולהציל אותו ממצבו הקשה, ולהעניש את אויביו, למען שמו הטוב של ה'. אז המשורר יהלל אותו בפני קהל רב. |
תְּהִלִּים | ק”י | ה' קורא לדָוִד לשבת לימינו עד שֶׁיַּכֶּה את אויביו המְלָכִים. גדודי מתנדבים מהעַם יצטרפו לדָוִד, שהָדָר הקודש שלו היה סביבו עוד בימי ילדותו. ה' ימחץ את ראשי האויבים וימלא ארץ גדולה בִּגְוִיּוֹתֵיהֶם. דָוִד יזכה תמיד למצוא מים בדרכו (כמו ישועת ה' אשר זְּמִינָה לו בכל מקום) ולכן הוא יָרִים את ראשו בגאווה כשיגבר על אויביו. |
תְּהִלִּים | קכ”ב | המשורר שָׂמַח כשקראו לו לעלות למקדש ביְרוּשָׁלַיִם (כחלק מהעלייה לרגל בחגים, או כמטרת השיבה מהגלות). ליְרוּשָׁלַיִם, שחומותיה חוברו יחדיו, היו עולים לרגל כל שבטי העַם כדי להודות בה לה', ושם גם מתקיים המשפט לפי חוקי יִשְׂרָאֵל. המשורר מבקש שישררו שָׁלוֹם ושַׁלְוָה בחומותיה ובארמונותיה של העיר, למען אוהביה ולמען שלום המקדש. |
תְּהִלִּים | קכ”ד | המשורר קורא לָעַם להודות שאם לא היה להם את ה', אז אויביהם היו "בולעים" אותם בכַּעַס רב. האסון היה אז שוטף את העַם כמו שטפון של מי נַחַל גואשים המגיעים עד צוואר. אבל יש לעַם את ה', ולכן הקהל מברך אותו על שלא נתן להם ליפול כמו טֶרֶף לְשִׁנֵּיהֶם של אויביהם, והם נמלטו כמו ציפורים ממלכודת שנשברה. |
תְּהִלִּים | קל”א | המשורר מצהיר לזכותו שמעולם לא התגאה בְּלִבּוֹ, בשאיפותיו, או במעשיו. הוא משווה את נפשו לתינוק הנגמל מחלב אִמּוֹ (אולי כי הוא מרגיש שמותו קָרֵב, או מתוך צניעות ותחושת תלות מלאה בה'?). לסיום - עם יִשְׂרָאֵל נקרא לקוות\לְיַחֵל לעזרת ה' מעכשיו ולָנֶצַח. |
תְּהִלִּים | קל”ב | המשורר מזכיר לה' את שבועת דָוִד שלא לישון בביתו עד שימצא מקום משכן לה'. הוא קורא לה' לקום ולבוא עם הארון לירושלים, בלווי הכֹּהֲנִים ושירת המשוררים. לכן המשורר מבקש גם מה' לקיים את שבועתו לדָוִד ולשים את צאצאיו על כסא מלכותו. ה' בחר לשהות בְּצִיּוֹן, וברך אותה בְּשֹׂבַע רב, וכמקום מלכותו של דָוִד. |
תְּהִלִּים | קל”ג | ראו הִנֵּה כמה טּוֹב ונעים זה כאשר אַחִים (למשפחה או לעַם) יושבים וחיים זה עם זה. השֶּׁמֶן הטוב שנוצק על רֹאשׁ אַהֲרֹן כאשר הוא נמשח לכהונה יורד על זקנו של אַהֲרֹן ומשם על כל גופו ובגדיו. וכך גם יורד הטַל הרענן והצונן מהר חֶרְמוֹן על הרי יְרוּשָׁלַיִם. וזאת כי שם ביְרוּשָׁלַיִם נתן ה' ברכת חיי נֶצַח (לעיר וְלָעַם). |
תְּהִלִּים | קל”ח | דָוִד מודה לה' על חסדו ועל נאמנותו, ומשתחווה לכוון המקדש. כשדָוִד קרא לעזרת ה', ה' ענה והגדיל את אומץ לִבּוֹ. גם כל מלכי העולם יודו לה' כי שמעו על מצוותיו הטובות, ועל כך שהוא דואג גם לחלשים ממקום מושבו הגבוה והמרוחק. לכן דָוִד מודה לו ומבקש שיושיע אותו מאויביו, ושלא ירפה את ידו המושיעה מבני האָדָם שברא. |
תְּהִלִּים | קל”ט | ה' חוקר לעומק את דָוִד ויודע עליו הכל, כולל את מחשבותיו הכמוסות ביותר, כיוון שהוא שיצר את דָוִד בבטן אימו. דָוִד אינו יכול לברוח מהמעקב הזה גם אם ימריא לשמיים, יתחבא בשְּׁאוֹל, יעוף לקצה המזרח או היָם, או יסתתר בחושך, כי הלילה מאיר לה' כמו היום. לבסוף, דָוִד מבקש מה' להמשיך ולדעת את מחשבותיו ולהנחות אותם בדרך הנכונה. |
תְּהִלִּים | ק”מ | דָוִד מבקש שה' ישמור עליו מהרשעים הפוגעים בו בלְשׁוֹנָם כמו נָחָשׁ או עכביש המחביאים את הָאֶרֶס שלהם תחת שִׂפְתֵיהֶם. הם גם טמנו לו סוגי מלכודות על דרכו, ודָוִד מבקש שה' ימנע מהם את בִּצּוּעַ זְמָמָם, ויפיל עליהם גֶּחָלִים לוהטות בָּאֵשׁ. כי ה' עושה דין צדק לצַדִּיקִים שרק הם זוכים לשכון בקרבתו. |
תְּהִלִּים | קמ”א | דָוִד מבקש שה' יקבל את תפילתו זאת ברצון כאילו היתה קורבן קְטֹרֶת או מִּנְחָה. הוא מבקש שיחסום את פיו מלחטוא בדבריו, ומצהיר שֶׁיִּרְחַק מחברת הרשעים ומהפיתויים שלהם, ומבקש גם שהצדיק יגער בו כדי להטות אותו לדרך החֶסֶד. לסיום, דָוִד מבקש את חסותו של ה', שיגן עליו מהמלכודות שמטמינים לו אויביו. |
תְּהִלִּים | קמ”ב | מִזְמוֹר שדָוִד שר בעודו מסתתר מפני שָׁאוּל בַּמְּעָרָה (בעֲדֻלָּם או בְּעֵין גֶּדִי). רוחו של דָוִד נחלשה מרוב צרות. ה' הרי יודע שדָוִד הלך בדרך הישרה, ושם טָמְנוּ לו אויביו מלכודת. לדָוִד אין קרובים שֶׁיִּרְצוּ לעזור לו, ורק ה' הוא המגן עליו. לכן, דָוִד מבקש שישחרר את נפשו, ואז גם כל הצדיקים יקיפו אותו ויעודדו אותו. |
תְּהִלִּים | קמ”ג | דָוִד מבקש שה' לא ישפוט אותו כי אין יצור חָי שֶׁיֵּצֵא זכאי מול הצדק המושלם שלו. הוא מבקש הצלה מאויביו אשר מחשיכים את חייו כמו קֶבֶר. נפשו מייחלת בקוצר רוּח לה', כמו ארץ יבשה לְמַיִם. דָוִד מבקש שה' יְלַמֵּד אותו מהי הדרך הישרה, ויעזור לו למען שמו הטוב של ה', מתוך מידת הצדק שלו, וכיוון שדָוִד הוא עבדו. |
תְּהִלִּים | קמ”ד | דָוִד המֶלֶךְ מודה לה' על העזרה שהוא נותן לו במלחמה מול אויבי העַם. ה' מגן עליו כמו מבצר חזק, ויורד בעצמו מהשמיים כדי להפיץ את האויבים בְּחִצֵּי הברקים שלו. כָּךְ, בזכות ה', העַם זוכה לשגשג, עם בָּנִים הגדלים ומתחזקים, ובנות יפות ומְחֻטָּבוֹת, מחסני מזון מלאים, ומקנה רב. |
תְּהִלִּים | קמ”ה | מִזְמוֹר הכולל אקרוסטיכון - כלומר הפסוקים פותחים באותיות עוקבות בא"ב. דָוִד מהלל את ה' כל הזמן, וכך גם כל דּוֹר יהלל את ה' לדּוֹר הבא. הם יזכירו את מידותיו (צדק, רחמים, וכו'). כל האנושות תדבר על כבוד מלכותו, שהיא על העולם כּוּלוֹ ולָנֶצַח. ה' עוזר לחלשים, וכל בעלי החיים באים לקבל ממנו את מזונם. הוא שומר על הצדיקים ומשמיד את הרשעים. |
רוּת | ד | בֹּעַז מזמן עדים ואת הגואל הקרוב של נָעֳמִי לשער העיר ושם משכנע אותו שבֹּעַז הוא שיגאל את שדה אֱלִימֶלֶךְ ומשפחתו. הוא נושא את רוּת ונולד להם בן - עוֹבֵד (אֲבִי יִשַׁי אֲבִי דָוִד) שנָעֳמִי אֹמֶנֶת. |
נְחֶמְיָה | י”ב | רשימת בתי אבות הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם (כולל המשוררים והשומרים) מימי העולים עם זְרֻבָּבֶל וְיֵשׁוּעַ הכֹּהֲן הגדול בעקבות הצהרת כּוֹרֶשׁ ועד לימי עֶזְרָא ונְחֶמְיָה. מתואר גם טקס חנוכת החומות (בהנחית נְחֶמְיָה) הכולל שתי תהלוכות הצועדות על החומות מדרום ועד אזור המקדש, שם חוגגים עם שירת המשוררים ובלווי כלי נגינה. מוסדרות התרומות לכֹּהֲנִים וְללְוִיִּם ולשאר משרתי המקדש. |
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א | ב | רשימת בני יַעֲקֹב וצאצאיו פותחת בפרק זה עם צאצאי יְהוּדָה. נמסרת רשימת נשותיו ובניו, השושלת (מרָם, נינו של יְהוּדָה) המובילה לדָוִד ומשפחתו, משפחת כָּלֵב העֲנֵפָה, ותושבי הישובים הרבים באזור יְהוּדָה שבאו מהם, ולסיום מִשְׁפְּחוֹת הסֹפְרִים יֹשְׁבֵי יַעְבֵּץ. |
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א | ג | רשימת בני דָוִד שנולדו בחֶבְרוֹן וביְרוּשָׁלַיִם, ואִמָּהוֹתֵיהֶם. רשימת כל מלכי יְהוּדָה מבית דָוִד. צאצאי המלך יְכָנְיָה\יְהוֹיָכִין שגלה לבָּבֶל עם משפחתו. בין נכדי יְהוֹיָכִין נזכר גם זְרֻבָּבֶל שעמד בראש הָעָם בימי שיבת צִיּוֹן, והרשימה כוללת גם את צאצאיו הרבים. |
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א | ד | המשך רשימות בני חוּר ואַשְׁחוּר (בני כָּלֵב ואֶפְרָת), ובתי אב נוספים שהתייחסו לשבט יְהוּדָה (כולל השופט עָתְנִיאֵל, וכָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה בני קְנַז). מוזכרים גם בני שֵׁלָה בֶן יְהוּדָה, עריהם ותחום עיסוקם (במלאכות בדים, וקַדָּרוּת). הפרק מסתיים ברשימת בני שִׁמְעוֹן, רשימת הערים שבנחלתם, ותולדות מלחמות הכיבוש שלהם בַּשְּׁפֵלָה ובאֶדום. |
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א | ו | המשך רשימות בני לֵוִי מהפרק הקודם, כולל משפחת שְׁמוּאֵל שלפי פרק זה באה משבט לֵוִי. הרשימות כוללות את שושלות המשוררים שדָוִד מינה על הנגינה והשירה במִשְׁכַּן, כולל את שושלות המשוררים הֵימָן, אָסָף, ואֵיתָן. הפרק כולל גם את רשימת ערי הלְוִיִּם אשר עלו להם בגורל מתוך נחלות שאר השבטים. |
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א | ז | רשימות בני יִשָׂשכָר, בִּנְיָמִן, נַפְתָּלִי, מְנַשֶּׁה, אֶפְרָיִם, ואָשֵׁר עם ציון הגודל של צבאות השבטים. הפרק כולל גם את תחום נחלות אֶפְרַיִם ומְנַשֶּׁה. |
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א | י | הפְּלִשְׁתִּים מביסים את בני יִשְׂרָאֵל בהר גִּלְבֹּעַ. שָׁאוּל ונושא כליו נופלים על חרבם. גם בני שָׁאוּל נופלים בקרב. הפְּלִשְׁתִּים כורתים את ראש שָׁאוּל ותולים את הגלגולת, את גופות שָׁאוּל ובניו, ואת כלי שָׁאוּל במקדשיהם. בני יָבֵשׁ גִּלְעָד מורידים אותם משם בלילה ומביאים אותם לקבורה. כך שָׁאוּל נפל בשל חטאיו, והמלוכה עוברת לדָוִד [*]הפרק מקביל למסופר בשְׁמוּאֵל-א פרק ל"א . |
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א | י”א | מנהיגי כל שבטי יִשְׂרָאֵל באים לחֶבְרוֹן כדי להכיר בדָוִד כמֶלֶךְ. הוא כובש את יְרוּשָׁלַיִם מהיבוסים ומקים בה את עיר דָוִד במצודה, ומְמַנֶּה את יוֹאָב למפקד הצבא. רשימת הגיבורים של דָוִד, וכמה מסיפורי גבורתם [*]הפרק מקביל למסופר בשְׁמוּאֵל-ב פרק ה ובשְׁמוּאֵל-ב פרק כ"ג .
|
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א | י”ב | רשימת הלוחמים מרחבי הארץ שהצטרפו לדָוִד בעודו שוהה בצִקְלַג, כולל מעבר היַרְדֵּן, ואפילו משבט בִנְיָמִן, השבט של שָׁאוּל. כך היה מחנהו ל"מַחֲנֶה גָדוֹל כְּמַחֲנֵה אֱלֹהִים". אחרי מות שָׁאוּל, הומלך דָוִד בחֶבְרוֹן. לחגיגות ההמלכה באו צבאות דָוִד, ובני השבטים השונים, והביאו מאכלים רבים. |
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א | י”ג | דָוִד מחליט, בעֲצַת העַם, להביא את אֲרוֹן הברית בתהלוכה מבית אֲבִינָדָב שבקִרְיַת יְעָרִים ליְרוּשָׁלַיִם. עֻזָּא ואַחְיוֹ, בני אֲבִינָדָב, מובילים את האֲרוֹן על עגלת בקר, בעוד דָוִד והעַם רוקדים ומנגנים. האֲרוֹן נשמט ועֻזָּא אוחז בו ומומת בשל כך ע"י ה'. דָוִד נבהל מהארוע והאֲרוֹן מובל בינתיים אל בֵּית עֹבֵד, אשר מבורך ע"י ה' [*]הפרק מקביל למסופר בשְׁמוּאֵל-ב פרק ו . |
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א | י”ד | דָוִד בונה ביְרוּשָׁלַיִם את ביתו מאֲרָזִים שהוא מקבל מחִירָם מֶלֶךְ צוֹר, ונולדים לו שם עוד בנים. הפְלִשְׁתִּים מנסים לתקוף בעמק רְפָאִים אך דָוִד מביס אותם פעמיים, אחרי שהוא מתייעץ עם ה' [*]הפרק מקביל למסופר בשְׁמוּאֵל-ב פרק ה . |
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א | ט”ו | דָוִד בונה את יְרוּשָׁלַיִם ומכין אוהל לשכן בו את אֲרוֹן הברית. הוא מחליט הפעם שרק הלְוִיִּם ישאו את האֲרוֹן בדרך לעיר, והתהלוכה יוצאת יוצאת לכוון יְרוּשָׁלַיִם עם לְוִיִּם רבים, ובהם משוררים, שוערים וכוהנים. מִיכַל (בַּת שָׁאוּל ואשת דָוִד) רואה את דָוִד רוקד בתהלוכה הנכנסת לעיר ובזה לו על התנהגותו הלא מכובדת [*]הפרק מקביל חלקית למסופר בשְׁמוּאֵל-ב פרק ו . |
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א | ט”ז | אֲרוֹן הבְּרִית מובא לאוהל ביְרוּשָׁלַיִם. דָוִד מחלק מזון לקהל וקורא למשוררים לשיר מזמור, הכולל קריאה להלל ולהודות לה' על הנסים שעשה לעמו הנבחר ועל הבְּרִית שכרת עם האבות לתת לעַם את הארץ כנחלה. המזמור ממשיך בקריאה לגויים להצטרף לעבודת ה', ותיאור הטבע השמח לבוא ה'. דָוִד מְמַנֶּה משוררים לשיר דרך קבע לפני האֲרוֹן, וגם מפקיד כוהנים ומשוררים על המִשְׁכַּן שנותר בבָּמָה שבגִבְעוֹן [*]הפרק מקביל חלקית למסופר בשְׁמוּאֵל-ב פרק ו, וכולל גרסאות וציטוטים של מזמורים תְּהִלִּים פרק ק"ה, תְּהִלִּים פרק ק"ו ו-תְּהִלִּים פרק צ"ו. . |
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א | י”ז | דָוִד אומר לנָתָן הנביא שהוא עצמו נח בבית אֲרָזִים בעוד שה' שוהה באוהל. נָתָן מספר שה' נגלה לו ואמר שאין לו צורך בבית, ושלמעשה ה' הוא זה שיקים את ביתו של דָוִד עד עולם. דָוִד מתפלל ומודה לה' על חסדיו עימו ועם ישראל [*]הפרק מקביל למסופר בשְׁמוּאֵל-ב פרק ז . |
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א | י”ח | דָוִד נלחם ומביס את הפְּלִשְׁתִּים, מוֹאָב, ממלכות אֲרַם צוֹבָה, אֲרַם דַּמֶּשֶׂק, עַמּוֹן, ואֱדוֹם ושָׂם בהם נציבים או מטיל עליהם מס. מלך חֲמָת כורת ברית עם דָוִד. רשימת השַׂרִים בממשלת דָוִד [*]הפרק מקביל למסופר בשְׁמוּאֵל-ב פרק ח . |
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א | י”ט | חָנוּן מֶלֶךְ עַמּוֹן משפיל את שגרירי דָוִד (חותך את זקנם ואת מדיהם). צבא דָוִד בפיקוד יוֹאָב ואחיו אַבְשַׁי, ואח"כ בפיקוד דָוִד עצמו, מביסים את בעלי בריתם של העַמּוֹנים בראשות אֲרַם צוֹבָה [*]הפרק מקביל למסופר בשְׁמוּאֵל-ב פרק י . |
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א | כ | העיר רַבָּה נכבשת מבני עַמּוֹן ע"י צבא דָוִד בפיקודו של יוֹאָב. עלילות המלחמות של דָוִד וגיבוריו בפְּלִישְׁתִים בגֶזֶר, ובילדי הָרָפָה הפְּלִישְׁתִים מגַת [*]הפרק מקביל למסופר בפרקים שְׁמוּאֵל-ב פרק י"א, שְׁמוּאֵל-ב פרק י"ב ו-שְׁמוּאֵל-ב פרק כ"א . |
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א | כ”א | דָוִד שולח את יוֹאָב לפקוד את העם בניגוד לעצתו של יוֹאָב, ונספרים 1,100,000 ביִשְׂרָאֵל ו-470,000 ביְהוּדָה. הנביא גָּד מציע לדָוִד לבחור באחד מ-3 עונשים בשל חטא המִפְקָד, ודָוִד בוחר בדֶּבֶר. ה' עוצר את המלאך המשחית בגורן אָרְנָן הַיְבֻסִי ביְרוּשָׁלַיִם, ודָוִד רוכש מאָרְנָן את הגורן ומקים שם מִזְבֵּחַ ומקריב עליו לה' [*]הפרק מקביל למסופר בשְׁמוּאֵל-ב פרק כ"ד . |
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א | כ”ב | דָוִד מצהיר על גורן אָרְנָן היבוסי בתור מקום המזבח של העַם. הוא מכין חומרים להקמת המקדש (אבנים, מתכות, כסף, ואֲרָזִים מהַלְּבָנוֹן). דָוִד מצווה על שְׁלֹמֹה לבנות את המקדש, כיוון שהדבר נמנע ממנו בגלל כל הדם ששפך. אבל שְׁלֹמֹה יזכה בשקט מכל שכניו, ויוכל להקים את המקדש בעזרת השַׂרִים של דָוִד. |
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א | כ”ג | דָוִד ממליך את שְׁלֹמֹה. הוא מונה 38,000 לְוִיִּם ומחלק אותם למחלקות. נמסרות רשימות היחס של בתי האבות של הַלְוִיִּם, ומפורטים תפקידיהם, כולל תַּפְקִידֵי השוערים והמשוררים, ועיקרם לעזור לכוהנים במלאכת הפולחן, שמירה על אזורי המקדש, על כליו, על חומרי אפייה ומדידה, שירת הלל לה' במועדים השונים, ושמירה על אֹהֶל מוֹעֵד (עד לבנית המקדש). |
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א | כ”ד | דָוִד מחלק את הכוהנים ל-24 מחלקות ששירתו במקדש במחזוריות, שבוע אַחַר שבוע. החלוקה למחלקות בוצעה בהטלת גורל לפני המֶלֶךְ, בהשתתפות שְׁמַעְיָה הַסּוֹפֵר הלֵּוִי, וצָדוֹק ואֲחִימֶלֶךְ הכוהנים. גם הַלְוִיִּם חולקו למחלקות באופן דומה. |
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א | כ”ה | דָוִד קובע את 24 המִשְׁמָרוֹת של הַלְוִיִּם המשוררים (שישרתו במקדש במחזוריות, שבוע אַחַר שבוע, בדומה למִשְׁמָרוֹת הכוהנים שנמסרו בפרק הקודם), מבתי האב של אָסָף, הֵימָן, וידוּתוּן. בכל מִשְׁמֶרֶת היו 12 משוררים, וסדר העבודה של המִשְׁמָרוֹת נקבע בגורל. |
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א | כ”ו | רשימת 24 בתי האב של השֹׁוֹעֲרִים שבאו מ-3 בתי אב לְוִיִּם. השֹׁוֹעֲרִים הופקדו על שְׁעָרִים ואתרים נוספים באזור מתחם המקדש בהטלת גורל. נמסרים שמות בתי האב של הַלְוִיִּם ותפקידיהם בשמירה על אוצרות המקדש, ועל אוצרות הַקֳּדָשִׁים שנתרמו למקדש לאורך הדורות מתוך שלל המלחמות. בתי אב נוספים הופקדו על אכיפת חוקי המֶלֶךְ והדת, כולל בין שבטי עבר היַּרְדֵּן. |
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א | כ”ז | רשימת ראשי 12 מחלקות הצבא החודשיות. רשימת 13 השָׂרִים שבראש שבטי ישראל יחד עם הַלְוִיִּם והַכֹּהֲנִים, ו-12 השָׂרִים המופקדים על רכוש המֶלֶךְ, תוך פירוט האוצרות, סוגי התבואות, והמקנה של המֶלֶךְ. רשימת היועצים והמקורבים לדָוִד. |
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א | כ”ח | דָוִד מכנס ביְרוּשָׁלַיִם את מנהיגי הָעָם שנזכרו בפרק הקודם ומודיע שה' בחר בבנו שְׁלֹמֹה לבנות את המקדש, כיוון שהדבר נמנע ממנו עצמו בגלל כל הדם ששפך. דָוִד מוסר לשְׁלֹמֹה את תוכניות המקדש וכליו שאותן קיבל מה', והוא מעודד את שְׁלֹמֹה לשמור על מצוות ה' ולהצליח במלאכת בנין המקדש בעזרת ה' ונבחרי העַם. |
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א | כ”ט | דָוִד ממשיך לנאום לקהל. הוא מספר על תרומתו לחומרי הבנין למקדש ומבקש מהעַם לתרום גם כן, והעַם תורם ברצון. דָוִד והָעָם מברכים את ה', ולמחרת חוגגים את הכתרת שְׁלֹמֹה עם זבחים רבים. סיכום מלכות דָוִד וציון מותו. |
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב | א | שְׁלֹמֹה יוצא עם מנהיגי העַם לזבוח בבָּמָה שבְּגִבְעוֹן. שם נגלה לו ה' ושְׁלֹמֹה מבקש כושר לשפוט בצדק את העם, וה' עושה אותו חכם, עשיר ומכובד מכל שאר המלכים. מתואר עושרו של שְׁלֹמֹה: סוסיו ומרכבותיו הרבים, הַכֶּסֶף, הַזָּהָב ואֲרָזִים הרבים, והמסחר הבינלאומי של סוחריו [*]הפרק מקביל חלקית למסופר במְלָכִים-א פרק ג ובמְלָכִים-א פרק י . |
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב | ב | ההכנות לבנין המקדש: שְׁלֹמֹה מונה את פועלי הבניה למִקְדָּשׁ - סַבָּלִים, חוצבים, ומנהלי עבודה. הוא מבקש עזרה מחִירָם מֶלֶךְ צור בעצים, חוטבי עצים, ומבקש גם אומן מומחה. חִירָם מסכים ושולח לו אומן ששמו גם כן חִירָם [*]הפרק מקביל חלקית למסופר במְלָכִים-א פרק ה . |
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב | ג | שְׁלֹמֹה מתחיל את הקמת המקדש בשטח גֹרֶן אָרְנָן הַיְבוּסִי שביְרוּשָׁלַיִם. תוכנית מבנה בית המקדש כוללת אוּלָם כניסה, הֵיכַל, ובֵּית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים ובו אֲרוֹן הבְּרִית וזוג כרובים מכונפים. פנים המבנה מכוסה בעץ ובזהב ובקישוטים, ושני עמודים, בשם יָכִין ובֹּעַז, מוצבים בחזית הַבַּיִת. |
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב | ה | שְׁלֹמֹה מביא גם את קודשי הכסף והזהב שדָוִד הכין בזמנו למטרה זאת. הוא מְזַמֵּן את העם ליְרוּשָׁלִָם לפני חג הסוכות. הַלְוִיִּם נושאים למקדש את ארון הברית, והכוהנים מביאים את שאר כלי הקודש, ומניחים את הארון בדביר מתחת לכרובים. הַלְוִיִּם והכוהנים שרים ומנגנים עד שהמקדש מתמלא בענן, וכולם נאלצים לעזוב [*]הפרק מקביל חלקית למסופר במְלָכִים-א פרק ז-מְלָכִים-א פרק ח . |
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב | ו | שְׁלֹמֹה ברך את העַם, ועולה לעמוד על כִּיּוֹר הנְחֹשֶׁת שבחצר ליד המִזְבַּח. משם הוא מרים את ידיו לשמיים ומתפלל לה'. הוא מודה לו על חסדיו ומבקש שיענה לתפילות שיתפללו אליו מהמקדש (מופיעה רשימה ארוכה של נושאי תפילה כאלה). שְׁלֹמֹה מסיים בקטע מזמור (של דָוִד אביו) הקורא לה' לבוא למקדש [*]הפרק מקביל למסופר במְלָכִים-א פרק ח וכמה ממילות הסיום מופיעות גם בתְּהִלִּים פרק קל"ב . |
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב | ז | יורדת אש מהשמים ושורפת את הזבחים, וכבוד ה' ממלא את המקדש. שְׁלֹמֹה חוגג עם העַם את חנוכת הבית, את סוכות ואת שְּׁמִינִי עֲצָרֶת. ה' שוב מופיע לפני שְׁלֹמֹה בלילה ומודיע שיקיים את בקשת שְׁלֹמֹה בתפילתו ויאזין לתפילות שיאמרו במקדש. אבל אם בני ישראל יעבדו אלוהים אחרים אז הוא ינטוש אותם ואת המקדש [*]הפרק מקביל חלקית למסופר במְלָכִים-א פרק ח-מְלָכִים-א פרק ט . |
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב | ח | אחרי 20 שנה בהן נבנו המקדש והארמון ע"י שְׁלֹמֹה, הוא מקבל ערים מחִירָם מלך צור, בונה ומיישב אותם. העבודות בוצעו ע"י נוכרים, ובני ישראל עצמם עסקו בצבא ובניהול העבודות. בת פרעה עוברת לארמונה החדש. שְׁלֹמֹה מעלה עולות על המזבח שמול המקדש במועדים, ומעמיד את הַכֹּהֲנִים והַלְוִיִּם לפי המחלקות שקבע אביו דָוִד. שְׁלֹמֹה מקבל מחירָם צי אוניות בעֶצְיוֹן גֶּבֶר וסַפָּנֵי שְׁלֹמֹה וחִירָם יוצאים למסעות סחר ומביאים זהב רב מאוֹפִיר [*]הפרק מקביל חלקית למסופר במְלָכִים-א פרק ט . |
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב | י”א | רְחַבְעָם יוצא להלחם ביָרָבְעָם אבל שְׁמַעְיָה הנביא משכנע אותו להמנע ממלחמת אחים. רְחַבְעָם בונה ערים מבוצרות רבות ואוגר בהם אספקה לעת מצור. יָרָבְעָם שָׂם כוהנים לעבודה זרה ומזניח את הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם, שעוזבים ובאים ליהודה וליְרוּשָׁלַיִם. לרְחַבְעָם נשים, פלגשים, וצאצאים רבים, והוא בוחר באֲבִיָּה (בנו מאישתו האהובה מַעֲכָה) להיות יורש העצר [*]הפרק מקביל בחלקו למסופר במְלָכִים-א פרק י"ב . |
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב | י”ג | מלכות אֲבִיָּה: אֲבִיָּה מולך על יְהוּדָה 3 שנים ונמשכת המלחמה בין צבאו לצבא יָרָבְעָם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל (הכפול בגודלו). אֲבִיָּה עולה על הר לנאום ליָרָבְעָם ולצבאו: יָרָבְעָם מורד באדונו עם צבא אספסוף, מדיח את כוהני האמת ושָׂם במקומם כוהנים לא חוקיים, בעוד שביְהוּדָה ממשיכים לעבוד את ה' כראוי. יָרָבְעָם בינתיים מְכַתֵּר את אֲבִיָּה, אבל ה' מכה אותו ואֲבִיָּה מנצח וכובש ערים בממלכת יִשְׂרָאֵל. אֲבִיָּה מת ובנו אָסָא מולך אחריו [*]הפרק מקביל חלקית למסופר במְלָכִים-א פרק ט"ו . |
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב | כ”א | מלכות יְהוֹרָם: יְהוֹרָם עולה למלוכה אחרי יְהוֹשָׁפָט אביו, והורג את 6 אחיו. הוא מושפע לרעה מחטאי הפולחן של בית אַחְאָב כיוון שהיה נשוי לבִּתּוֹ (עֲתַלְיָה). אֱדוֹם ולִבְנָה מורדים בהצלחה בשלטונו. אֵלִיָּהוּ מנבא לו רעות, שמתקיימות כשאויבים פולשים לממלכה, בוזזים את הארמון, ושובים את כל בניו מלבד את יְהוֹאָחָז, ויְהוֹרָם עצמו מת ביסורים ממחלת מעיים [*]הפרק מקביל חלקית למסופר במְלָכִים-א פרק כ"ב ובמְלָכִים-ב פרק ח . |
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב | כ”ג | בשנה ה-7 למלכות עֲתַלְיָהוּ יְהוֹיָדָע הכהן מארגן הפיכה בהשתתפות מנהיגי הצבא, העַם, וסגל המקדש, בה יוֹאָשׁ נמשח למלוכה במקדש ועֲתַלְיָהוּ מוצאת להורג. אח"כ הם גם הורסים את פולחן הַבַּעַל והורגים את מַתָּן כוהנו [*]הפרק מקביל למסופר במְלָכִים-ב פרק י"א . |
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב | כ”ח | מלכות אָחָז: אָחָז מולך מגיל 20 במשך 16 שנה בהן הוא חוטא לה', עובד אלילים זרים, ומשבית את הפולחן במקדש. הוא ממשיך בכך גם כשה' מעניש אותו בפלישות של אויבי יהודה, כולל האֲדוֹמִים, הפְלִשְׁתִּים, אֲרָם, ויִשְׂרָאֵל (ששובה שבויים רבים ואז משחררת אותם בעידודו של עֹדֵד הנביא). אָחָז קורא לעזרת מֶלֶךְ אַשּׁוּר, אבל אז נאלץ לחלק לו מאוצרות המקדש. הוא מת ונקבר, אך לא בקברי המְלָכִים, ובנו חִזְקִיָּהוּ מולך אחריו [*]הפרק מקביל חלקית למסופר במְלָכִים-ב פרק ט"ז . |
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב | כ”ט | חִזְקִיָּהוּ עולה למלוכה בגיל 25, ומולך 29 שנים. הוא הולך בדרכי ה', וכבר בחודש הראשון למלכותו הוא פותח את דלתות המקדש שסגר אביו אָחָז. הוא קורא לכֹּהֲנִים וְללְוִיִּם להתקדש, ולטהר את המקדש. הם משליכים את הטומאה שבו לנחל קִדְרוֹן, וכעבור 16 יום מסתיים הטיהור, וחִזְקִיָּהוּ מקיים חג שבו מקריבים קורבנות רבים, לשמע שירת הלְוִיִּם המשוררים. |
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב | ל | חִזְקִיָּהוּ שולח איגרות ושליחים לקרוא לעַם לחגוג את חג הפֶּסַח ביְרוּשָׁלַיִם. הם עוברים ביְהוּדָה וגם בנחלות ממלכת יִשְׂרָאֵל לשעבר, ומזמינים את הפליטים שנותרו שם ליְרוּשָׁלַיִם. השליחים זוכים ללעג, אבל בכל זאת כמה מהפליטים מצטרפים לחגיגות. העַם מטהר את העיר, ומוסכם לדחות את החג לאִיָּר, אז חוגגים את קורבן הפֶּסַח, אחריו את 7 ימי חג הַמַּצּוֹת, ואז עוד 7 ימי חג נוספים. |
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב | ל”ג | מְנַשֶּׁה מולך ביְהוּדָה 55 שנים מגיל 12. הוא חוטא ומחטיא את יְהוּדָה בפולחן זר. הוא נענש ונלקח בשבי ע"י צבא אַשּׁוּר, חוזר בתשובה, ולבסוף ה' סולח לו והוא מסיר את הפולחן הזר שהקים, וגם מחזק את יְרוּשָׁלַיִם ואת יהוּדָה. אָמוֹן בן מְנַשֶּׁה מולך אחריו שנתיים עד שהוא נרצח בידי עבדיו בביתו. "עַם הָאָרֶץ" מכה את הקושרים וממליך את יֹאשִׁיָּהוּ בנו [*]הפרק מקביל ברובו למסופר במְלָכִים-ב פרק כ"א . |
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב | ל”ד | יֹאשִׁיָּהוּ מולך ביְהוּדָה 31 שנים והולך בדרכי ה'. הוא הורס את מקומות הפולחן הזר בארץ, ומצווה על בֶּדֶק הַבָּיִת במקדש. בזמן העבודות מתגלה סֵפֶר הַתּוֹרָה במקדש והמֶלֶךְ קורע את בגדיו כששָׁפָן הסופר מקריא לו ממנו. הוא מתייעץ עם חֻלְדָּה הַנְּבִיאָה שמאשרת את החורבן הצפוי, אך החורבן יִדָּחֶה בשל חזרת המֶלֶךְ בתשובה. יֹאשִׁיָּהוּ מקריא את סֵפֶר הַתּוֹרָה לפני הָעָם במקדש, ומחדש את הברית בין ה' לעַם [*]הפרק מקביל חלקית למסופר במְלָכִים-ב פרק כ"ב-מְלָכִים-ב פרק כ"ג . |
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב | ל”ה | בשנת 18 למלכותו, מזמין יֹאשִׁיָּהוּ את כל העַם (כולל משבטי יִשְׂרָאֵל) לחגוג את הַפֶּסַח ביְרוּשָׁלַיִם, עם זבחים רבים. פַרְעֹה נְכוֹ עולה לאזור הפְּרָת, ויֹאשִׁיָּהוּ יוצא לתקוף אותו (למרות שפַרְעֹה טוען שנשלח בידי ה') ונפגע אנושות במְגִדּוֹ. הוא מובא ליְרוּשָׁלַיִם ושם הוא מת ונקבר עם אבותיו, ובני העַם, כולל הנביא יִרְמְיָהוּ, מקוננים עליו [*]הפרק מקביל חלקית למסופר במְלָכִים-ב פרק כ"ג . |
ציטוטים נבחרים - חלקם מולחנים
לחן | פרק | פסוק | |
---|---|---|---|
שְׁמוּאֵל-א-ט"ז | י"א | וַיִּשְׁלַח וַיְבִיאֵהוּ, וְהוּא אַדְמוֹנִי עִם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי | |
שְׁמוּאֵל-א-י"ז | מ"ט | וַיִּקַּח מִשָּׁם אֶבֶן וַיְקַלַּע וַיַּךְ אֶת הַפְּלִשְׁתִּי אֶל מִצְחוֹ, וַתִּטְבַּע הָאֶבֶן בְּמִצְחוֹ וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו אָרְצָה. וַיֶּחֱזַק דָּוִד מִן הַפְּלִשְׁתִּי בַּקֶּלַע וּבָאֶבֶן, וַיַּךְ אֶת הַפְּלִשְׁתִּי וַיְמִתֵהוּ, וְחֶרֶב אֵין בְּיַד דָּוִד. | |
שְׁמוּאֵל-א-י"ח | י | וְדָוִד מְנַגֵּן בְּיָדוֹ כְּיוֹם בְּיוֹם, וְהַחֲנִית בְּיַד שָׁאוּל. יא וַיָּטֶל שָׁאוּל אֶת הַחֲנִית, וַיֹּאמֶר: "אַכֶּה בְדָוִד וּבַקִּיר", וַיִּסֹּב דָּוִד מִפָּנָיו פַּעֲמָיִם. | |
שְׁמוּאֵל-א-כ"ד | ג | וַיָּבֹא שָׁאוּל לְהָסֵךְ אֶת רַגְלָיו, וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו בְּיַרְכְּתֵי הַמְּעָרָה יֹשְׁבִים...וַיָּקָם דָּוִד וַיִּכְרֹת אֶת כְּנַף הַמְּעִיל אֲשֶׁר לְשָׁאוּל, בַּלָּט. | |
שְׁמוּאֵל-א-כ"ו | י"ב | וַיִּקַּח דָּוִד אֶת הַחֲנִית וְאֶת צַפַּחַת הַמַּיִם מֵרַאֲשֹׁתֵי שָׁאוּל וַיֵּלְכוּ לָהֶם, וְאֵין רֹאֶה וְאֵין יוֹדֵעַ וְאֵין מֵקִיץ כִּי כֻלָּם יְשֵׁנִים, כִּי תַּרְדֵּמַת יְהוָה נָפְלָה עֲלֵיהֶם. | |
שְׁמוּאֵל-א-כ"ז | ו | וַיִּתֶּן לוֹ אָכִישׁ בַּיּוֹם הַהוּא אֶת צִקְלָג, לָכֵן הָיְתָה צִקְלַג לְמַלְכֵי יְהוּדָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה. וַיְהִי מִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר יָשַׁב דָּוִד בִּשְׂדֵה פְלִשְׁתִּים: יָמִים וְאַרְבָּעָה חֳדָשִׁים. | |
שְׁמוּאֵל-ב-א | י"ט | הַצְּבִי, יִשְׂרָאֵל, עַל בָּמוֹתֶיךָ חָלָל. | |
שְׁמוּאֵל-ב-א | כ"ו | צַר לִי עָלֶיךָ אָחִי יְהוֹנָתָן, נָעַמְתָּ לִּי מְאֹד, נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים. | |
שְׁמוּאֵל-ב-ג | י"ד | וַיִּשְׁלַח דָּוִד מַלְאָכִים אֶל אִישׁ בֹּשֶׁת בֶּן שָׁאוּל לֵאמֹר: "תְּנָה אֶת אִשְׁתִּי, אֶת מִיכַל, אֲשֶׁר אֵרַשְׂתִּי לִי בְּמֵאָה עָרְלוֹת פְּלִשְׁתִּים". | |
שְׁמוּאֵל-ב-ה | ד | בֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה דָּוִד בְּמָלְכוֹ, אַרְבָּעִים שָׁנָה מָלָךְ. ה בְּחֶבְרוֹן מָלַךְ עַל יְהוּדָה שֶׁבַע שָׁנִים וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים, וּבִירוּשָׁלִַם מָלַךְ שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ שָׁנָה עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה. | |
שְׁמוּאֵל-ב-ו | ה | וְדָוִד וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל מְשַׂחֲקִים לִפְנֵי יְהוָה בְּכֹל עֲצֵי בְרוֹשִׁים, וּבְכִנֹּרוֹת וּבִנְבָלִים וּבְתֻפִּים וּבִמְנַעַנְעִים וּבְצֶלְצֶלִים. | |
שְׁמוּאֵל-ב-ח | ט"ו | וַיִּמְלֹךְ דָּוִד עַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וַיְהִי דָוִד עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכָל עַמּוֹ. | |
שְׁמוּאֵל-ב-י"א | ב | וַיְהִי לְעֵת הָעֶרֶב וַיָּקָם דָּוִד מֵעַל מִשְׁכָּבוֹ וַיִּתְהַלֵּךְ עַל גַּג בֵּית הַמֶּלֶךְ, וַיַּרְא אִשָּׁה רֹחֶצֶת מֵעַל הַגָּג וְהָאִשָּׁה טוֹבַת מַרְאֶה מְאֹד. | |
שְׁמוּאֵל-ב-ט"ו | ל | וְדָוִד עֹלֶה בְמַעֲלֵה הַזֵּיתִים, עֹלֶה וּבוֹכֶה, וְרֹאשׁ לוֹ חָפוּי, וְהוּא הֹלֵךְ יָחֵף, וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ חָפוּ אִישׁ רֹאשׁוֹ וְעָלוּ, עָלֹה וּבָכֹה. | |
שְׁמוּאֵל-ב-י"ט | א | וַיִּרְגַּז הַמֶּלֶךְ וַיַּעַל עַל עֲלִיַּת הַשַּׁעַר וַיֵּבְךְּ, וְכֹה אָמַר בְּלֶכְתּוֹ: "בְּנִי אַבְשָׁלוֹם, בְּנִי בְנִי אַבְשָׁלוֹם, מִי יִתֵּן מוּתִי אֲנִי תַחְתֶּיךָ, אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי". | |
שְׁמוּאֵל-ב-כ"ב | נ"א | מִגְדּוֹל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ, וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם. | |
שְׁמוּאֵל-ב-כ"ג | ט"ו | וַיִּתְאַוֶּה דָוִד וַיֹּאמַר: מִי יַשְׁקֵנִי מַיִם מִבֹּאר בֵּית לֶחֶם, אֲשֶׁר בַּשָּׁעַר? וַיִּבְקְעוּ שְׁלֹשֶׁת הַגִּבֹּרִים בְּמַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים וַיִּשְׁאֲבוּ מַיִם מִבֹּאר בֵּית לֶחֶם אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר, וַיִּשְׂאוּ וַיָּבִאוּ אֶל דָּוִד. - וְלֹא אָבָה לִשְׁתּוֹתָם, וַיַּסֵּךְ אֹתָם לַיהוָה. |
משפחת דוד